החלטה בתיק ה"פ 1878-06-11

בפניי בקשה מטעם הנתבע/מבקש (בנק הפועלים בע"מ) לסילוק התובענה על הסף .

רקע עובדתי וטענות הצדדים :

1)      בתאריך 5.6.2011 הגישו התובעים/משיבים , יורשי המנוח ניסים זגורי ז"ל אשר הלך לעולמו בתאריך 28.7.2008 , במסגרת הליך של המרצת פתיחה בקשה/תובענה למתן סעד הצהרתי לפיו על הנתבע/מבקש להשיב להם את כל הסכומים אותם שילמו ביתר בתיק הוצל"פ 06-01347-10-6 (צפת) , דהיינו , כל סכום העולה על זה אותו ירשו מהמנוח בצירוף הפרשי ריבית בנקאית בשיעור של 17.1% לשנה . בנוסף לכך , עותרים התובעים למתן סעד הצהרתי לפיו הסכום שאינו שנוי במחלוקת מעל לסך של 280,000 ש"ח יוחזר להם בצירוף הפרשי ריבית בנקאית בשיעור של 17.1% . בנוסף לכך , עותרים התובעים לקבוע , כי ביהמ"ש יורה לנתבע להשיב להם את הסכומים העולים על הסכום אותו ירשו בפועל מהמנוח .

2)      בתאריך 28.11.2010 קבע בית-משפט השלום בצפת (כב' השופט טאהא עראפאת) כי על התובעים לשלם לנתבע סך של 181,532 ש"ח בתוספת ריבית בנקאית בשיעור של 17.1% החל מיום 10.8.2010 , בנוסף לכך אף חייב את התובעים בהוצאות משפט ובשכ"ט עו"ד . התובעים לא השלימו עם פסק-הדין והגישו ערעור לביהמ"ש המחוזי (תיק מספר             24900-01-11) . בתאריך 2.5.2011 קיבל ביהמ"ש שלערעור (כב' השופט אברהם אברהם) את הערעור בקבעו , כי פסה"ד שיצא תחת ידיו של בית-משפט השלום בטל ומבוטל , וכי על בית-משפט השלום לדון בתובענה מתחילתה תוך שמיעת ראיות הצדדים והעדת העדים הרלוונטיים . בעקבות שינויים בסדרי עבודתו של כב' השופט עראפאת בבית-משפט השלום בצפת הועבר התיק לטיפולו של בית-משפט השלום בקרית-שמונה .

3)      לטענת התובעים , עד ליום הגשת התובענה גבה מהם הנתבע במסגרת תיק ההוצל"פ סך של 317,126 ש"ח , אולם לשיטתם מאחר והיקף עיזבון המנוח הינו בשיעור של 280,000 ש"ח , הרי שנוכח הוראות הסעיפים 126 ו - 128 לחוק הירושה , תשכ"ה - 1965 הנתבע היה מנוע מלגבות מהם סכומי כסף העולים על הסכום הכולל אותו ירשו מהמנוח שהינם הלכה למעשה כספי התמורה ממכירת דירת מגוריו של המנוח לצד ג' (ראה גם : הסכמת הצדדים כאמור בפרוטוקול הדיון בבית-משפט השלום בצפת מיום 20.5.2010) .

4)      בתאריך 7.3.2011 הגישו התובעים לכב' ראש ההוצל"פ בקשה לעיכוב תשלום יתרת הכספים בתיק ההוצל"פ לידי הנתבע מעבר לסכום העולה על 160,000 ש"ח ,  וזאת עד לתום הליך הערעור בביהמ"ש המחוזי . בנימוקי הבקשה צוין , כי אין לחייב את היורשים בסכום העולה על הסכום אותו ירשו בפועל מהמנוח (280,000 ש"ח) . בתאריך 7.3.2011 קבעה כב' ראש ההוצל"פ (כב' הרשמת עביר גבריס) , כי בהיעדר צו שיפוטי מביהמ"ש אזי הליכי ההוצל"פ יימשכו על מכונם . טרם הדיון בהליך הערעור בביהמ"ש המחוזי הגישו התובעים לבית-משפט השלום בצפת בתאריך 12.4.2011 בקשה לחזרת כספים ששולמו לטובת הנתבע ביתר . בתאריך 12.4.2011 דחה כב' השופט עראפאת את הבקשה בנימוק , כי ביהמ"ש סיים את מלאכתו מיד עם מתן פסק-הדין .

