כתב האישום המתוקן, מיום
30.4.13, מייחס לנאשמים עבירות של העסקת עובדת זרה ללא היתר כדין וללא ביטוח רפואי. ביום
29.8.13 ביקש הנאשם לבטל את כתב האישום נגדו, כבר בשלב מוקדם זה, משום שהוגש - לטענתו - מבלי שישנה ראשית ראיה או ראשית עילה נגדו, תוך שהמאשימה נוהגת בשרירות ואטימות לב, איפה ואיפה, ותוך אכיפה בררנית. בתשובת המאשימה, מיום
16.9.13, טענו לדחיית הבקשה. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים -
הבקשה נדחית
, ואנמק:
הטענה הראשונה, אשר ב"כ הנאשמים סבור שדי בה כדי לבטל את האישום נגד הנאשם, היא, כי "כתב האישום אינו מגלה הוראות חיקוק לפיהן מואשם הנאשם", משום שבחלק
ב' מפורטות רק הוראות החיקוק, לפיהן "מואשמת הנאשמת". ב"כ המאשימה השיבה, כי מדובר בפליטת קולמוס והדבר, אכן, ברור על פניו. בעובדות כתב האישום מדובר על מעשים העולים כדי עבירות - לכאורה -
המיוחסים לנאשמים, בלשון רבים, ומובן, שייחוס הוראות החיקוק רק לנאשמת, הוא טעות "הגהה", אותה ניתן לתקן בהודעה מטעם המאשימה - וכך יש לראות את האמור בתגובתה.
הטענה השניה היא, כי "ה'אשמה' היחידה בה ניתן היה, אולי, 'להאשים' בה את הנאשם דכאן, הינה תמימות ונאיביות, או כפי שמגדיר זאת חוק העונשין 'טעות במצב דברים'." [ס' 9 לבקשה ופירוט בהמשך]. ב"כ המאשימה הרחיבה בתשובתה התייחסות לטענות ב"כ הנאשמים, בקשר לטעות של הנאשם במצב הדברים, נוכח מצג שהציגה לו אשתו - הנאשמת. איני מוצאת לנחוץ להיכנס לגופה של מחלוקת, כעת, הואיל ולטעמי, מדובר בטיעונים משפטיים הצריכים להסתמך על מצג עובדתי ואותו ניתן לקבוע רק לאחר הבאת ראיות, ולא בשלב המוקדם בו אנו נמצאים. מובן, כי ככל שיש בדברים ממש, שמורות לכל צד טענותיו, לשלב המתאים.
הטענה השלישית, יוצאת כנגד הגשת כתב אישום יזום, מקום בו קיימת אפשרות משפטית להטלת קנס מינהלי, כאשר מדובר בעבירה ראשונה. ב"כ המאשימה צירפה לתשובתה את ההנחיות הפנימיות לעניין הגשת כתבי אישום בעבירות מינהליות, במקום הטלת קנס מינהלי, מיום
18.1.12 [נספח
ב', שם].
עיון בהנחיות הפנימיות מעלה, כי - לכאורה - הגשת כתב האישום דנן, עולה בקנה אחד עם השיקולים שנקבע בהנחיות הפנימיות, כי יש ליתן להם משקל לחומרה, שכן, מיוחסת לנאשמים העסקה שלא כדין של עובד זר בעבודות משק בית, ע"י מעסיק שאינו בעל היתר בתחום הסיעוד ושלא במסגרת מתן טיפול סיעודי לנזקק, כמו גם העסקה שלא כדין של עובד זר שהגיע לישראל כדין לעבודה בענף הסיעוד, ע"י מעסיק שאינו בעל היתר בתחום הסיעוד ושלא במסגרת מתן טיפול סיעודי לנזקק [כאמור בס'
5(ג)(3) ו-
(4) להנחיות הפנימיות]. לדעת ב"כ המאשימה, עונה המקרה הנוכחי גם על ס'
5(ג)(6) להנחיות הפנימיות, מאחר שמדובר בעבירה שנמשכה זמן ניכר, לכאורה.
משכך - אין לקבוע, בשלב זה, כי הגשת כתב האישום, תחת מתן אפשרות לנאשם לשלם קנס מינהלי, הינה בניגוד למדיניות הפנימית של התביעה הכללית.
כטענה רביעית ואחרונה, טען הנאשם לאכיפה בררנית, משום שבמקרה שלפנינו ייחסה המאשימה את העבירות הן לאשתו והן לו, כמי שלכאורה העסיקו את העובדת הזרה במשק בית משותף, בעוד שבמקרים של שני "אישי ציבור ידועים בארץ ...", כלשונו, הוגש כתב האישום כנגד נשות אותם אישי ציבור, בלבד [ס' 29 ואילך לבקשה]. בתשובתה, טענה ב"כ המאשימה, כי הנאשם העלה טענות עובדתיות וטענות באשר ליסוד הנפשי של מי מהידוענים אליהם התייחס, כאשר לא ברור על סמך מה נטענו טענותיו [ס' 41 ואילך לתשובה]. לטענתה, כתב האישום הוא פונקציה של הראיות, ובמקרה שלפנינו, יש בידי המאשימה ראיות המצביעות על הנאשם כמי שעבר את העבירות - לכאורה - המיוחסות לו בכתב האישום הנוכחי, לרבות דברים שמסר בחקירתו, הכוללים "גרסה המסבכת אותו בביצוע העבירות המיוחסות לו" [שם, ס' 46].
צודקת ב"כ המאשימה, כי טענה של הגנה מן הצדק, המביאה לביטול כתב אישום, הינה מהלך קיצוני, שערכאה שיפוטית אינה נזקקת לו, אלא, במקרים חריגים וקיצוניים ביותר, ודאי כאשר דנים בה בשלב ראשוני, לפני שמיעת הראיות. הלכה זו, שפותחה בערכאות האזרחיות הרגילות, אומצה גם ע"י בית-הדין הארצי לעבודה. מטעם זה - איני מוצאת לנכון להידרש להגנה זו כעת, כאשר רב הנסתר על הנגלה, והראיות טרם נפרשו לפני. אין בהחלטה זו כדי למנוע מהנאשם לשוב ולהעלות טענות של "הגנה מן הצדק", ככל שימצא זאת לנכון, בשלבים מאוחרים יותר.
ניתנה היום,
30/09/13
(
כ"ו תשרי תשע"ד
), בהעדר הצדדים, ותישלח אליהם, בפקס',
בהתחשב במועד הישיבה לקבלת תשובה לאישום, הקבועה ליום 1.10.13, בשעה 10:00.