החלטה בתיק ה"פ 5519-12-12

עניינה של החלטה זו בהתליית הליכים, עד לסיום הליך אחר התלוי ועומד בין הצדדים.

רקע

1.         המשיבים הגישו בבית המשפט השלום, בת"א 37213-04-11, ביום 13.11.11, תביעה בסדר דין מקוצר, לסילוק יד המבקשים מהחזקתם במחסן המצוי בבית משותף ברח' פיירברג 41/61 באר שבע, גוש 38139 חלקה 55, מחסן 68 שנטען כי הינו צמוד לתת חלקה 62, (להלן: " המחסן"). בתיק התקיימו שלוש ישיבות, ובית המשפט (כב' השופט טישלר), הורה על הגשת ראיות הצדדים.

2.         ביום 3.12.12, כלומר שנה לאחר הגשת תביעת הפינוי בבית המשפט השלום, הנתבעים שם, הגישו תובענה זו לסעד הצהרתי ולפיה התבקש ביהמ"ש להצהיר על זכויות המבקשים במחסן, ולהורות על עיכוב ההליכים בתיק בבית המשפט השלום, עד להכרעת בית משפט זה בזכויותיהם.

3.         במסגרת החלטה מיום 12.12.12, הוריתי למבקשים להבהיר וליתן טעם, מדוע שלא יעוכבו ההליכים בתיק זה, עד להכרעה בתיק התלוי ועומד, בבית המשפט השלום, המוסמך בהתאם לסע' 76 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד - 1984, להכריע בשאלת הבעלות, בהתאם לסמכותו הנגררת, כאשר נדרש הוא להכרעה בסעד שבפניו, בתביעת הפינוי.

4.         המשיבים טענו כי יש לסלק תובענה זו על הסף, בשל חוסר תום הלב המשווע של המבקשים, ולחילופין, לעכב ההליכים בתובענה עד לסיום ההליכים בבית המשפט השלום, תוך פירוט הצעדים בהם נקטו המבקשים, שלא לברר את תביעת הפינוי התלויה ועומדת כנגדם.

5.         המבקשים עמדו על תובענה זו, ועל כך שיש לעכב ההליכים בבית המשפט השלום. בין היתר, למבקשים טענות ל"מחטף" אשר מבקשים המשיבים לבצע בבית המשפט השלום, תוך התייחסות לכך שבית המשפט השלום נעול בדעתו בטרם שמע ראיות ולפיכך הצדק מחייב שמיעת התיק בבית המשפט המחוזי. המשיבים סיכמו כלשונם, (סע' 25 לתגובתם): " בית המשפט השלום התקבע בעמדה מוטעית,...עם כל הכבוד, עמדתו של בית המשפט השלום מנוגדת לדין ולפסיקה...".

6.         כאן המקום להוסיף כי בית המשפט השלום, בהחלטתו מיום 10.12.12, היה ער לכך שימים ספורים בטרם החלטתו האמורה, הוגשה תובענה זו לבית המשפט המחוזי. בית המשפט השלום סבר כי אין כל מניעה להמשך טיפולו בתיק, וכלשונו, (בסע' 10 להחלטתו):

"החובה שבה מצווה ערכאה נמוכה לכבד את הבכירה ממנה, מובילה למסקנה הלכאורית, שמוטב לה לתביעה שבפניי, שתמתין להכרעה עד שבית המשפט המחוזי יכריע בתביעת הבעלות. איני משוכנע, שבמקרה דנא, אכן יש לנהוג כך".

דיון

7.         לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אין לי אלא להצטרף לקביעתו של בית המשפט השלום (כב' השופט טישלר), בהחלטתו האמורה מיום 10.12.12.

8.         למעלה משנה לפני שהוגשה תובענה זו, הגישו המשיבים תביעת פינוי כנגד המבקשים. בסמכות בית המשפט השלום, בהתאם לסע' 76 לחוק בתי המשפט שלעיל, עת מכריע הוא בשאלת הסעד המבוקש בתביעה שבפניו, תביעת הפינוי, להכריע בתביעת הבעלות. בתיק האמור, התקיימו שלוש ישיבות, וניתנה הוראה באשר להגשת חומר הראיות. אין מדובר בתיק חריג, ושאלת סילוק ידם של המבקשים כאן מהמחסן, אינה שאלה המחייבת טיפול דווקא של בית המשפט המחוזי. חזקה על בית המשפט השלום שיהיה כהצהרתו, פתוח לשכנוע בצדקת טענת צד זה או משנהו.

9.         ככול שלמבקשים כאן טענות לדיעה שאינה פתוחה לשכנוע, של ביהמ"ש השלום, הדרך לטעון טענה זו מוסדרת בדין, במסגרת בקשת פסילה, אשר יש לטעון אותה, בהזדמנות הראשונה, ואין לעקוף דרך זו בהגשת תובענה חדשה, בבית משפט אחר.

10.        הדרך ולפיה מוסמך בית המשפט השלום, להכריע בשאלת הבעלות, בעת הדיון בתביעת הפינוי, עלתה למשל, ברע"א 2598/91, וולפסון נ' וולפסון, פ"ד מה(5) 816, (21.11.91, כב' הנשיא שמגר), שם בית המשפט מצא כי כאשר מוגשת תביעת פינוי ממקרקעין, בית המשפט השלום הוא שמוסמך לדון בה, תוך ששאלת הבעלות תתברר בהתאם לסמכותו הנגררת.

11.        לפיכך, אני מורה על עיכוב ההליכים בתובענה זו,  עד לפס"ד חלוט של בית המשפט השלום, בת"א 37213-04-11. המבקשים יעדכנו את בית המשפט בסיום ההליכים בבית המשפט השלום, או לכל המאוחר, בתום 6 חודשים מהחלטה זו, בצורך שבהמשך שמיעת תיק זה. ככול שלא יעשו כן, התובענה תמחק מחוסר מעש ללא כל התרעה נוספת.

12.        לא מצאתי לפסוק הוצאות בשלב זה, ואשקול פסיקת הוצאות, ככול שיהיה צורך להמשיך לברר תובענה זו, במסגרת שיקולי בית המשפט בעת מתן פסק הדין.

המזכירות תשלח עותק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ו' ניסן תשע"ג, 17 מרץ 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: