אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק הפ 1059/04

החלטה בתיק הפ 1059/04

תאריך פרסום : 15/08/2006 | גרסת הדפסה
בש"א, ה"פ
בית המשפט המחוזי בתל אביב
1059-04,18908-05
18/09/2005
בפני השופט:
ד"ר עמירם בנימיני

- נגד -
התובע:
1. צילה טלמור
2. גיא צבי טלמור
3. לימור טלמור

עו"ד דניאל סלע
הנתבע:
ליאורה טל
עו"ד חגי הופן
החלטה

(בקשה למחיקה על הסף)

1.         המשיבה (להלן: " ליאורה") הגישה תובענה כנגד המבקשים להצהיר כי היא בעלת מחצית מזכויות החכירה בחלקה 7 בגוש 4049 בכפר סירקין (להלן: " המקרקעין"). המקרקעין היו בבעלות משותפת של רחל ויעקב טיקוצקי ז"ל (להלן: " רחל" ו- " יעקב") שהלכו לעולמם.

בכתב התביעה נטען כי ביום 24.6.76 חתמו יעקב ורחל על יפוי כח בלתי חוזר (להלן: " יפוי הכח"), אשר מעניק במתנה את המקרקעין לשני בניהם: אברהם טלמור ז"ל (להלן: " אברהם") ועמירם טלמור ז"ל (להלן: " עמירם"). המשיבה (התובעת) היא אלמנתו של אברהם, והיורשת היחידה שלו, ואילו המבקשת 1 (הנתבעת 1) (להלן: " צילה") היא אלמנתו של עמירם והיורשת היחידה שלו. ילדיה של צילה הם המבקשים 2-3 (הנתבעים 2-3) (להלן: " גיא" ו" לימור"). בפועל, לא נעשה כל שימוש ביפוי הכח הנ"ל עד עצם היום הזה. השתלשלות העניינים היתה כדלקמן:

א.         יעקב נפטר בשנת 1979, ובשנת 1981 ניתן צו ירושה על ידי בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, לפיו יורשו היחיד של יעקב הוא בנו עמירם, וזאת לאחר שאמו רחל ואחיו אברהם הסתלקו מחלקם בעזבון לטובתו - כפי שנרשם בצו הירושה.

ב.         ביום 27.4.99 ערכה רחל צוואה, בה היא מורישה את כל רכושה, כולל המקרקעין, לנכדיה גיא ולימור (ילדיה של צילה - אלמנתו של עמירם).

ג.          עמירם נפטר בשנת 1993, ואחיו אברהם נפטר בשנת 1996. עד למותם לא נעשה דבר למימוש המתנה הנטענת, על פי יפוי הכח הבלתי חוזר עליו חתמו הוריהם, יעקב ורחל. האם רחל נפטרה בשנת 2004, ואז החלה מסכת האירועים שהובילה להגשת התביעה בתיק זה.

ד.         ביום 8.5.04 נפטרה רחל, ואז הגישו יורשיה על פי הצוואה, גיא ולימור, בקשה לקיום צוואתה.

ה.         ביום 17.6.04 (כחודש לאחר פטירתה של רחל) העבירה צילה את הזכויות במקרקעין שהיו רשומות על שם יעקב לשמה, זאת בהסתמך על צו הירושה של יעקב משנת 1981 שהוריש את כל רכושו של יעקב לבנו עמירם, ולאחר שעמירם נפטר בשנת 1993 והותיר את כל רכושו לאשתו צילה. מצב רישום המקרקעין כיום, לפיכך, הוא שמחצית מזכויות החכירה במקרקעין רשומות על שם צילה, והמחצית השניה רשומה עדיין על שם רחל, שהורישה את זכויותיה במקרקעין לילדיה של צילה.

2.         לטענת ליאורה היא לא ידעה כלל על הסתלקותו של בעלה אברהם ז"ל מזכויותיו בירושת אביו, לטובת אחיו עמירם, והעובדות המפורטות דלעיל נודעו לה רק לאחר פטירתה של רחל, כאשר צילה וילדיה פעלו להעברת הזכויות במקרקעין על שמם, ולקיום צוואתה של רחל. בכתב התביעה נטען כי הסתלקותו של אברהם מחלקו בעזבון של אביו הושגה במרמה, וכי הוא איננו חתום על מסמך ההסתלקות. כמו כן נטען, אמנם בצורה רפה, כי נסיבות עריכת צוואתה של רחל מעלות חשש להשפעה בלתי הוגנת מצידה של צילה. הסעד המבוקש בתביעה הוא להצהיר כי ליאורה היא בעלת מחצית מזכויות החכירה במקרקעין, וכן להורות על תיקון צו הירושה של יעקב באופן שתבוטל הסתלקותו של אברהם מירושת אביו לטובת אחיו עמירם. בעקבות צעדים אלו מבוקש גם לתקן את הרישום בלשכת רישום המקרקעין, דהיינו לבטל את העברת מחצית מזכויות החכירה במקרקעין משמו של יעקב לשמה של צילה.

3.         תובענה בנוסח דומה הוגשה כהמרצת פתיחה בתיק זה, וביום 16.5.05 איפשרתי לתובעת להגיש כתב תביעה מתוקן, שלא על דרך של המרצת פתיחה, כאשר הדגשתי כי ב"כ הצדדים שומרים על טענותיהם לגבי מחיקה או דחיה על הסף. גם בהסדר הזמני שהושג בהסכמת הצדדים ביום 10.8.04 בפני כב' השופט מ. אלטוביה, במסגרת בקשה למתן צו מניעה זמני, נקבע כי התובענה תיקבע לדיון מבלי לפגוע בטענות וזכויות הצדדים. לכן, אין כל בסיס לטענת המשיבה כי יש לראות בהתנהגות המשיבים משום הסכמה לויתור על טענותיהם למחיקה או לדחיה על הסף של התביעה, מה גם שמדובר בטענה של סמכות עניינית שבית המשפט צריך להעלות מיוזמתו.

4.         במסגרת אותו הסדר זמני שהושג בהסכמת הצדדים, וקיבל תוקף של החלטה, הסכימה המשיבה (ליאורה) כי היא לא תתנגד להוצאת צו קיום צוואתה של רחל טיקוצקי ז"ל. לכן היא איננה יכולה לטעון כיום כנגד תוקפה של הצוואה, בשל השפעה בלתי הוגנת. למעשה טענה זו נטענה בצורה רפה בכתב התביעה המתוקן (נאמר אך ורק כי "עולה חשש" להשפעה בלתי הוגנת), ולא התבקש כל סעד בענין הנוגע לצוואתה של רחל (ראה סעיפים 38 ו-40 לכתב התביעה). לאור כל אלו, יש למחוק מכתב התביעה המתוקן כל סעיף הנוגע לתוקפה של צוואת רחל.

עם זאת, יש להדגיש כי ההסדר הדיוני הנ"ל קבע כי הסכמתה של התובעת שלא להתנגד להוצאת צו קיום צוואתה של רחל טיקוצקי ז"ל, ניתנת מבלי להודות בזכויות רחל בנכס (סעיף ו' להסדר). לכן, התובעת איננה מנועה כיום מלטעון כי אין תוקף לאותו חלק בצוואתה של רחל בו הורישה את רכושה במקרקעין נשוא תובענה זו לנכדיה, שכן - על פי טענת התובעת - בעת שנערכה הצוואה לא היתה לרחל כל זכות במקרקעין, שהוענקו קודם לכן במתנה לבניה. גם אם בית המשפט נותן תוקף לצוואה מסויימת, המוריש איננו יכול להוריש נכס שאיננו כלול בעזבונו, ובית המשפט מוסמך להצהיר כי נכס מסויים שנזכר בצוואה איננו חלק מן העזבון, וזאת למרות שהצוואה, כמכלול, קויימה על ידי בית המשפט, מה גם שמדובר בבית משפט שמוסמך לתקן את צו קיום הצוואה.

