החלטה בתיק ה"פ 26221-07-12

לפני בקשה לסילוק התובענה שבכותרת על הסף בהתאם לתקנה 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 (להלן: " התקנות"), מחמת העדר סמכות עניינית. לחלופין, בקשה לסילוק התובענה שבכותרת על הסף מחמת "הליך תלוי ועומד", המתנהל בבית המשפט השלום בתל-אביב.

1. הרקע הנדרש

המבקשת (היא המשיבה בבקשה שלפני), דירות מגדל האופרה ניהול (1994) בע"מ, הינה חברה אשר עיסוקה, משחר היווסדה, במתן שירותי ניהול ואחזקה לבניין המגורים הידוע בשם מגדל האופרה, המצוי ברחוב אלנבי 1 בתל-אביב (להלן: " הנכס"). בעלי מניותיה של המבקשת הם חברת אדרי-אל ישראל נכסים בע"מ, המחזיקה בכ-67.5% ממניותיה והמשיבה 1, מפעלי גרוזה קשפיצקי חברה להשקעות בע"מ (להלן: " המשיבה"), המחזיקה בכ- 37.5% ממניותיה ואשר הינה גם הבעלים של 42 מהדירות המצויות בנכס.

המשיבה, ביחד עם המשיבים 2-32, שהינם דיירים או בעלי דירות בנכס, קשורים עם המבקשת בהסכם למתן שירותי ניהול ליחידות הדיור המצויות בנכס וזאת משנת 1994. בהסכם הניהול נקבע כי ההסכם יעמוד בתוקפו למשך עשר שנים, היינו החל משנת 1994, כאשר לאחר מכן ההסכם יוארך באופן אוטומאטי, ללא צורך בכל אקט פורמאלי, לחמש שנים בכל פעם, תוך שניתן יהיה להביאו לידי סיום באם לפחות 75% מבעלי היחידות בבנין ימסרו לחברת הניהול הודעה בכתב על רצונם להביא את ההסכם לכדי סיום וזאת לפחות שישה חודשים לפני סיומו.   

בין המבקשת לבין המשיבים התגלעו חילוקי דעות ובעקבות זאת הודיעו המשיבים למבקשת ביום 17.5.12, כי הדיירים בנכס קיבלו ביום 30.4.12 החלטה על ביטול הסכם הניהול עם המבקשת, ברוב של 80% מבעלי הדירות בבניין. המבקשת, מצדה, הודיעה למשיבים כי הודעת הביטול ניתנה שלא כדין.

בעקבות כך, הוגשו ביום 12.7.12 שתי תביעות על ידי הצדדים: תביעת המשיבים הוגשה לבית משפט השלום בתל-אביב ובגדרה עותרים המבקשים לקבלת סעד הצהרתי לפיו הודעת הביטול שנתנו למבקשת על ביטול הסכם הניהול ניתנה כדין, כי להסכם הניהול אין עוד כל תוקף וכי המשיבים רשאים להתקשר עם כל חברת ניהול אחרת, לפי שיקול דעתם (ה"פ 26090-07-12). תביעת המבקשת הוגשה לבית משפט זה, היא התביעה שלפני, ובגדרה עותרת המבקשת לקבלת סעד הצהרתי, לפיו הסכם הניהול שבין המבקשת למשיבים שריר וקיים וכי הודעת ביטול ההסכם שניתנה על ידי המשיבים ביום 17.5.12 ניתנה שלא כדין והיא בטלה.

המשיבים הגישו בקשה לסילוק התובענה שבכותרת על הסף והמבקשת, מצדה, הגישה בקשה לסילוק תובענת המשיבים על הסף, כאשר כל אחד מהצדדים טוען כי התובענה שהגיש היא שצריכה להתברר וכי התובענה שהגיש הצד השני הוגשה לבית משפט הנעדר סמכות לדון בה. למיטב ידיעתי, טרם ניתנה החלטת בית המשפט השלום בבקשת הסילוק שלפניו.

יצוין, כי המבקשת הגישה בקשה למחיקת הבקשה לסילוק על הסף, זאת בשל העובדה שבא כוחם של המשיבים לא המציא לתיק בית המשפט ייפויי כוח כדין. המשיבים השיבו לבקשה ולאור האמור בתגובתם, לא מצאתי להורות על סילוק הבקשה על הסף.  

