החלטה בתיק המ"ד 41664-10-11

הנשיאה נילי ארד

1.      לפני שלוש בקשות בהסכמה לאיחוד דיונים וקביעת מקום שיפוט לפי תקנה 6 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991. עניינן של התובענות שהגישו המשיבים (להלן יחדיו: התובעים) נגד המדינה, בבקשותיהם לקבלת "אישורי שקילות" תואר שניתן להם מאוניברסיטת לטבייה, לתארים אחרים הניתנים על-ידי מוסדות אקדמיים ישראליים, וזאת לשם מימוש הטבות שכר ואחרות.

(ס"ע 50926-07-11; ס"ע 35990-06-11; ס"ע 50953-07-11; ס"ע 50811-07-11; ס"ע 50943-07-11; ס"ע 50907-07-11; ס"ע 50768-07-11; ס"ע 50874-07-11; ס"ע 50848-07-11; ס"ע 50913-07-11; ס"ע 50854-07-11; ס"ע 35999-06-11; ס"ע 35967-06-11; 35981-06-11; ס"ע 35953-06-11; ס"ע 50950-07-11 [להלן: התובענות מושא המ"ד 41664-10-11]; ס"ע 1766-02-11(להלן: התובענה מושא המ"ד 46723-10-11); פ"ה 33595-10-11 (להלן: התובענה מושא המ"ד 44008-11-11).

2.      התובענות מושא המ"ד 41664-10-11הוגשו לבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב ונקבעו לדיון בפני מותבים שונים. התובענות מושא המ"ד 46723-10-11והמ"ד 44008-11-11 הוגשו לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה (להלן כולן יחדיו: התובענות).

הרקע לבקשה

3.      התובעים הם עובדי מדינה, בוגרי תואר במנהל עסקים מטעם שלוחת אוניברסיטת לטבייה. השלוחה פעלה בישראל כנציגות אוניברסיטה זרה בשיטת "למידה מרחוק", על-פי אישור שניתן לה מטעם המועצה להשכלה גבוהה ומשרד החינוך החל משנת 1996.

4.      בעקבות קבלת התואר משלוחת אוניברסיטת לטבייה, אמורים היו התובעים לזכות בהטבות שכר שונות. אך זאת, בכפוף להחלטת הגף להערכת תארים אקדמאיים ודיפלומות מחו"ל שליד משרד החינוך (להלן: הגף להערכת תארים), על מתן אישור "שקילות לתואר", שמשמעו כי התואר שקול לתואר שניתן על-ידי מוסד אקדמי מוכר בישראל.

5.      בשנת 2001, נפתחה חקירה בנוגע לחוקיות פעילותה של אוניברסיטת לטבייה בישראל. אי לכך, הנחתה נציבות שירות המדינה את הגף להערכת תארים, להקפיא זמנית ובאופן גורף את הטיפול בבקשות לקבלת אישורי שקילות, בנוגע לתארים שניתנו על-ידי אוניברסיטה זו (להלן: ההחלטה).

6.      בית המשפט העליון בשבתו כבית דין גבוה לצדק (בג"ץ 3379/03) נדרש לעתירה שהוגשה נגד ההחלטה והורה על ביטולה, תוך שקבע כי "האמור כאן לא בא למנוע מהמדינה לשלול את הזכות להטבות מבוגרי הנציגות שקיימות לגביהם, אישית, הוכחות ברורות ומשכנעות ברמה הנדרשת על-פי הראיה המינהלית, שהתואר האקדמי הושג על-ידיהם במירמה או בדרכים לא כשרות אחרות".

7.      לאור החלטת בג"ץ פתחה המדינה בבדיקה פרטנית של כל מקרה לגופו. במסגרת זו, הוזמנו הבוגרים הנבדקים לראיונות אישיים, במהלכם התבקשו להשיב לשאלות אודות לימודיהם.

8.      יצוין כי עתירה נוספת שהוגשה לבג"ץ (בג"ץ 4756/05), כנגד ההחלטה לקיים הליכים פרטניים בטענה כי היא בלתי מידתית, ונגועה בשיקולים זרים - נדחתה.

9.      עם סיום הבדיקה הפרטנית אושרו בקשות אישור השקילות של חלק מהנבדקים. בקשותיהם של בוגרים אחרים, וביניהן אלה של התובעים בענייננו - נדחו פעם נוספת. השגות שהגישו התובעים על ההחלטות בעניינם, נדחו על-ידי הגף להערכת תארים. מכאן התביעות מושא דיוננו.

ההליכים המתנהלים זה מכבר בבית הדין האזורי לעבודה בירושלים

10.  ביום 1 בינואר 2009 דן הנשיא דאז, סטיב אדלר, בבקשה דומה לאיחוד דיונים ב-35 תובענות שהוגשו בבתי דין שונים, על-ידי שוטרים, סוהרים, וגמלאים של משטרת ישראל ושל שירות בתי הסוהר, שהיו אף הם בוגרי תואר מטעם שלוחת אוניברסיטת לטבייה בישראל. בדומה לתביעות מושא דיוננו, ביקשו אף הם "להכיר בתואר אותו רכשו כתואר אקדמי מקביל המוכר במוסדות להשכלה גבוהה בישראל ובדרגת השכר לה הם זכאים בהתאם".

11.  בהתאם להחלטת הנשיא אדלר, אוחדו התיקים הללו והועברו לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים לבירור בפני אותו מותב, מטעמים של "יעילות הדיון, מניעת החלטות סותרות וחסכון בזמן שיפוטי" (בש"א 610/08 סימון בן-אשר ו-34 אח' - משרד החינוך - הגוף להערכת תארים אקדמיים מחו"ל ואח'; להלן: הבקשה בענין בן-אשר ואח').

12.  ביום 19 בנובמבר 2009 התקבלה החלטה נוספת של הנשיא אדלר בדבר איחוד 35 התובענות מושא הבקשה בענין בן-אשר ואח' עם כ-200 תביעות נוספות שהוגשו על-ידי בוגרי אוניברסיטת לטבייה, לשם מתן אישור שקילות לתוארם (להלן: התובעים בתובענות המאוחדות).

13.  להשלמת התמונה יצוין כי לאחר איחוד הדיון כאמור, ולאחר שהתובעים בתובענות המאוחדות הגישו לבית הדין האזורי בירושלים פירוט תמציתי של כתבי טענותיהם, הוחלט כי תביעותיהם הינן, למעשה, ערעור על החלטה מנהלית של הגף להערכת תארים. על כן, נקבע כי הביקורת השיפוטית עליה תיעשה על-פי אמות המידה המנהליות בדרך של סיכומים בכתב.

בקשת רשות ערעור שהוגשה נגד החלטתו הדיונית של בית הדין האזורי בירושלים, נדחתה על-ידי בית דין זה, תוך שנקבע כי "בהתחשב בכך שהכרעת הוועדה נעשית על יסוד תשתית עובדתית מפורטת שנפרשת בפניה ומתועדת, הרי שאין מניעה ליתן פסק דין על יסוד סיכומים בכתב כפי שנכון לעשות לגבי כלל התובעים" (בר"ע 42915-09-11 שרון ואח' - מדינת ישראל-משטרת ישראל ואח'; כב' השופט אילן סופר, מיום 27 בספטמבר 2011).

התביעות מושא דיוננו