החלטה בתיק ה"ת 34280-03-11

1.         בפניי בקשה להחזרת תפוס לפי סעיף 34 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט - 1969.

2.         במסגרת הבקשה, עותרת המבקשת, כי בית המשפט יחזיר לרשותה, משאית שבבעלותה מ.ר. ... (להלן : "המשאית") אשר נתפסה ביום 14/3/11 על ידי המשיבה .

3.         בבקשתה הנתמכת בתצהיר, נהג המשאית אבו רומי סוהיל (להלן: "הנהג"), טוענת המבקשת, כי ביום 14/3/11, תפסה המשיבה את המשאית בחשד לביצוע עבירה של השלכת פסולת ברשות הרבים, לטענת המבקשת, יש בטענותיה כפי שיפורטו, לערער את יתדותיה של המשיבה הנסמכים על כך, שהמדובר "בפסולת" ומדובר ב"רשות הרבים". ולהלן טענותיה:

א)         אין המדובר בפסולת -  המבקשת טוענת, כי אין מדובר כלל בפסולת, כי אם בחומר מילוי אדמה נקי, המשמש את המבקשת לצרכי עסקיה למכירה ושיווק של חומרי מחצבה, המבקשת ביקשה לאמץ את פסיקת בית המשפט בע"פ 5079/09 המשרד להגנת הסביבה נגד יהודה וילנר, ששון זוקא , בית משפט שלום נתניה, 14/12/10, בו נקבע: "המבחן שקבע המחוקק לקיומה של 'פסולת בניין' אינו אינסטרומנטאלי, קרי לא נקבע כי חומרים שלא ניתן לעשות בהם שימוש, או שאין מניעה לעשות בהם שימוש, יוגדרו כפסולת, ואילו כאלה שניתן למחזרם בצורה זו או אחרת לא יוגדרו כפסולת.

המבחן הוא מהותי, כלומר חומרי בניין מסוגים שונים המושלכים בו ומהווים מפגע סביבתי ואסתטי, יראו בהם פסולת בניין על פי החוק".

עוד הוסיף ב"כ המבקשת כי אין מדובר כלל ב"השלכה", שכן המבקשת לא ויתרה לשיטתה על בעלות ו/או זכות בקניין ולראייה, צרפה תיעוד על מכירת החומר שהושלך למחרת היום, כחומר מילוי בגינו הרוויחה המבקשת כסף וכן צילומים שעשתה במקום מאששים לטענתה, כי הפסולת הנטענת היא לא אלא, אדמה נקייה.

ב)         חומר המילוי לא הושלך ברשות הרבים  - המבקשת חולקת על טענת המשיבה, לפיה המקום בו הושלכה הפסולת, הינו רשות הרבים, וטוענת כי הנחת חומר המילוי בתוך שטח מגודר, המיועד לאחסון חומרי בניין הנמצא בתוך שטח שבחזקת המבקשת ותחת ניהולה והרחוק ממתחם מאוכלס, אינו "רשות הרבים", המקום מגודר בשלוש צדדים עם שער כניסה והצד שאינו מגודר גובל באדמה בבעלות בני משפחתם של מנהלי המבקשת ומשמשת לחקלאות. הגישה למקום הינה רק דרך שער הכניסה, למקום שביל גישה פנימי וייחודי, המקום אינו נגיש לציבור, עוברי אורח אינם יכולים להיכנס למקום והציבור אינו רשאי להשתמש או לעבור במקום. לחיזוק עמדתה, הביאה המבקשת מדברי בית המשפט בע"פ 5079/09: "הדעת נותנת כי התכלית שביסוד הדברים הייתה שלא לאפשר היווצרות של "חורים ברשת" על ידי ויכוחים, אם המדובר במקרה פלוני בשטח פרטי או בשטח ציבורי, ולצמצם לשאלה אם אכן משתמש הציבור בפועל בשטח המדובר. לשלמות התמונה אציין, כי ההגדרה שבסעיף 1 לרשות הרבים שונתה ככל הנראה במהלך החקיקה, שכן הצעת חוק רשות הרבים (שמירה על הניקיון) תשל"ו 1976, הופיעה הגדרת רשות הרבים ככל מקום שהציבור זכאי או רשאי להשתמש בו או לעבור בו. ואולם, בחוק כפי שהתקבל, כנראה מטעמי צרכי החיים, הוספו המילים או שהציבור משתמש בו או עובר בו למעשה."

            לטענת המבקשת, בנסיבות הקיימות כפי שתוארו, לפיהן המגרש שייך למנהליה ו/או בני משפחתם, רחוק משטח מאוכלס בו משתמשת המבקשת לאחסון חומרי בניין עד מכירתם, אינו עומד בהגדרת רשות הרבים ומכאן שעל בית המשפט להורות על שחרור המשאית ולחלופין, שחרורה בתנאים סבירים.