5)      לשיטת הנתבע , עצם החלטת ביהמ"ש המחוזי להחזיר את התיק לפיתחו של בית-משפט השלום , מייתרת את התובענה בתיק זה מחמת "הליך תלוי ועומד" אחר (LIS ALIBI PENDENS) , ובפרט לאחר שמלוא סכום פסה"ד נגבה על ידי הנתבע במסגרת תיק ההוצל"פ . עוד טוען הנתבע , כי התובעות פעלו להברחת רכוש בכך שפעלו למכירת הדירה לצד ג' בטרם הוסדרו עניינית חובותיו של המנוח . עוד טוען הנתבע , כי מיד לאחר קבלת פסק-דינו של ביהמ"ש המחוזי בנצרת הוגשה מצידו בקשה להטלת צו עיקול זמני (עצמי) על הכספים שנגבו בתיק ההוצל"פ , וכי בנוסף לכך הגישו התובעות לכב' ראש ההוצל"פ בקשה אחרת להשבת המצב לקדמותו בהתאם להוראת סעיף 18 לחוק ההוצאה לפועל . הנתבע אף העלה בבקשתו טענה חלופית לפיה , עסקינן בתביעה כספית במסווה של תובענה למתן סעד הצהרתי .

6)      בתגובה לבקשה ציינו התובעים , כי לא הגישו בקשה להשבת הכספים מאחר ואין הם יודעים מה יעלה בסופו של יום בגורלה של התובענה אשר חזרה לפיתחו של בית-משפט השלום , וכי ממילא תכליתה של התובענה בתיק זה הינה להכריע בסוגיה משפטית שעניינה רלוונטי לסכומים אותם הנתבע ממילא מנוע מלקבל מכח הוראות הדין המהותי .

דיון והכרעה :

7)      הנתבע מבקש להורות על סילוק תובענה זו על הסף , מחמת "הליך תלוי ועומד" הן בלשכת ההוצל"פ והן בבית-משפט השלום . הכלל של "הליך תלוי ועומד", חל בכל אותם המצבים שבהם מנהלים בעלי הדיון תובענות מקבילות בשל אותה עילה . זהות העילה נבחנת בהקשר זה במשמעות רחבה יותר ,דהיינו ,לפי מהות העניין או הנושא . בעניין ע"א 9/75 שיך סולימאן מוחמד אל - עוקבי נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד כט(2) 481, נקבע כי: "כדי להחיל את עקרון "העניין תלוי ועומד" יש להוכיח את זהות העילות בשתי התובענות..., לעניין זהות העילות, אין זה הכרחי, שתהיה חפיפה מוחלטת בין כל העניינים העשויים להידון בשתי התובענות. העיקר הוא, כאמור, שבשתיהן עומדות לדיון אותה סוגיה מהותית" . מטרות הדוקטרינה הינן למנוע כפל התדיינות וכן את הטרדת בעלי הדין ובתי המשפט , ואף למנוע מצב בו שתי ערכאות תגענה להכרעות סותרות בנוגע לאותו עניין        ממש .

8)      זאת ועוד , סעיף 18 לחוק ההוצאה לפועל אמנם מקנה לראש ההוצל"פ סמכות להורות על החזרת המצב כפי שהיה לפני הביצוע , כאשר סעיף 20 (א) לחוק ההוצל"פ מוסיף וקובע , כי כל סכום שנגבה מהחייב מעל לחוב הפסוק ישולם לחייב , ואם נמסר לזוכה , רשאי רשם ההוצאה לפועל לצוות על החזרתו ,כאשר הצו ניתן להוצאה לפועל כאילו היה פסק דין לטובת החייב נגד הזוכה . ברם , סמכות זו נתונה לשיקול דעת ראש ההוצל"פ , ולפיכך לא בכל מקרה יורה ראש ההוצל"פ על החזרת המצב לקדמותו כאשר ככלל, הפעלת שיקול הדעת לסרב לבקשת חייב להשיב המצב לקדמותו צריכה להיעשות במשורה ונמצאה מוצדקת במקרים בהם פסק הדין בוטל בנסיבות בהן הדיון הוחזר לערכאה הדיונית מסיבות טכניות (כגון : תיקון פגם טכני, השלמת עדות, הוספת מסמך, עריכת חישוב נוסף) וכן במקרים בהם פסק דין זהה לפסק הדין שבוטל (ראה: בר"ע (ת"א 1807/06 בטחון גינות בע"מ נ' שוקרון דוד מיום 25.1.07); בר"ע (חיפה)  1525/97 קגנוביץ נ' רהב מיום 17.2.98); רע"א 8008/06 פוטשניק נ' צור השכרת רכב בע"מ  מיום 29.1.07)) .

9)      מן המסמכים שהוצגו לתיק ביהמ"ש עולה , כי טרם שביהמ"ש המחוזי פסק את פסוקו והורה על החזרת התיק לדיון מחודש בבית-משפט השלום , הוגשה על ידי התובעות בתאריך 7.3.2011 בקשה לעיכוב העברת הכספים , אולם בניגוד לנטען בבקשת הנתבע , הרי שלא הוצגה בפני ביהמ"ש כל אסמכתא לכך שאכן הוגשה לכב' ראש ההוצל"פ בקשה נוספת שעניינה "החזרת המצב לקדמותו" , בהתאם להוראת סעיף 18 לחוק ההוצל"פ , לאחר שניתן על ידי שביהמ"ש המחוזי  פס"ד המורה לבית-משפט השלום לשמוע מחדש את ראיות בתיק שבגינו נפתח תיק ההוצל"פ . אי לכך , הנני דוחה את טענת הנתבעת לפיה יש לסלק את התובענה דנן על הסף , מאחר ותלויה ועומדת בפני כב' ראש ההוצל"פ בקשה מכח הוראת סעיף 18 לחוק ההוצל"פ שטרם הוכרעה .

10)  אשר לתיק התלוי ועומד בבית משפט השלום שמספרו א/8050-08-08 , התלוי ועמד גם הוא בפני מותב זה , הרי שאין מחלוקת כי קיימת זהות בין בעלי הדין בשני התיקים , כי המחלוקת בתיק זה נובעת מאותו עניין עובדתי התלוי בתיק א/8050-08-08 , וכי קיימת השקה כמעט מוחלטת בין היסודות העובדתיים והמשפטיים בין שני התיקים עצמם .

11)כאמור מעלה , התובענה בתיק זה הוגשה במסגרת הליך של "המרצת פתיחה" הוגשה לביהמ"ש בניגוד לסדרי הדין האלמנטריים מאחר ולא צורף לה תצהיר כפי דרישת הדין (ראה : אורי גורן , סוגיות בסדר דין אזרחי , מהדורה 10 , עמודים 487 - 488) . עם זאת , ניתן לדון במסגרת הליך המרצת הפתיחה בעניינים הקשורים בעזבונות ונאמנות , מכירה או קנייה של מקרקעין , בענייני שותפות וכן בפירוש מסמכים . בעניינים שברשות , קיימת הגבלה על השימוש בהליך המרצת פתיחה כדרך לפתיחת הדיון בהתחשב בשני השיקולים המנחים : האחד , האם העובדות השנויות במחלוקת יתבררו אף בהיעדר כתבי טענות , והאם יקופח אחד מבעלי הדין , ובפרט בעל הדין הנתבע , עקב ההגבלה המוטלת על העדת עדים במסגרת הליך של המרצת פתיחה . עם זאת , ככל שביהמ"ש מגיע לכלל מסקנה לפיה ההליך איננו מתאים להידון במסגרת "המרצת פתיחה"  אזי הינו מורה על הפעלת תקנה 258 לתקנות סדר הדין האזרחי , תשמ"ד - 1984 הקובע , כי בכל שלב של הדיון ואף לאחר שלב קדה"מ , רשאית הערכאה הדיונית לבטל את המרצת הפתיחה ולהפנות את בעלי הדין לתובענה בדרך הרגילה או לדון בה כאילו הייתה תובענה בדרך הרגילה (ראה : גורן , שם , עמוד 496) .

12)המדיניות השיפוטית הנוהגת נוקטת משנה זהירות בסילוק תביעה על הסף, על מנת שלא לפגוע בזכות הגישה לערכאות [ע"א 335/78 שאלתיאל נ' שני, פ"ד לו(2) , עמודים 151, 155-­156; ע"א 35/83 חסין נ' פלדמן, פ"ד לז(4) עמודים 721, 724­-725; ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין תל-אביב-יפו, פ"ד מ(2) 668, 671­672; אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי עמודים 166 , ­168 (מהדורה תשיעית, 2007);משה קשת , הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי הלכה ומעשה , עמודים 641­-642 (מהדורה 15, 2007)] . על כן, במקרים בהם עשוי התובע לזכות בסעד אם יוכיח את העובדות להן הוא טוען, ואפילו יהא עליו לתקן לשם כך את כתב תביעתו - ולעתים יכול בית המשפט להביע דעתו בהקשר אחרון זה - אין למהר לסלק את התביעה על הסף , שכן טרדה ונזק הנגרמים לבעל דין שכנגד ניתנים במידה רבה לתיקון בפסיקת הוצאות (ראה : רע"א 8263/08 אריאל שגיא ואח' נ' אנטוני רוט ובניו בע"מ ואח' מיום 27.10.2008) .

13)  בכל הנוגע לתובענות למתן פס"ד הצהרתי , הרי שלערכאה הדיונית שיקול דעת רחב בשאלה האם ראויה התובענה המונחת לפניה להתברר במסגרת הליך של המרצת פתיחה או בסדר דין רגיל . למקרא תקנה 249 לתקסד"א עולה , כי על מנהלי העיזבון לקבל את אישור ביהמ"ש בכל הנוגע לעסקאות הקשורות ברכוש העיזבון , אולם הצדדים מנועים מלהגיש תובענות בעניינים אלו במסגרת ביהמ"ש לענייני משפחה (ראה : גורן , שם , עמוד 494) .

14)  זאת ועוד , בהתאם לפסיקה , הרי שלבית המשפט הדן בבקשת איחוד תובענות שקול דעת רחב בשאלה האם לאחד את התובענות מכח תקנה 520 לתקסד"א . בהתאם להלכה שהתגבשה במסגרת השיקולים שעל בית משפט לשקול , בבואו להכריע בשאלה אם לאחד תובענות , עליו לתת את הדעת ולברר האם יש שאלות עובדתיות ושאלות משפטיות משותפות בתובענות, מיהות הצדדים, השלב בו מצוי כל אחד מההליכים והאם יכולה להיות השפעה לקביעות בתובענה אחת על ההכרעה בתובענה האחרת ( בש"א 963/02 קאחתן נ. הבנק הבינלאומי הראשון מיום 17.3.2002 ; בר"ע (מחוזי י-ם) 3333/97 נכסי וין דור (1980) בע"מ נ' משה טלגם ואח' מיום 1.2.1998). עוד יש לציין , שאין האיחוד מותנה בחפיפה מוחלטת בנושאי הדיון בשתי התובענות , וגם אין צורך בחפיפה כזו בין בעלי הדין, ודי בכך שבין שתי תובענות קיימת השקה, גם אם לא חפיפה מוחלטת, בכדי לקבוע כי הן באותו נושא . עוד נקבע ,כי בית משפט יראה לאחד תובענות ככל שימצא כי הדבר ייעל את הדיון, יחסוך זמן שיפוטי, וימנע סיכון לפסיקה סותרת  (ראה : בש"א 574/98 אלמשנו נ. האפוטרופוס הכללי מיום 9.3.1998).

15)מאחר וההליך בתיק זה הוגש שלא על פי סדרי הדין המקובלים ומאחר ותלוי ועומד בפני מותב זה הליך משפטי נוסף בעניין הזהה מבחינה עובדתית בין אותם בעלי דין עצמם , הרי שעל אף שהתובענה איננה מכומתת , עסקינן בטענת הגנה משפטית לגיטימית שעל פניו יש לקחתה בחשבון במסגרת פסה"ד הסופי רק לאחר שייקבע הסכום הסופי שבו יש לחייבם  . זאת ככל שייקבע כן . אי לכך , יש לאפשר בידי התובעים לקבל את יומם בביהמ"ש בכדי לשטוח את טענותיהם באופן ממצה .

16)לפיכך , הגעתי לכלל מסקנה , כי יש להורות על העברת ההליך בתיק זה להליך של סדר דין רגיל ולאחדו עם תיק מספר 8050-08-08 , בהתאם להוראת סעיף 520 לתקסד"א . הנתבע יגיש את כתב ההגנה בתוך 30 יום . לאור בקשת ב"כ התובעים דיון ההוכחות הקבוע ליום 19.4.2012 מבוטל . מועד חלופי יודע לצדדים .