החלטה בתיק ה"פ 35756-07-11

לפני בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 23.9.12 במסגרתו נדחתה עתירתה של המבקשת למתן סעד הצהרתי ביחס לבעלות במיטלטלין.

המשיבה 5 התנגדה.

במסגרת המרצת הפתיחה עתרה המבקשת כי בית המשפט יוציא תחת ידו פסק דין המצהיר על בעלותה המשותפת במיטלטלין (יחד עם בעלה), כמו גם הצהרה בדבר בעלותם של צדדים שלישיים ביחס לחלק מן המיטלטלין.

המבקשת הוסיפה ועתרה למתן סעד במסגרתו יותר לה לרכוש את חלקו של בעלה במיטלטלין, וצירפה לעניין זה חוות דעת שמאי.

לדיון אשר נקבע במעמד שני הצדדים, לא התייצבה המבקשת ולא התייצב המומחה מטעמה.

די היה בכך כדי להצדיק דחיית המרצת הפתיחה.

לפנים משורת הדין, מצאתי לבוא לצדדים בהצעה על פיה ימונה מומחה מטעם בית המשפט, אשר בשכרו תישא המבקשת, והוא זה אשר ישום את שווי המיטלטלין, תוך שתינתן למבקשת האפשרות לפדותם בהתאם להערכת השמאי מטעם בית המשפט.

במסגרת אותה הצעה הובהר למבקשת כי מקום בו לא יופקד הסכום שנקבע על ידי המומחה בתוך 30 ימים ממועד הקביעה, ייראו בכך כדי ויתור של המבקשת על הסעדים המבוקשים בהליך זה.

הצדדים נתנו הסכמתם להצעתי, ובעקבות אותה הסכמה מונה מומחה מטעם בית המשפט.

ביום 28.8.12 הוגשה לי בקשת המשיבה 5, במסגרתה נטען כי המבקשת לא פעלה בהתאם להסכמות ולא שילמה את שכרו של המומחה. המשיבה 5 עתרה באותה עת למתן הצהרה על פיה המיטלטלין הינם של החייב, בעלה של המבקשת בלבד.

ביום 29.8.12, נתנה החלטתי על פיה נתבקשה תגובת המבקשת. תגובה, לא הוגשה.

ביום 19.9.12, הוגשה לי הודעה המשיבה 5 ממנה עלה כי הבקשה וההחלטה הומצאו לידי ב"כ המבקשת, ובהעדר תגובה התבקשתי לשוב  וליתן פסק דין הדוחה את עתירת המבקשת.  בהמשך הוגשו לעיוני את האישורים על פיהם הועברו לידי ב"כ המבקשת, הבקשה והחלטתי מיום 29.8.12.

נוכח כל אלו, מצאתי להורות כי יש לראות את המבקשת כמי שחזרה בה מעתירתה למתן הסעד ההצהרתי, וניתן פסק הדין נשוא הבקשה.

במסגרת הבקשה, הטעם היחיד שהוצג לעיוני, הוא כי המבקשת התקשתה בתשלום שכרו של המומחה.

התנהלותה של המבקשת, אינה סבירה בעיני בעליל.

החלטות בית המשפט אינן בגדר המלצה, וודאי מקום בו החלטות אלו נתנו על אף מחדל מהותי קודם של המבקשת, ולפנים משורת הדין.

זאת ועוד, גם מקום בו התעורר קושי כזה או אחר , ניתן היה לצפות כי תוגש בקשה או הודעה בנושא זה.

לכל הפחות, ניתן היה לצפות כי המבקשת תגיב לבקשות השונות שהוגשו על ידי המשיבה, בוודאי אלו שעניינן מתן פסק דין הדוחה את המרצת הפתיחה.

מאידך, נתתי דעתי לכך כי מדובר היה בהסכמה דיונית שמטרתה בירור עובדתי של שווי המיטלטלין וכי, בניגוד לטענות המשיבה לבקשה, הוגשה לעיוני הבקשה לביטול פסק הדין בחלוף ימים ספורים לאחר המצאת פסק הדין לידי ב"כ המבקשת, ולא לאחר שחלפו 30 יום.