4.         המשיבה מתנגדת להחזרת המשאית ומבקשת להחזיק בה עד תום ההליכים הפלילים כנגד המבקשת. ב"כ המשיבה טען בפניי, כי מדובר בראיות טובות והצביע על קיומם של דוחות ותמונות, לדבריו מדובר בפסולת בניין והמקום בו הושלכה, נמצא מחוץ לשטח הסגור של המבקשת.

            עוד הוסיף ב"כ המשיבה, כי הנהג אבו רומי סוהיל, נתפס כבר בעבר פעמיים בעבירות דומות, עם משאית אחרת. בפעם הראשונה שוחררה המשאית בתנאים, דבר שלא הרתיע את הנהג, בפעם השנייה נתפסה המשאית עד תום ההליכים. כעת, נרכשה משאית חדשה, אך העבירות נותרו כבעבר. לדבריו, "אבו רומי סוהיל, הוא בעל החברה (המבקשת) והוא השחקן הראשי פה". עוד טענה המשיבה, כי תופעת השלכת הפסולת החמירה בעת האחרונה ונזקיה לסביבה בלתי הפיכים וכוללים פגיעה במאגרי מים, בחי ובצומח ופגיעות אקולוגיות נוספות.

            לטענת המשיבה, הפסיקה הכירה בעובדה כי הגיעה השעה להעלות את רף הענישה בעבירות כגון אלה, תפיסת כלי הרכב מסייעת למניעת עבירות נוספות ומהווה כלי הרתעתי צופה פני עתיד, המדובר בעבירה בעלת מניע כלכלי ותפיסת הכלים תוך פגיעה כלכלית במבקשת, אינה מן הנמנע (רע"פ 244/96 כים ניר ניהול שירותי תעופה ונתיבי אוויר 1991 בע"מ נגד מדינת ישראל פד"י נ(5) 529). המשיבה הוסיפה כי התפיסה הביאה בחשבון את הפגיעה האפשרית בזכות המבקשת לקניין. יחד עם זאת, יש להעדיף את ההגנה על האינטרס הציבורי על פני האינטרס הפרטי של המבקשת ומכאן לשיטתה יש לדחות את בקשת המבקשת.

5.         דיון והכרעה

            הוראות הפרק הרביעי לפסד"פ מתוות את הדרך הנורמטיבית לתפיסתו של חפץ ולהחזקה בו עד לשחרורו או חילוטו, הסמכות לתפיסת חפץ מוסדרת בסעיף 32(א) לפסד"פ הקובע כדלקמן: " רשאי שוטר לתפוס חפץ אם יש לו יסוד סביר להניח כי באותו חפץ נעברה עבירה או שעומדים לעבור עבירה או שהוא עשוי לשמש כראיה בהליך משפטי בשל עבירה או שניתן כשכר בעד ביצוע העבירה או כאמצעי לביצועה".

סעיף 34 לפסד"פ, מסדיר את סמכותו של בית המשפט להורות לבקשת שוטר או אדם התובע זכות בחפץ, מה ייעשה בו זאת בהאי לישנא : "על פי בקשת שוטר שהוסמך לכך על ידי קצין משטרה בדרגת מפקח משנה או בדרגה גבוהה מזו, בדרך כלל או לעניין מסויים (להלן: "שוטר מוסמך") או על פי בקשת אדם התובע זכות בחפץ, רשאי בית משפט שלום לצוות כי החפץ יימסר לתובע הזכות או לאדם פלוני או שינהגו בו אחרת כפי שיורה בית המשפט - הכל בתנאים שייקבעו בצו".

6.         במקרה דנן, נתפסה המשאית על ידי המשיבה ביום 14/3/11, זאת לאחר שהיה למשיבה יסוד סביר להניח שבאמצעות המשאית, בוצעו עבירות שעיקרן - השלכת פסולת ברשות הרבים, זאת בניגוד לסעיף 2 לחוק שמירת הניקיון המורה כי " לא ישליך אדם פסולת, פסולת בניין או גרוטאות רכב מרשות הרבים לרשות היחיד ולא ילכלך את רשות הרבים".

7.         עיינתי בתיק החקירה, עיון זה מלמד כי כנגד המבקשת קיימת תשתית ראייתית לכאורה לביצוע העבירה של השלכת פסולת ברשות הרבים באמצעות המשאית. התשתית הראייתית הלכאורית, נשענת על האסמכתאות הבאות:

א) דו"ח פעולה מיום 14/3/11 מאת רמי חמוד - המשטרה הירוקה.

ב) דו"ח פעולה מיום 15/3/11 מאת מאי רלוי, משטרת ישראל.

ג) דו"ח פעולה זכ"ד מיום 15/3/11  מאת רמי חמוד - משטר הירוקה.