החלטה בתיק ה"פ 4579-05-12

1.                 המבקשת עותרת למתן פסק דין הצהרתי לפיו המיטלטלין המצויים בדירה הידועה כחלקה 4 בגוש 40050 (להלן: הדירה) שייכים לה ולא למשיב 1 שהינו בעלה. לבקשה צורפה רשימת מיטלטלין והסכם גירושין משנת 2001. כן צורפה בקשה לעיכוב הליכי הוצאה לפועל בתיק 01-44637-11-1 (הוצל"פ ת"א) ביחס אליה הורתי ביום 6.5.2012 על עיכוב הליכי ההוצל"פ למשך 45 יום.   

2.                 במועד הדיון בבקשה העידה המבקשת כי בינה לבעלה נחתם הסכם ממון אשר קיבל תוקף של פסק דין ביום 21.2.2001, הקובע בסעיף 5.3 כי כל המיטלטלין יועברו לבעלותה מיום שיקבל תוקף של פסק דין. כן הציגה לפניי ביחס לחלק מהמיטלטלין מסמכים שונים באשר לרכישתם, כך למשל ביחס לרכישת הטלוויזיה הציגה תעודת משלוח, ביחס לפינת האוכל הגישה אישור מטעם בעלי החנות על רכישתה.

3.                 ב"כ המשיבה 2 היא הזוכה בתיק הוצאה לפועל שנפתח כנגד החייב - ביקשה לדחות את הבקשה, חזרה על תגובתה וטענה כי הסכם הממון שנחתם בשנת 2001 ככל שהיה רלוונטי אז אינו רלוונטי כיום, ההסכם חזרה וטענה, פיקטיבי ולמראית עין בלבד. בחקירתה של המבקשת הוכח כי היא נשואה למשיב 1 מתגוררים יחדיו בבית משותף הרשום על שם שניהם ומנהלים משק בית משותף. עוד טענה ב"כ המשיבה כי המבקשת לא הציגה כל חשבונית המאשרת את רכישת המיטלטלין על ידה. לא הצביעה על מסוימות של דגם וצבע של המיטלטלין אשר הועברו לכאורה לרשותה בעת הגירושין וגם לא בשלב זה. ומכל אלה שהמבקשת אינה יכולה לטעון להגנה מפני עיקולי המיטלטלין.

4.                 לאחר שחזרתי ועיינתי בתביעת המבקשת והנספחים לה, ולאחר שהמבקשת נחקרה לפני ושמעתי את טיעוני הצדדים - מצאתי כי דין הבקשה להדחות.  הבקשה יש לומר נשענה כולה על הסכם ממון משנת 2001 - הסכם אשר לגביו אין חולק לא יצא אל הפועל - המבקשת והמשיב 1 שהוא בעלה לא התגרשו. טענת המבקשת כי נוכח דתם הם נתקלו בקשיים - לא הוכחה ונטענה מהפה לחוץ. גם הטענה כי גירושיהם לא יצאו לפועל משום רצונם לחסוך מילדיהם את הליך גירושין כואב - אין בה ממש.

המבקשת ובעלה החייב בתיק ההוצאה לפועל - התייצבו יחד לדיון ולא זאת בלבד שלא התגרשו על פי הסכם אותו ערכו משנת 2001 אלא אף המשיכו לחיות יחד משך כל השנים שחלפו כשהם מתגוררים תחת קורת גג אחת, בית שהוא בבעלותם המשותפת, כשהם מנהלים משק בית משותף. מכאן גם אם הייתי מוצאת כי המבקשת אכן רכשה את המיטלטלין מכספי משכורתה היא כפי טענתה (ולא מצאתי) לא היה בכך כדי לסייע בידה נוכח העובדה כי היא נשואה לחייב, מתגוררת עימו בבית שהוא בבעלותם המשותפת ומנהלת עימו משק בית משותף.

כמו המשיבה 2 אף אני התרשמתי כי מדובר בהסכם פיקטיבי ולמראית עין שמטרתו בהליך זה הוא ניסיון של המשיב 1 חייב להתחמק מנושיו.

5.         כאמור, דין הבקשה להדחות. ומשזו נדחתה אני מורה על ביטול עיכוב הליכי ההוצאה לפועל בתיק  01-44637-11-1. המבקשת תשלם  למשיבה 2 הוצאות  הליך זה סכום של  1,500 ש"ח.

ההחלטה תישלח לצדדים בדואר רשום. 

ניתנה היום,  ט' אב תשע"ב, 28 יולי 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: