החלטה בתיק ה"פ 53156-07-10

לפניי בקשת המבקשת - הנתבעת לסילוק התובענה כנגדה על הסף מחמת מעשה בית דין.

הרקע לתובענה וטענות הצדדים בתמצית

עניינה של התובענה דנן הינו עתירת המשיבה ליתן פסק דין הצהרתי המכריז על בטלות ערבות שניתנה על ידה.

המבקשת פתחה כנגד המשיבה בהליכי הוצאה לפועל לביצועו של שטר חוב שנחתם על ידה כערבה לעושיו (וייסמן איגור וליליה) ולאחר שניתן בעניינם אישור מיצוי הליכים.

המבקשת מציינת, כי המשיבה הגישה התנגדות לביצוע שטר שנדחתה בהחלטת כב' הרשמת מיום 04.07.01 נוכח אי התייצבותה לדיון. משכך, הגישה המשיבה בקשה לביטול החלטת הדחיה, אולם זו נמחקה ביום 10.07.11 נוכח אי צירוף תצהיר בתמיכה לבקשה.

עוד ציינה המבקשת, כי תובענה זו נפתחה  בחלוף זמן רב מפתיחת הליכי ההוצאה לפועל.

המשיבה בתגובתה ציינה, בין היתר, ובתמצית כי חתימתה על השטר נעשתה חודשים ספורים לאחר שהגיעה לארץ ובזמן שלא ידעה את השפה העברית. לטענתה, שטר החוב היה ריק וחתימתה נעשתה בידיעה כי הערבות הינה ע"ס של 8,345 ש"ח בעוד היא עצמה ערבה למחציתו בלבד כשבפועל לא קיבלה העתקים מחוזה ההלוואה ומשטר החוב.

לטענת המשיבה פנתה היא למבקשת בבקשה לעיכוב הליכים עם קבלת המכתב מטעמה, אך על אף בקשותיה לא נענתה היא באשר מרכיבי סכום החוב, אופן חישובו ושיעור הריבית.  אף פניותיה ללשכת ההוצאה לפועל לא הועילו מחמת תקלה טכנית במחשוב ושביתת עובדים.

מבדיקות שערכה המשיבה עלה, כי החייבים שבו ארצה עוד בשנת 98 וכי המבקשת לא פעלה לשם פירעון החוב מהחייבים העיקריים, מחדל שגרם להעלאת החוב באופן משמעותי.

המשיבה מאשרת כי הגישה התנגדות במסגרת תיק ההוצאה לפועל אלא שלא התייצבה לדיון בהתנגדות בזמן נוכח נסיבות שלא היו תלויות בה ובסופו של יום ובשל כך נדחתה ההתנגדות.

ביום 16.06.02 הגישה המשיבה כנגד החייבים העיקריים תביעה כספית (בגין הוצאותיה) ומשניתן כנגדם פס"ד בהיעדר הגנה, הוגש הוא לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל, החייבים אותרו ואף נגבו מהם כספים. המשיבה הדגישה כי עדכנה את המבקשת אודות מקום הימצאם של החייבים אך המבקשת בחרה שלא לפעול כנגדם.

עוד ציינה המשיבה, כי לא היתה מיוצגת עת נדחתה ההתנגדות שנבעה מאיחור לדיון תוך שלא היתה מודעת לזכותה לערער על ההחלטה. בנוסף ציינה, כי יש להבחין בין התנגדות שנדחתה לאחר דיון לגופו של עניין לבין התנגדות שנדחתה עקב איחור לדיון.

בתשובתה של המבקשת חזרה היא על הנטען בבקשה למעשה.

בהחלטתי מיום 02.11.10 נדרשה המשיבה ליתן התייחסותה המפורשת לסוגיית מעשה בית דין ובתגובתה עקב כך ציינה היא, כי דחיית התנגדות לביצוע שטר ע"י רשם איננה מהווה מעשה בית דין וכי טענה בעניין זה יש להעלות אך במקרה בו הוגשה בעבר תובענה אחרת באותה עילה שנדונה והוכרעה: במקרה דנן כל שהיה הינו הצגתו לביצוע של שטר בעילה שטרית בעוד שהשאלה הנדונה בתובענה דנן הינה ביטול ערבותה של המשיבה בשטר, ענין שלא נדון לגופו. כן ציינה, כי אין לנעול את דלתות בית המשפט בפניה שכן ההתנגדות נדחתה אך מסיבות טכניות.

דיון

סעיף 81א לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 קובע:

"(א) שטר חליפין, שטר חוב ושיק כמשמעותם בפקודת השטרות (בחוק זה - שטר) ניתנים לביצוע כמו פסק דין של בית משפט".

השטר במעמדו מהווה מעשה בית-דין בין הזוכה לחייב משעה שהחייב הוזמן להגיש התנגדות לביצוע השטר ולא עשה כן תוך המועד שנקצב לכך, או שהתנגד והתנגדותו נדחתה. (ראה בר"ע 78/72 משה אלבוים נ' חברת פרץ אפשטיין, פ"ד כו(2) 145; ע"א (ת"א) 1154/84 אימפורט בע"מ נ' ליזה יזלוביץ, פ"מ תשנ"ו 3, 485 ).

הכלל של מעשה בית דין קובע למעשה, כי משנתן בית משפט מוסמך פסק דין סופי בהתדיינות כלשהי, מקים פסק הדין מחסום דיוני בפני בעלי הדין, המונע כל התדיינות נוספת ביניהם בנושא או בשאלה שהוכרעו בפסק הדין.