החלטה בתיק הע"ז 5687-01-11

1. האם במסגרת ההליך הפלילי דנן חלה על המאשימה חובה למסור לנאשמת, לפי בקשתה, מידע בדבר הליכי אכיפה שננקטו כנגד מי שביצעו עבירות דומות לאלה המיוחסות לנאשמת?

זו השאלה העומדת במרכז הבקשה דנן, לגילוי חומר חקירה, שהוגשה לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב 1982.

עיקר העובדות הצריכות לעניין

2. ביום 4/1/11 הוגש נגד הנאשמת כתב אישום בגין העסקת עובדת זרה בעבודות משק בית בביתה, בלא היתר כדין ובלא שהסדירה עבורה ביטוח רפואי (עבירות לפי סעיפים 2 (א) ו- 2(ב)(2) לחוק עובדים זרים, תשנ"א - 1991).
3. יובהר, כי העבירות נשוא כתב האישום נקבעו כעבירות מנהליות, ולפיכך דרך המלך לאכיפתן היא באמצעות הטלת קנס מנהלי (ראה בג"צ  5537/91  אליהו אפרתי נ' כרמלה אוסטפלד, פ''ד מו(3) 501).
4. על פי הוראות חוק העבירות המנהליות, תשמ"ו - 1985 [להלן: "חוק העבירות המנהליות" או "החוק"] שני מסלולים עשויים להוביל להגשת כתב אישום בעבירה שנקבעה כעבירה מנהלית:

                                        א.         כאשר הנאשם ביקש להישפט בגין העבירה שיוחסה לו, זכות המוקנית לנאשם לפי סעיף 8א (ה) לחוק העבירות המנהליות.

                                         ב.         כאשר המאשימה החליטה כי בנסיבות העניין יש מקום להגיש כתב אישום יזום נגד הנאשם חלף הטלת הקנס המנהלי, וזאת בהתאם לסמכותה הקבועה בסעיף 15 לחוק העבירות המנהליות.

5. במקרה דנן, עניין לנו בכתב אישום "יזום", היינו, בכתב אישום שהוגש במסגרת שיקול דעתה של המאשימה, בהתאם להוראת סעיף 15 לחוק העבירות המנהליות, וכחריג לכלל שקבע המחוקק, אשר לפיו עבירות שנקבעו כעבירות מנהליות, יטופלו באמצעות קנסות מנהליים.

טענות הצדדים

6. הנאשמת מבקשת לטעון כי בנסיבות העניין היה על המאשימה להסתפק בהטלת קנס מנהלי ולא לנקוט כנגדה בהליך פללי יזום. היא מבקשת לבסס טענה של אכיפה בררנית, אשר מקימה לה הגנה מן הצדק. על מנת לבסס את טענתה, מבקשת הנאשמת לקבל לידיה נתונים בדבר מספר כתבי האישום והקנסות המנהליים שהוטלו בגין עבירות של העסקת עובדים זרים במשק בית בין השנים 2010-2008 תוך פירוט מועד ביצוע העבירה ומועד נקיטת הליך האכיפה (הגשת כתב אישום / הטלת קנס מנהלי). עוד טוענת המבקשת כי בנסיבות העניין היה לה יסוד להניח כי לא נפל פגם בהעסקת העובדת, ולפיכך, ובשים לב לכך שבשנים שקדמו לביצוע העבירה ננקטה מדיניות של הטלת קנסות מנהליים בלבד, היה מקום להסתפק בעניינה בהטלת קנס מנהלי, ולא לנקוט נגדה הליך פלילי יזום. הנאשמת מבססת את טענותיה לעניין גילוי חומר חקירה  על פסק דינו של בית המשפט העליון בעע"מ 2398/08 מ"י נ' אליצור סגל (פורסם בנבו) שקבע, לטענתה, כי אין ספק באשר לחובת הגילוי החלה על המאשימה ביחס להחלטות קודמות בדבר העמדה לדין בתחום מסוים, והשאלה שבה נדרש בית המשפט להכריע נוגעת רק להיקף חובת הגילוי.
7. לטענת המאשימה, הפסיקה עליה מסתמכת הנאשמת נוגעת לחוק חופש המידע, התשנ"ח - 1998 (להלן : "חוק חופש המידע") ואין היא נוגעת לחובת הגילוי הקבועה בסעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי. לטענת המאשימה, הנאשמת לא הביאה כל ראיה לכך שכתב האישום הוגש בניגוד לנהלים ולהנחיות הקיימים, ולא הציגה בדל ראיה לאכיפה בררנית או פסולה.

אציין כי המאשימה מצידה, לא הציגה בפני בית הדין את אותם נהלים והנחיות הקיימים, על פי הנטען,  בכל הנוגע לאכיפת החוק על מעבידים שהעסיקו עובדים זרים במשק בית.

הזכות לעיון ב"חומר חקירה" וזכות העיון לפי חוק חופש המידע?

8. זכותו של נאשם לעיין בחומר החקירה שבידי המדינה בנוגע לאישום נגדו, מעוגנת בסעיף 74(א) לחוק סדר הדין הפלילי.

בית המשפט העליון עמד לא אחת על כך שהזכות לעיון בחומר חקירה היא זכות רחבה, וכרוכה בעבותות בזכות לחירות ובזכות להליך הוגן, וכי רוחבה משתרע אל מעבר ל"גרעין הקשה" של ראיות התביעה וכולל גם ראיות "השייכות באופן הגיוני לפריפריה של האישום במשמע" (ראה בש"פ 3377/10 עדוי נ מ"י (פורסם בנבו).

כידוע, אין לשלול אפשרות כי חומר שאינו מצוי בפועל בתיק החקירה, יחשב כחומר חקירה, לרבות ראיות שתכליתן לבסס את טענות ההגנה, כאשר המבחן הקובע הוא - מבחן הרלוונטיות לבירור האשמה.

עוד יובהר, כי אין ספק, שהנאשמת יכולה היתה לפנות למדינה בבקשה לגילוי לפי חוק חופש המידע, ואולם היא בחרה לפנות למסלול הפלילי, במסגרת ההליך התלוי ועומד נגדה, ומתוך שסברה כי קיומו של המסלול המנהלי לגילוי המידע איננו מונע ממנה למצות את זכויותיה במסגרת ההליך הפלילי.

9. תימוכין לגישתה של הנאשמת ניתן למצוא בהחלטת כב' בית המשפט העליון  בתיק עע"מ 2398/08 מדינת ישראל נ' אליצור סגל (פורסם בנבו).