החלטה בתיק הפ"ב 47164-12-11

1.                בפניי מונחת בקשת המבקשות ליתן פסיקתא המאשרת את פסק הבורר אשר ניתן על ידי כב' השופט בדימוס ח. אריאל (להלן: "הבורר") ביום 29/11/11, כפי שתוקן בהחלטת הבורר מיום 11/12/11 בתוספת ההנמקה לפסק הבורר אשר ניתנה על ידי הבורר ביום 24/10/12.

2.       ביום 01/11/12 הגישה המשיבה תגובתה לבקשה במסגרתה טענה המשיבה כי לאחר שפסק הבורר הוחזר לבורר למתן הנמקה, וניתנה הנמקה חדשה, לא ניתן לאשר את הפסק המקורי על דרך של "פסיקתא", מבלי לאפשר למשיבה לתקוף את הפסק המנומק על דרך של בקשה לביטול הפסק במסגרת המועדים הקבועים בדין. עוד מציינת המשיבה, כי הבקשה לאישור הפסיקתא איננה מהווה בקשה לאישור פסק בורר.

3.       ביום 04/11/12 הגישו המבקשות תשובה לתגובת המשיבה במסגרתה טענו המבקשות כי במסגרת פסק הדין אשר ניתן על ידי בית משפט זה ביום 14/05/12 נדחתה בקשת המשיבה לביטול פסק הבורר הראשון בכפוף להשלמת נימוקים מסוימים בפסק הבורר. המבקשות טוענות כי משנדחתה בקשת הביטול ובשים לב לסעיף 23 לחוק הבוררות, התשכ"ח- 1968 (להלן: "חוק הבוררות"), אין המשיבה זכאית להגיש בקשה נוספת לביטול פסק הבורר.

          המבקשות מפנות לעניין זה לסעיף 28 לחוק הבוררות וטוענות כי מלשון הוראת הסעיף עולה כי, משהושלם פסק בורר או תוקן, על בית המשפט לאשרו כפי שתוקן.

מוסיפות המבקשות וטוענות כי משאפשר בית המשפט למשיבה להגיש תשובה לבקשה למתן פסיקתא, יכולה תגובה זו, לאור קיומו של פסק הדין החלוט, להתייחס רק לנימוקים המסוימים שניתנו על ידי הבורר וזאת במסגרת התגובה לבקשה למתן פסיקתא. בהיעדר תגובה עניינית מצד המשיבה סבורות המבקשות כי יש ליתן את הפסיקתא כמבוקש ולחייב את המשיבה בהוצאות ההליך.

4.       לשיטתן של המבקשות לא עומדת למשיבה הזכות להגיש בקשה נוספת לביטול הפסק ואת טענותיה בעניין נימוקיו החדשים של הבורר הייתה צריכה המשיבה לשטוח במסגרת תגובתה לבקשה למתן פסיקתא. סבורני כי אין בהוראות סעיפים 23 ו- 28 לחוק הבוררות, אליהן מפנות המבקשות בתשובתן, בכדי לבסס את עמדתן. משהוחזר פסק הבורר לכב' הבורר לשם הנמקתו, נעשה הדבר בין היתר על מנת שהצדדים יוכלו לוודא כי במסגרת פסק הבורר פסע הבורר בדרך שהתוו לו הצדדים בהסכם הבוררות והנמקתו של פסק הבורר עשויה איפוא להוליד עילות חדשות לביטולו של הפסק. כל גישה אחרת, יש בה כדי לעקר מכל תוכן את התכלית של השבת פסק בורר לבורר לצורך השלמת הנימוקים ובכל מקרה אין בבקשה למתן פסיקתא כדי לייתר את הצורך באישורו של פסק הבורר לאחר הנמקתו.

5.       לפיכך סבורה אני כי מלכתחילה לא נקטו המבקשות בהליך הנכון עת שהגישו בקשה למתן פסיקתא לבית המשפט ובכל מקרה עומדת למשיבה הזכות להגיש בקשה לביטול פסק הבורר בקשר עם הנימוקים שנוספו לו בתוספת ההנמקה לפסק הבורר מיום 24/10/12, וכי עד שתוגש על ידי המבקשות בקשה נוספת לאישור פסק הבורר בעקבות הנמקתו ו/או עד שיחלוף המועד להגשת בקשה לביטול אין מקום לתת החלטה בבקשת המבקשות.

6.       יצוין כי אף ברע"א 2468/12 כהן נ' פולינר (פרסום נבו) 30/04/12, אליה מפנות המבקשות במסגרת תשובתן לתגובת המשיבה, נדונה בקשה שניה לביטול פסק הבורר וזאת במסגרת גלגולו השני, לאחר שזה הוחזר לבורר לצורך שמיעת ראיות נוספות, ומשזו נדחתה אושר פסק הבורר.

          (למקרה נוסף בו נדונה בקשה שניה לביטול פסק בורר, לאחר שהפסק הוחזר לבורר להשלמתו מסיבות שונות ראו: הפ"ב 8526-01-09 עדירן פיורה נדל"ן ובינוי בע"מ נ' שרקיה (פרסום נבו) 03/09/09).

7.       לאור האמור, לא ניתן בשלב זה להיעתר לבקשת המבקשות למתן פסיקתא והינני מורה על דחיית הבקשה.

8.         בנסיבות העניין לא ראיתי לפסוק הוצאות בשלב זה.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כא' חשון תשע"ג, 06 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: