החלטה בתיק המ"ש 2001-01-13

1.         בפני בקשה להארכת המועד להגשת בקשה להישפט על עבירת חניה ברכב מ.ר. 8374804 בתאריך 31.5.2011.

לטענת המבקש, עם קבלת הדו"ח שלח מכתב בצירוף תמונה לרשות האכיפה והגבייה והיה "בטוח שטיפלו בזה" ועל כן - הופתע לקבל דרישת "כפל קנס".

לדבריו, המקום בו חנה איננו מיועד לחניית נכים ויש בידו תצלומים להוכחת הנטען, ככל שיזומן לדיון. 

לבקשתו, אשר הוגשה ביום 6.1.2013, צורפה דרישה לתשלום קנס עד ליום 13.10.2012.

לבקשה לא צורף תצהיר מטעם המבקש, לא צורפה תמונה התומכת באמור בבקשתו ולא צורף הדו"ח שניתן ביום 31.5.2011.

2.         המשיבה מתנגדת לבקשה.

לטענתה, המדובר בעבירה ישנה שבוצעה ביום 31.5.2011 ולא ניתן כל טעם סביר לאיחור שבהגשת הבקשה דנן.

לאור הוראות סעיף 229 (ח2) לחוק סדר הדין הפלילי לפיו רואים מי שלא שילם קנס שהוטל עליו ולא הגיש בקשה להישפט במועד הקבוע, כמי שהורשע בבית המשפט ונגזר עליו הקנס הנקוב בהודעת תשלום הקנס,הרי שדין הבקשה להידחות.

דיון והכרעה:

3.         דין הבקשה להידחות.

4.         המבקש מודה כי העבירה בוצעה לפני למעלה משנה וחצי וכי קיבל את הודעת תשלום הקנס ואף טוען כי פנה בעקבותיה למרכז לגביית קנסות.

סעיף 229 (א) לחסד"פ קובע כי מי שנמסרה לו הודעת תשלום קנס, ישלם, תוך תשעים ימים מיום ההמצאה, את הקנס הנקוב בהודעה, לחשבון שצויין בה, זולת אם  הודיע  תוך 90 יום כי ברצונו להישפט או שהגיש בקשה לביטול תוך 30 יום.

בעניינינו כאמור, המבקש לא פעל בתוך המועד הקבוע וגם לא שילם את הקנס. לפיכך, רואים אותו כמי שהורשע בבית המשפט ונגזר עליו הקנס הנקוב בהודעת תשלום הקנס - בהתאם להוראת סעיף 229 (ח2) לחסד"פ.

5.         טענת המבקש כי סבר שהדוח בוטל עקב פנייתו לרשות האכיפה - לא זו בלבד שנטענה בעלמא, ללא כל תימוכין, לא בדבר עצם הפנייה, מועדה ותוכנה אלא שאין בה כשלעצמה אף כדי להוות טעם המצדיק את האיחור שבהגשת הבקשה מעבר למועדים המפורטים בחוק.

            ככל שהייתה אכן פנייה שכזו, הרי שהיה עליו לעקוב מה עלה בגורלה.

            המבקש אף אינו מצביעעל כל סיבה שמנעה ממנו הגשת הבקשה במועד, שלא לומר על סיבה שאינה תלויה בו.

            אף לגופו של עניין, טענתו כי אין המדובר בחניית נכים, נטענה בעלמא, ללא כל תימוכין ואף ללא תצהיר תומך.

7.         לאור האמור לעיל, באתי לידי מסקנה כי דין הבקשה להידחות, ללא צורך בזימון הצדדים דיון בבקשה.

8.         לפיכך, הבקשה נדחית.