החלטה בתיק המ"ש 5911-07-11

1.         לפני בקשת רשות להישפט. לטענת המבקש הודעת הקנס בגין העסקת עובדים זרים שלא כדין מיום 28.12.09 כלל לא נמסרה לידיו, ומשכך נבצר ממנו להגיש את בקשתו להישפט ולטעון את טענותיו נגד הקנס במועד.

המשיבה דוחה את טענת המבקש וטוענת כי הקנס הומצא למבקש כנדרש על פי חוק ולכתובתו הרשומה במשרד האוכלוסין. משכך, יש לדחות את הבקשה.

2.         ואלו העובדות העולות מן הבקשה והתגובה לה:

            ביום 31.12.07 נערכה ביקורת של מפקחי משרד התמ"ת ברח' ישפה 12 במבשרת ציון. בביקורת זו נתפסו שלושה עובדים שאינם תושבי ישראל או אזרחיה. המבקש נחקר במקום על ידי המפקחים בקשר להעסקת העובדים הנ"ל.

            ביום 14.9.09 נשלחה למבקש הזמנה לחקירה נוספת במשרדי המשיבה בכדי לבחון האם היה מעסיקם של העובדים. ההזמנה לחקירה חזרה בציון "לא נדרש" (נספח ד1 לתגובת המשיבה).

            ביום 28.12.09 הוצאה הודעת קנס למבקש על סך 15,000 ש"ח בגין העסקת שלושה עובדים זרים (נספח ג לתגובת המאשימה). משלא שולם הקנס, נשלחה למבקש, ביום 15.2.11, הודעה נוספת של הקנס בתוספת תשלום פיגורים בסך 18,750 ש"ח (מ/1).

            ביום 27.3.11 פנה ב"כ המבקש למרכז לגביית קנסות בבקשה לביטול הקנס. ביום 13.4.11 הודיע המרכז לגביית קנסות כי על המבקש להפנות את טיעוניו לגורם שהטיל את הקנס. משכך, ביום 16.5.11 פנה ב"כ המבקש למנהל האוכלוסין בבקשה לביטול הקנס (נספחים לבקשה).

3.         טענות הצדדים:

            טוען המבקש כי הודעת הקנס כלל לא הגיעה לידיו, ומשכך נמנעה ממנו האפשרות להגיש את הבקשה במועדה. לאחר שקיבל את הודעת הקנס השנייה, פנה מייד לעורך דין ופעל להסדרת העניין (סעיפים 3-4 לתצהיר המבקש). הוסיף המבקש כי לגופו של עניין, לא הוא העסיק את העובדים, ותפקידו התמצה בהסעתם בלבד.

            המשיבה טוענת כי הודעת הקנס הראשונה נמסרה כדין לכתובתו של המבקש הרשומה במרשם האוכלוסין. משכך, לא קמה למבקש עילה להארכת המועד לבקשה להישפט כאמור בסעיף 13(ב) לחוק עבירות מנהליות, התשמ"ו-1985 (להלן- "חוק עבירות מינהליות").

4.         דיון

            בפני מי שנקנס על פי חוק עבירות מינהליות עומדות שלוש אפשרויות: האחת - לשלם את הקנס; השניה - להגיש בקשה להישפט על העבירה (סעיף8(ג)) תוך 30 יום מיום שהומצאה לו הודעת הקנס; והשלישית - לבקש את ביטול הקנס (סעיף 8א(א)) בהודעה לתובע המוסמך תוך 30 יום מיום שהומצאה לו הודעת הקנס. אם נבצר מהנקנס להגיש את בקשתו לביטול הקנס במועד, יכול התובע המוסמך לדון בבקשה אם שוכנע כי הבקשה הוגשה באיחור מסיבות שאינן תלויות בנקנס (סעיף 8א(ו)).

            בענייננו, המבקש הגיש בקשה לביטול הקנס, ואולם זו נדחתה משלא נתקיימו התנאים האמורים בסעיף 8א(ו). דהיינו, לא הוכח כי נמנע מהמבקש להגיש את הבקשה במועד מסיבות שאינן תלויות בו (נספח א לתגובה).        

5.         כאמור, טוען המבקש כי הודעת הקנס הראשונה כלל לא נתקבלה אצלו, ומכל מקום אין לראות את אישור המסירה שהגישה המשיבה כאישור מסירה על פי דין. המשיבה צירפה לתגובתה אישור של מודיעין הדואר אשר בו נאמר כי:

"דבר הדואר נמסר ליעדו בתאריך 3.1.10 באמצעות יחידת הדואר צור באהר בירושלים" (נספח ג1 לתגובה).

            נשאלת השאלה האם אישור זה מהווה אישור מסירה כדין?

            סעיף 35(א) לחוק עבירות מינהליות קובע כי מסירת מסמכים והודעות על פי חוק זה תעשה בהמצאה אישית או בדואר רשום עם אישור מסירה. תקנה 15 לתקנות העבירות המנהליות, התשמ"ו- 1986 קובעת כך:

"הודעה או מסמך אחר שיש להמציאו לאדם לפי החוק, ניתן להמציאו במשלוח מכתב רשום לפי מענו של האדם, התאגיד או חבר בני אדם; היום העשרים לאחר המשלוח כאמור ייראה כתאריך ההמצאה, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה או המסמך מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלם"

בעפ"א (ארצי) 43/08 מדינת ישראל  נגד הולר גדעון, 557 (ניתן ביום 04/11/2010, להלן - "עניין הולר"), נדון היחס בין תקנה 15 הנ"ל לבין סעיף 35 לחוק עבירות מינהליות, ונפסק כי תקנות אלו מרככות את הדרישה האמורה בחוק העבירות המנהליות ומאפשרות לראות בהמצאה בדואר רשום המצאה כדין גם בלא אישור מסירה חתום על ידי המקבל. בהתאם לכך, נקבע בעניין נטל ההוכחה כי: