החלטה בתיק הע"ז 1621-08

1.         המאשימה הגישה כתב אישום נגד הנאשם, בו נטען כי ביום 21.3.04 העסיק עובד זר שאינו רשאי לעבוד בישראל.

לפני בקשת הנאשם למחוק את כתב האישום משום שהוגש בניגוד לחוק, בחוסר סמכות ותוך הפעלת שיקולים זרים.

טענות הנאשם

2.         לטענת הנאשם, השתלשלות הענייניים שהביאה להגשת כתב אישום נגדו היתה כדלקמן:

            בשנים 2003-2004 נבנה בית ברח' רמז 3 ביהוד, ובבניית הבית הועסקו, בין היתר, הנאשם ואחיו, שהיו אמונים על ביצוע עבודות חיפויי האבן בבית.

            בביקורות שערכו פקחי משרד התמ"ת בבניין בתאריכים 11.12.03, 21.3.04 ו-2.6.04 אותרו בבניין עובדים זרים שהועסקו, לכאורה, בניגוד לחוק. בתחילה, הושתו קנסות מנהליים בגין שלוש העבירות על בעל הבית, שכן פקחי התמ"ת סברו כי הוא היה המעסיק של העובדים הזרים. עם זאת, לאחר תכתובת של בעל הבית עם המאשימה הוחלט לבטל את הקנסות נגדו, ובסמוך לאחר מכן זומן הנאשם לחקירה במשרדי התמ"ת.

            לאחר חקירת הנאשם ע"י המאשימה, שהתקיימה ביום 25.5.06, נשלחה לנאשם הודעת קנס אחת, בגין האירוע הנטען מיום 2.6.04. בגין שני האירועים האחרים הוגשו נגד הנאשם שני כתבי אישום יזומים: האחד, נשוא החלטה זו, שהוגש בשנת 2008, והשני, בגין האירוע מיום 11.12.03, שהוגש ביום 14.10.09 אך בוטל בסופו של יום לאחר שהמאשימה חזרה בה מהאישום. 

3.         הנאשם טען כי לפי הנחיותיה הפנימיות של המאשימה לעניין הגשת כתבי אישום במקום הטלת קנס מנהלי, יוגש כתב אישום יזום אם עבר המעסיק, לכאורה, שלוש עבירות מנהליות או יותר לפי חוק עובדים זרים, בפרק זמן של שלוש שנים.

            לטענת הנאשם, במועד הגשת כתב האישום הנוכחי נגדו, נזקף לחובתו קנס מנהלי אחד בלבד בגין העבירה מיום 2.6.04, בעוד כתב האישום השני שהוגש נגדו (ובוטל לבסוף), בגין העבירה מיום 11.2.03, כלל לא הוגש במועד הגשת כתב האישום הנוכחי.

            לטענת הנאשם, יש לפרש את הנחיותיה הפנימיות של המאשימה לעניין הגשת כתבי אישום יזומים בדווקנות ובצמצום. במקרה זה, כתב האישום הוגש נגד הנאשם בניגוד לחוק ובחוסר סמכות ועל כן הוא בטל מעיקרו.

4.         בנוסף, טען הנאשם כי בבסיס ההחלטה להגיש נגדו כתב אישום יזום עמדו שיקולים זרים: לטענת הנאשם, כתב האישום הוגש נגדו אך משום שהמאשימה התרשלה וגררה רגליה, כך שלא שלחה לנאשם הודעת קנס במועד בגין מי מהאירועים (מיום 11.12.03 או מיום 21.3.04), ולכן, במועד בו עלה עניינם על שולחן המאשימה - הטלת הקנס היתה בלתי אפשרית מחמת התיישנותו. רק בלית ברירה, ולאור המצב שנוצר, פנתה המאשימה למסלול של הגשת כתב אישום יזום.

לטענת הנאשם, אין להותיר על כנו כתב אישום שהוגש רק כתוצאה משיהוי וגרירת רגליים של המאשימה בבירור המקרה.

5.         הנאשם הוסיף כי במקרה זה גם כשלה המאשימה בקיום חובת ההנמקה להגשתו של אישום פלילי, בכך שלא העבירה עד היום לב"כ הנאשם את האסמכתא עליה התבססה כשהגישה את כתב האישום בגין "ריבוי העבירות".

6.         בשולי הדברים הוסיף הנאשם גם כי מהתנהגות המאשימה מצטיירת מדיניות של הפליה ואכיפה בררנית ובלתי סבירה של הרשות, בכך שהגישה כתב אישום יזום נגד הנאשם בעוד בגין אותן עבירות לכאוריות הושתו קנסות מנהליים בלבד על בעל הבית ביהוד.

7.         הנאשם הדגיש כי שרשרת המחדלים לה גרמה המאשימה הביאה לפגיעה בזכויותיו החוקתיות, ולאור כל אלה טען כי כתב האישום שהוגש נגדו בטל מעיקרו, וביקש מבית הדין להורות על מחיקתו.

טענות המאשימה

8.         המאשימה טענה כי העבירה המיוחסת לנאשם הינה מיום 21.3.04, וכי ביום 20.6.06 הוחלט ע"י התובעת המוסמכת כי יוטל על הנאשם קנס מנהלי בגינה.

עם זאת, במועד בו הוקלד הקנס בפועל ע"י רכז הקנסות, 20.8.06, התברר כי לנאשם יש עבירות נוספות:

א.         עבירה מיום 18.3.02, בגינה הוטל קנס מנהלי, שבוטל לאחר שהוגש כתב האישום הנוכחי.