החלטה בתיק ה"פ 47502-10-11

1. בהמרצת פתיחה שהגישו המבקשות הן עתרו כי בית המשפט יורה על ביטול מחיקתן של המשיבות 2 ו-3 (להלן: " החברות") ללא חיוב בתשלום אגרה מפרעית. זאת הן ביקשו על מנת לאפשר להן להעביר את הקרקעות שבבעלות החברות לבעלותן. בנוסף ביקשו המבקשות כי עו"ד יצחק פרידמן ימונה ככונס נכסים לשתי החברות, על מנת שיוכל לחתום בשמן על כל המסמכים הרלוונטיים.

2. שתי החברות הן חברות "גוש חלקה" אשר אין להן הון מניות רשום ועל פי רישומי רשם החברות אין להם בעלי מניות. מנהלי החברות הרשומים ברשם החברות, הינם מר נפתלי מאיר ז"ל ומר יעקב אזיה ז"ל. מהמסמכים שהוגשו ביחד עם המרצת הפתיחה עולה כי מר מאיר ז"ל נפטר בשנת 2002 ואילו מר אזיה ז"ל הלך לעולמו בשנת 2006. המבקשת 1 היא יורשתו של מר אזיה ז"ל והמבקשות 4-2 הן יורשותיו של מר מאיר ז"ל.

3. בבעלות כל אחת מהחברות נכס נדל"ן הרשום על שמן בלשכת רישום המקרקעין בחולון: משיבה 2 רשומה כבעלת המקרקעין בגוש 6043 חלקה 852; ואילו משיבה 3 רשומה כבעלי גוש 6043 חלקה 851.

4. על מנת לבצע את העברת הזכויות במקרקעין מהחברות למבקשות, יש צורך לבטל את מחיקת החברות, שנעשתה בשנים 1980 ו-1984. לטענת המבקשות, מדובר במהלך פורמאלי בלבד ואין מקום לחייבן באגרות השנתיות של החברות עבור כל התקופה שבה לא היו פעילות.

5. רשם החברות (להלן: " הרשם") לא התנגד לבקשה ל"החייאת" החברות, אולם התנה את הסכמתו בכמה תנאים:

                                 א.         המבקשות תגשנה צווי ירושה/ קיום צוואה מקוריים ולחלופין מאומתים על ידי מזכירות בית המשפט.

                                 ב.         מבקשות תגשנה דו"ח שנתי מקורי ועדכני לשנה זו של החברות.

                                  ג.          המבקשות תפרענה מראש את יתרת חוב האגרות השנתיות של שתי החברות בסך כולל של כ-87 אלף ש"ח.

6. עוד טען הרשם כי נוכח העובדה שהעברת מניות החברות מבעלות מי שרשם את החברות בשנת 1962 לידי ה"ה אזיה ומאיר ז"ל לא דווחו מעולם לרשם, ועל כן יש להורות למבקשות לעדכן את הציבור בדבר החייאת החברות, באמצעות פרסום מודעה בעיתונות וברשומות.

7. המחלוקת המשפטית העיקרית בין הצדדים היא האם מדובר בהחייאה רגעית של חברות שכבר שנים רבות אינן מתקיימות, כטענת המבקשות; או שמא, כטענת המשיב, מדובר בחברות המהוות "איגוד מקרקעין" בהתאם לאמור בחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), תשכ"ג - 1963. לטענת המשיב, העברת הנכסים מהתאגידים למבקשות מהווה פעולה רצונית ורווחית שהיא חלק מפעילות שגרתית של איגוד מקרקעין.

8. לטענת המשיב, פעילותה של חברה המהווה "איגוד מקרקעין" מתאפיינת מעצם טיבה בפעילות לא רצופה של העברת או מכירת קרקעות, כאשר בין פעולות חולף זמן רב.

9. המבקשות טענו מנגד כי עמדתו של המשיב עולה כדי ניסיון לקבל דבר שלא במשפט. שכן לאורך כל התקופה הרלוונטית, לא קיבלו החברות כל שירות מהרשם, ומדובר למעשה בחברות "מתות".

דיון והכרעה

10. סעיף 369 לפקודת החברות עוסק בביטול מחיקת חברה וקובע כך:

"369. חברה או אחד מחבריה או מנושיה שראו עצמם מקופחים ממחיקת שמה של החברה, ובית המשפט, על פי בקשת אחד מאלה שהוגשה תוך עשרים שנים מיום פרסום ההודעה על המחיקה ברשומות, שוכנע שהחברההמשיכה בעסקיה או היתה מופעלת בעת שנמחק שמה, או שראה מטעם אחר שמן הצדק הוא להחזיר את שמה לפנקס - רשאי בית המשפט להורות בצו ששמה יוחזר לפנקס, ומשהוגש לרשם העתק מאושר של הצו יראו את החברה כאילו המשיכה בעסקיה וכאילו לא נמחק שמה; ורשאי בית המשפט ליתן באותו צו כל הנחיה והוראה שיראה לצודק, כדי להעמיד את החברה וכל אדם אחר במצב קרוב ככל האפשר למצב שהיו בו אילולא נמחקה החברה."

11. במקרה שלפנינו אמנם חלפו יותר מעשרים שנים מיום מחיקת החברות ברשומות, אולם הרשם אינו מתנגד להארכת המועד להגשת הבקשה. על כן לא אדון בעניין, ואתייחס להמרצת הפתיחה כאילו כללה גם בקשה לארכה להגשת הבקשה לביטול המחיקה.

12. תקנה 5א(ד) לתקנות החברות (אגרות), תשס"א-2001 (להלן: " תקנות האגרות") קובעת כי בנסיבות מסוימות תהיה פטורה חברה שמחיקתה בוטלה מתשלום אגרה בגין תקופת המחיקה:

"(ד)   חברה שהוגשה לגביה בקשה לביטול מחיקתה לפי סעיף 369 לפקודת החברות , לשם ביצוע פעולות שהיא חייבת לבצען לפי דין ולא לשם המשך פעילות, פטורה מתשלום אגרה שנתית או עיצום כספי שהוטל בשל אי תשלומה, לגבי השנים שלאחר המועד שבו הפסיקה החברה את פעילותה ועד למועד ביטול המחיקה, ובלבד שהגישה לרשם, לאחר שקיימה את חובותיה כאמור, דוח והודעה לפי סעיף 338 לפקודת החברות והמציאה לרשם את המסמכים המפורטים בתקנת משנה (א) ובתקנת משנה (א1)."

13. האם העברת הנכסים השייכים לחברות לידי יורשי בעלי המניות היא פעולה הנדרשת על פי דין? לטענת המבקשות, לאחר שנפטרו מר אזיה ומר מאיר ז"ל, הופכות יורשותיהן לבעלות הנכסים מכוח ה"נפילה המיידית" הנהוגה במשפט הישראלית - היינו, הן יורשות באופן אוטומטי ומיידי את הזכויות, גם ללא קשר לרישום.