2. טענות הצדדים בבקשת הסילוק

המשיבים טוענים, כי עניינה של התובענה הינו חזקה ושימוש במקרקעין, שכן במרכזה הסכם ניהול שטחים ציבוריים ורכוש משותף בבית מגורים והסעד המבוקש הוא אכיפתו של הסכם הניהול שבין הצדדים. משכך, ראויה התובענה להתברר בבית משפט השלום ולא בבית משפט זה ויש להורות על דחייתה, בהתאם לתקנה 101 לתקנות.

המשיבים טוענים עוד, לחילופין, כי יש להורות על מחיקתה של התובענה שבכותרת מחמת עניין תלוי ועומד, שהוא ההליך המשפטי בין המשיבים לבין המבקשת, המתנהל כבר, ממילא, בבית משפט השלום בתל אביב.

המשיבים מוסיפים וטוענים, לחילופי חילופין, כי יש להורות על מחיקה או דחייה על הסף של התובענה שבכותרת מפאת שימוש המבקשת לרעה בהליכי משפט, זאת בשים לב לעובדה שתובענת המבקשת הוגשה שעות ספורות בלבד לאחר הגשתה של תובענת המשיבים ובאותו עניין ממש.

המבקשת טוענת, כי התובענה אינה עוסקת ב"שימוש וחזקה במקרקעין" כלל; המדובר בתובענה למתן סעד הצהרתי שעניינו אכיפתו של הסכם ניהול על ידי המבקשת, שהוא סעד שאינו ניתן להעריך את שוויו ועל כן הסמכות לדון בתובענה מסורה לבית משפט זה, מכוח סמכותו השיורית.

המבקשת טוענת עוד, כי טענת המשיבים לפיה עניינה של המרצת הפתיחה ב"חזקה ושימוש במקרקעין" סותרת את טענתם במסגרת המרצת הפתיחה שהגישו כנגד המבקשת, בבית משפט השלום, שם טענו כי המדובר הוא "בתביעה חוזית, ביטול הסכם ניהול" ולא טענו - ולו ברמז - כי עניינה של  התובענה שהגישו ב"חזקה ושימוש במקרקעין". 

המבקשת מוסיפה וטוענת, כי משנפלה טענת "חזקה ושימוש במקרקעין" נופלת מיד לאחריה טענת הליך תלוי ועומד, שהרי משמעותה הוא כי המרצת הפתיחה בהליך המקביל הוגשה לבית משפט שאינו מוסמך לדון בה ועל כן דינה סילוק על הסף. המבקשת מציינת לעניין זה, כי הוגשה מטעמה, ביום 28.8.12, בקשה לסילוק על הסף של המרצת הפתיחה שהגישו המשיבים, מפאת חוסר סמכות.

לבסוף, טוענת המבקשת, כי המשיבים הם שעשו שימוש לרעה בהליכי משפט שעה שטענו בבית משפט השלום, כי המדובר בתובענה המצויה בגבול סמכותו של בית המשפט מפאת שווייה ואילו בבית משפט זה טוענים הם כי המדובר ב"חזקה ושימוש".

3. הסמכות העניינית

על פי ההלכה הפסוקה, המבחן המקובל לעניין קביעת הסמכות העניינית בתחום האזרחי בכל הנוגע לבתי המשפט שחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, עוסק בהם, הינו מבחן הסעד, כפי שזה צוין בכתב התביעה (ראו ע"א 510/82 חסן נ' פלדמן, פ"ד לז(3) 1 (1983); ע"א 2846/03 אלדרמן, נ' ארליך, פ"ד נט (3) 529 (2004)).

בענייננו, המדובר בתביעה למתן פסק דין הצהרתי, שלפיו הסכם הניהול שבין הצדדים שריר וקיים והודעת הביטול שניתנה על ידי המשיבים ביום 17.5.12 ניתנה שלא כדין והיא בטלה. בטענת התובעים, לפיה יש לראות את התביעה ככזו הנוגעת לשימוש במקרקעין, אין כל ממש.