החלטה בתיק ה"פ 230-07

1.         זוהי בקשת המבקש (הנתבע בתיק העיקרי) להורות על הפקדת ערובה על ידי החברה המשיבה, להבטחת הוצאות המבקש, היה ותדחה התביעה.

2.         עובדות הרקע

2.1        תיק זה נפתח על ידי המשיבה בשנת 2007 כהמרצת פתיחה לפירוק שותפות בדרך של רכישת חלקו של המבקש, על פי הערכת שווי שותפות שתעשה על ידי רואה חשבון.

2.2        מדובר בהסכם שותפות שנחתם בין הצדדים ביום 5.4.07, לצורך פעילות משותפת בענף הפרסום וההוצאה לאור.  לפי ההסכם  המשיבה רכשה את זכויות המבקש והמוניטין שלו בכל הוצאותיו לאור וכן את פעילות הפרסום וההפקה שלו  והעמידה את הזכויות הנ"ל לטובת השותפות. חלקה של המשיבה בשותפות היא 99%, ואילו חלקו של המבקש 1%. אחוזים אלו היו יכולים להשתנות כנגד החזר הלוואה שניתנה למבקש מהמשיבה. המבקש הועסק כמנכ"ל השותפות והיה זכאי אף לרווחים מסוימים. לימים נטען שהפר את חובות הנאמנות שלו.

2.3        ביום 14.5.08 ניתן פסק דין בתיק (כב' ס. הנשיא גינת) המצהיר על פירוק השותפות. בפסק הדין מונה רואה חשבון לצורך ההתחשבנות הנובעת מהשותפות. כרואה חשבון מונה  מר איזנמן.  בפסק הדין נקבע  "ככל שיתעוררו שאלות הקשורות לזכויות וחובת של כל אחד מהשותפים, הרי יכריע בעניין רואה החשבון, וכל אחד מהנוגעים בדבר יהיה רשאי להשיג על החלטתו בפני בית משפט זה".

2.4         חוות דעת המומחה הוגשה ביום 26.7.09. חוות הדעת מפורטת ומנומקת וקובעת כי התוצאה של ההתחשבנות הכספית של פירוק השותפות היא שהמבקש חייב למשיבה נכון ליום חוות הדעת סכום של כ-75,000ש"ח.  (ומשוערך להיום  כ-80,600 ש"ח). מסתבר כי קודם לישיבה הראשונה אצל המומחה, הלך לעולמו מנהל המבקשת, ולכן נותבה חוות דעת המומחה לעניינים כספיים בלבד, ולא חלוקה קניינית.

2.5        ביום 21.11.10 הועבר התיק לטיפולי. ב"כ המבקש טען כי יש לו השגה על חוות דעת המומחה ,כפי שנמסרה לתיק בית המשפט ביום 15.11.09. מטעם ב"כ המשיבה לא נמסרה כל השגה. אפשרתי לצדדים לשלוח שאלות הבהרה למומחה עד ליום 8.4.11, מתוך מגמה שתשובות המומחה יאפשרו לי להכריע בהשגת המבקש. אם לא יהיה די בתשובות ההבהרה - אשקול במידת הצורך מתן אפשרות לחקירת המומחה.

3.         עולה, כי הדבר האחרון שנותר בתיק זה הוא בחינת השגתו של המבקש עצמו, על חוות דעת רואה החשבון, שאמור להיות רואה חשבון "מכריע" , וכפוף רק להשגות בפני בית המשפט. נכון לעכשיו, עומדת קביעה כי על המבקש לשלם למשיבה סכום של כ- 80,600  ש"ח.  תשתית זו חשובה לקראת הדיון בשאלת ההפקדה, המבוקשת על ידי המבקש.

4.         הבקשה מבוססת על סעיף 353א' לחוק החברות תשנ"ט - 1999 הקובע כי אם הוגשה לבית המשפט תביעה על ידי חברה שאחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט לבקשת הנתבע להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם זכה בדין.

הכלל הוא חיוב החברה בהפקדת ערובה והפטור מהפקדה הינו החריג לכלל. הנטל רובץ על כתפי החברה, להראות מדוע לא מוצדק לחייבה בהפקדת ערובה. במסגרתו של סעיף זה, בית המשפט רשאי לשקול את סיכויי ההליך עצמו ובכך לאזן בין זכות הגישה לערכאות לבין זכותו של נתבע שנגרר להליך משפטי על מנת שלא יצא נפסד אם יזכה בהליך (ראו רע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (אתר נבו, 11.2.09 ).

            קיימות כיום שתי חלופות שבהתקיימן בית משפט לא יורה על הפקדת ערובה -

            א.         אם החברה הוכיחה כי תוכל שלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין.

            ב.         אם בית משפט סבור כי נסיבות העניין לא מצדיקות את חיוב החברה בהפקדת

ערובה. לצורך סעיף זה גם סיכויי ההליך מהווים שיקול רלוונטי (ראו רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' מוטי זיסר (נבו , 13.7.08).

5.         לעניין יכולת החברה - בתצהיר התומך בבקשה נטען כי למיטב ידיעת המבקש החברה היא קליפה ריקה מתוכן ללא עסקים, הכנסה, נכסים או פעילות כלשהיא. ברשם החברות  עדיין רשום מנהל המשיבה שנפטר בשנת 2008 כמנהל החברה על אף שאיננו בין החיים ויורשיו לא מינו מנהל חלופי. המבקשת בתשובתה לא מתייחסת כלל ועיקר לנושא זה ולכן אני קובעת כי המשיבה לא הרימה את הנטל להראות שיש בידה לשלם את ההוצאות היה ותידחה התביעה.

6.         אלא שנסיבות העניין מיוחדות ושונות, ובאיזון הראוי אינן מחייבות הפקדת ערובה. ראשית, עיקרה של התביעה כבר נתקבלה לפני שנים ועוגנה בפסק דין שהורה על פירוק השותפות. נותר לדיון הצד החשבונאי הכספי שלצורך הכרעה בו מונה "רואה חשבון מכריע". חוות דעתו ניתנה אף היא לפני שנים. חוות הדעת שנתן רואה החשבון קבע שמי שחייב בתשלום הוא דווקא המבקש ולא המשיבה. גם השגות המבקש כבר הוכנו והוגשו בשנת 2009 והרבה קודם להגשת בקשה זו.  כל מה שנותר לדיון כעת הינו דיון בהשגות המבקש, כדי לפסוק אם יש בהם ממש. על מנת שייווצר מצב שבו המבקש לא חייב בתשלום כלל ומי שחייב בתשלום זו המשיבה,  צריכות ההשגות להתקבל מעבר לסכום של 80,000 ש"ח, שזוהי לכאורה תוצאה מרחיקת לכת. 

7.         בנסיבות אלו הבקשה להפקדת ערובה נדחית.

8.         המבקש יישא בהוצאות הבקשה בסך של 2,000 ש"ח שישולמו למשיבה בתוך 30 יום מהיום.

9.         המזכירות תעביר החלטה זו לצדדים.