5.         בבקשה למחיקה על הסף שהגישו המבקשים נטענו טענות רבות, שרק חלקן יכולות להיחשב כטענות סף. כך למשל אין מקום להתייחס בשלב זה לטענות המבקשים כי יפוי הכח איננו תקף, או כי הוא בוטל; כי רחל כלל לא היתה בעלת זכויות במקרקעין בעת שנחתם יפוי הכח ביום 24.6.76; כי יעקב ורחל לא היו מוסמכים כלל להעניק את המקרקעין כמתנה לבניהם בלא הסכמת המינהל או גופים אחרים; כי הבנים ויתרו על הזכות שהוענקה להם ביפוי הכח, וכי יפוי הכח והמתנה בוטלו. טענות אלה כולן תתבררנה במשפט עצמו. טענות הסף היחידות בהן יש לדון נוגעות להתיישנות ולחוסר סמכות עניינית. גם טענת השיהוי דורשת שמיעת ראיות, ואין לדון בה בשלב מקדמי זה, מה גם שלאור החלטתי בענין ההתיישנות לא נראה כי היה שיהוי בהגשת התביעה. טענה אחרת היא שיהוי ברישום הזכויות על שם אברהם ז"ל, מכוח יפוי הכח, וטענה זו בוודאי תתברר במשפט, בהקשר לטענת הנתבעים כי הבנים ויתרו על המתנה, אם אכן הוענקה.

6.         אשר לטענת ההתיישנות, הרי שיש לדחותה מכמה טעמים. ראשית, העילה להגשת התובענה נעוצה בעובדות שאירעו בעקבות פטירתה של רחל בשנת 2004, ובשלב זה עומדת בחזקתה טענת התובעת כי לא ידעה על האירועים המפורטים בכתב התביעה עד לשלב זה. העובדות המהוות את עילת התובענה לא היו ידועות לתובעת מסיבות שאינן תלויות בה, וגם טענה זו כרוכה בעובדות שיש לברר (ראה סעיף 8 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958). בנסיבות אלו, אין צורך להסתמך גם על סעיף 7 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958, אף שהתובעת מעלה בכתב התביעה גם טענה של תרמית מצד הנתבעים, או מי מהם.

שנית, לטענת התובעת קיימת הודאה בקיום הזכות. לטענתה, בשנת 1996 אישרה רחל בכתב כי מחצית מן המקרקעין מיועדים לעמירם (המכתב צורף לתביעה כנספח ה'). הנתבעת 1 (צילה) דאגה להעביר לתובעת בשנת 2000 חלק מן התמורה הכספית שנתקבלה ממכירת מגרש שהיה שייך ליעקב, מה שגרם לתובעת להאמין שהנתבעת 1 מכירה בכך שבניו של יעקב, ויורשיהם, זכאים לחלק מעזבונו, חרף צו הירושה שבו נקבע כי אברהם הסתלק מחלקו בעזבון לטובת עמירם. גם נקודות אלה טעונות בירור עובדתי, כאשר על פי סעיף 9 לחוק ההתיישנות מרוץ ההתיישנות יתחיל מן המועד בו ניתנה הודאה בקיום זכותו של התובע, בין בתוך תקופת ההתיישנות ובין לאחריה.

שלישית, עסקינן במקרקעין מוסדרים, שתקופת ההתיישנות לגביהם היא 25 שנים על פי סעיף 5(2) לחוק ההתיישנות. אך סעיף 159(ב) לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 קובע כי חוק ההתיישנות לא יחול על תביעות במקרקעין מוסדרים.

לאור כל האמור לעיל, טענת ההתיישנות נדחית.

7.         אשר לשאלת הסמכות העניינית לדון בביטול או תיקון צו הירושה שניתן לגבי עזבון המנוח יעקב טיקוצקי ז"ל, הרי שסמכות זו נתונה לבית משפט זה, שנתן את צו הירושה בשנת 1981. אמנם המגמה הכללית של המחוקק היא להעביר את כל ענייני המשפחה, כולל ענייני ירושה, לבית המשפט לענייני משפחה, גם כאשר אלה החלו נדונים בפני בית המשפט המחוזי לפני תחילתו של חוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995 (ראה סעיפים 1(6)(ה) ו- (3) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, וכן סעיף 151 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 ותקנה 1 לתקנות הירושה, תשנ"ח-1998). אולם תקנה 56(א) לתקנות הירושה קובעת הוראת מעבר המהווה חריג לכלל הנ"ל, לאמור:

"תובענה בענייני ירושה שהוגשה לבית משפט מחוזי לפני תחילתן של תקנות אלה, תדון בבית המשפט שאליו הוגשה; תובענה נוספת בענייני ירושה, בעניין אותו עזבון, תוגש גם לאחר תחילתן של תקנות אלה, לבית המשפט המחוזי שאליו הוגשה התובענה לראשונה; בתקנת משנה זו, 'תובענה' - למעט בקשה לצו ירושה או לצו קיום".

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