תיק הוצל"פ
לשכת ההוצאה לפועל נצרת
|
10-04801-10-3
02/04/2013
|
בפני השופט:
רשמת ההוצאה לפועל רביע ג'באלי
|
| - נגד - |
התובע:
"הזוכה"
|
הנתבע:
"החייב"
|
| החלטה |
בפני בקשה לחיוב צד ג' בחוב הפסוק.
רקע עובדתי:
תיק זה נפתח לביצוע שטרות ויתרת החוב בתיק נכון להיום עומדת על סך של 523,051 ש"ח.
ביום 4/10/10 הטיל הזוכה עיקול על נכסי החייב אצל צד ג' בנק הפועלים (להלן: "צד ג'" או "הבנק"). צו העיקול הוצא לפי סעיף 44 לחוק ההוצאה לפועל וחל על כלל נכסי החייב.
צו העיקול הראשון התקבל אצל צד ג' ביום 7/10/10. מאז הקפיד הזוכה להטיל עיקול חדש מידי שלושה חודשים אצל צד ג' ובסך הכול הטיל הזוכה 10 צווי עיקול עוקבים. תשובת צד ג' לעשרת צווי העיקול הייתה: "אין יתרת זכות".
הזוכה הגיש בקשה לחקירת צד ג' ובדיון מיום 28/2/12 נחקר נציג צד ג' מר בוריס קצוטי. לאחר חקירת נציג צד ג' הגיש הזוכה בקשה לחייב את צד ג' בחוב הפסוק, צד ג' הגיש תגובה מטעמו והזוכה השיב לתגובה.
טענות הצדדים:
בקשת הזוכה:
הזוכה טען כי עיון בדפי החשבון מלמד כי נתגלו תנועות זכות רבות וכי הבנק אפשר לחייב לנהל את חשבונו תוך התעלמות טוטאלית מצו העיקול, החייב ביצע הפקדות, העברות, הפקדת מזומנים, הפקדת שיקים, משיכת שיקים, הוראות חיוב .לדידו של הזוכה, אסור לבנק לכבד תשלומים כשחשבון מעוקל נמצא ביתרת זכות. הזוכה הפנה לעדות מר קצוטי שהצהיר שחשבון הבנק של החייב התנהל ללא מסגרת אשראי כלשהי והסביר את כיבוד כל ההעברות, הוראות הקבע והשיקים בכך שהחייב נהג לבצע הפקדות כנגד חיובים אלה. לטענת הזוכה, הבנק איין את אפקטיביות צו העיקול כאשר לשיטות הבנק, כל הוראות הקבע, המשיכות והשיקים גוברים על צו העיקול. עוד טען הזוכה כי הבנק אפשר מצב שהוא קובע על דעת עצמו עד כמה לאפשר לחייב להכנס ליתרת חובה וכל שעל החייב לעשות זה להקפיד שחשבונותיו יהיו ביתרת חובה בסוף היום ובכך יהיה מוגן מעיקול. אשר על כן, ביקש הזוכה לחייב את צד ג' בסכום ההפקדות שבוצעו
בחשבון החייב והגיעו עד 167,332 ש"ח.
תגובת צד ג':
צד ג' טען כי הזוכה לא צירף תצהיר לבקשתו ודי בנימוק זה כדי לדחותה. לגופו של עניין, טען צד ג' כי החייב היה מפקיד כספים לחשבון העו"ש שלו והכספים היו מועברים לחשבון ההלוואה לנוכח קדימות הבנק על בעל העיקול. צד ג' טען כי הוא פעל כדין כי הוא הפעיל את זכות הקיזוז הקודמת לצו העיקול כאשר חובו של החייב לבנק עמד על כ- 300,000 ש"ח . צד ג' טען כי העיקול נמסר לו ביום 17/10/10 (בניגוד לטענת הזוכה לפיה העיקול נמסר ביום 7/10/10) בהקשר זה טען צד ג' כי צו העיקול בתוקף למשך 90 ימים בלבד וכי הפעולות שנעשו לאחר 90 ימים חסרות תוקף כלפי הבנק.
עוד טען צד ג' כי בטרם הטלת העיקול היה קיים חוב לחברות האשראי בגין חיובים מעותדים בשל עסקאות אשר נערכו בטרם הטלת צו העיקול וכי הבנק העביר לחברות האשראי סכומים בסך כולל של 31,000 ש"ח. בנוסף טען צד ג' כי במהלך התקופה העביר החייב לחשבון ההלוואה כ- 70,000 ש"ח.
עוד טען צד ג' כי קיימות העברות בסך של 39,000 ש"ח "שנועדו להקטין חבות כלפי הבנק" וגם הם גוברים על צו העיקול- אם כי צד ג' לא פירט טענה זו ולא ברור למה הוא מתייחס.
תשובת הזוכה:
הזוכה צירף לתגובתו תצהיר מפורט, הזוכה טען שצו העיקול חודש מדי שלושה חודשים וטענת צד ג' שהצו היה בתוקף למשך 3 חודשים בלבד חסרת כל תוקף. עוד טען הזוכה כי טענותיו נגד צד ג' הנן לגבי ההפקדות וההעברות שנעשו שלא לצורך קיזוז חוב החייב לבנק אלא, טענות הזוכה הנן כנגד כיבוד הוראות הקבע והשיקים בחשבונו של החייב.
דיון והכרעה:
הלכה פסוקה, שבשלב הראשון של הדיון לפי סעיף 48 לחוק שומה על הזוכה לשכנע, כי קיימים "נכסים מעוקלים" או "חובות", שלא הועברו על ידי הצד השלישי למוציא לפועל, בניגוד לחובתו לפי סעיף 47 לחוק. רק אם עלה בידי הזוכה לעשות כן עובר הנטל אל הצד השלישי להראות, כי היה קיים "הצדק סביר" לפעולתו [רע"א 5222/93 גוש 1992 בנין בע"מ נ' חברת חלקה 168 בגוש 6181 בע"מ, תק-על 94(2), 1458; רע"א 4883/00 קוטב נ' מנורה; ע"א (י-ם) 6006/05 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' דוד חסון, תק-מח 2005(2), 2690].
סבורני כי הזוכה עמד בנטל הוכחת טענתו כי קיימים נכסים מעוקלים וניתן להיווכח מכך בקלות מעיון בדפי החשבון. עיון בדפי החשבון מלמד שהיו בחשבון הרבה תנועות זכות וכי אף הבנק נתן לחייב אשראי על דעת עצמו וללא הסכם מסגרת אשראי מחייב.