החלטה בתיק ה"פ 16703-02-10

לפניי בקשה לעשות שימוש בסמכות בימ"ש מכוח ס' 6 לפקודת ביזיון בית משפט , בשל אי ביצוע פסק הדין מיום 9.3.10 אשר אישר את הסכם הפשרה שנחתם בין הצדדים (להלן:" פסק הדין").

רקע עובדתי;

המבקשת הינה בעלת הזכויות בשתי דירות הנמצאות בבית משותף ברח' הכרמל 46 בתל אביב (להלן:" הבניין").

המשיב שוכר חנות הנמצאת בקומת הקרקע של הבניין אשר הינה בבעלותו של עו"ד מנחם רובינשטיין. לחנות מוצמד מחסן ושטח בן 14.5 מ"ר מהחצר.

ביום 3.3.10 הוגשה המרצת פתיחה מטעם המבקשת ליתן צו מניעה קבוע ופס"ד הצהרתי נגד עו"ד רובינשטיין ונגד המשיב אשר עניינה בהסדרת השימוש ברכוש המשותף בבניין.

ביום 9.3.10 ניתן  פסק דין מפי כב' השופט אטדגי  אשר אישר את הסדר הפשרה אליו הגיעו הצדדים במחלוקת מושא התביעה.

ביום 6.3.11 הגישה המבקשת בקשה נגד המשיב מכוח ס' 6 לפקודת ביזיון ביהמ"ש, בטענה כי אינו מקיים את הסדר הפשרה אליו הגיעו הצדדים ואשר ניתן לו תוקף של פסק דין.

ביום 27.6.11 התקיים בפניי דיון במסגרתו הגיעו הצדדים להסכמות כי מבלי להודות באיזה מטענות מי מהצדדים, תותקן מצלמה במסדרון הבית המשותף בקומת הכניסה על ידי ועל חשבון המבקשים , כי הבקשה שהוגשה נגד המשיב תימחק וכי ככל שהמבקשים יגיעו למסקנה כי יש להגיש בקשה נוספת יעשו כן.

ביום 11.10.11 הגישה המבקשת בקשה מחודשת ליתן צו לפי פקודת ביזיון בית המשפט בצירוף צילומים המלמדים על השימוש שנעשה ע"י המשיב ברכוש המשותף .

ביום 8.12.11 לאחר חקירת המבקשת ולאחר שמיעת סיכומים בע"פ ע"י ב"כ הצדדים, קבלתי את הבקשה וחייבתי את המשיב בקנס בסך של 500 ש"ח לכל יום בו לא יקוים פסק הדין וכן בסכום של 2,000 ש"ח.

ביום 15.5.12 הוגשה הבקשה דנא, ליתן צו נוסף לפי ס' 6 לפקודת בזיון בית המשפט.

טענות הצדדים:

טוענת המבקשת כי המבקש מתעלם מהצו השיפוטי לפי פקודת ביזיון בימ"ש אשר ניתן ע"י ביהמ"ש ביום ה- 8.12.11 כמו גם את פסק הדין אשר ניתן ביום 9.3.10, ובכך שם ללעג ולקלס ומבזה הן את ביהמ"ש והן את המבקשת.

טוענת המבקשת כי המשיב ממשיך להותיר את שתי הדלתות המובילות לחדר המדרגות מהחנות ומהמבנה הבלתי חוקי  פתוחות לרווחה באופן תדיר, מאחסן סחורה בחדר המדרגות, מאפשר מעבר בלתי פוסק של אנשים בחדר המדרגות תוך יצירת רעש ולכלוך בשטח הרכוש המשותף ותוך השמעת מוסיקה קולנית.

מוסיפה המבקשת כי מאז החלטת ביהמ"ש  המשיב אף השתלט בפועל על שטחים נוספים בשטח הרכוש המשותף לרבות בפרוזדור הבית המשותף ומקיים בהם מסחר. בגין כך הוגשה נגד המשיב תביעה למפקח על המקרקעין.

כמו כן, התנהגותו החמירה והוא נוקט כלפיה כלפי בן זוגה וכלפי אורחיה במעשי בריונות וכוחנות בלתי פוסקים ואף הטרדות כמשמעותן בחוק הטרדה מינית התשנ"ח-1998.

המשיב לא הגיש תגובה לבקשה, אולם ב"כ טענה, כי לא הוסכם שהמשיב לא יוכל להותיר חפצים ברכוש המשותף, לא ניתנה כל הוראה מפורשת בעניין זה. עוד נטען, כי מהתמונות עולה, שרק בחלק קטן הדלתות פתוחות, ועוד נטען, כי לא כל הדלת פתוחה אלא רק חלקה. ב"כ המשיב טענה עוד, כי לא הוכח שהדלת נותרה פתוחה מעבר לדרוש להוצאת והכנסת דברים למחסן, שכן על פי ההסכם שלו ניתן תוקף של פס"ד, המשיב רשאי להוציא ולהכניס דברים למחסן ולשם כך להשתמש לפתוח את דלת המעבר.

דיון ומסקנות;

במקרה דנא המבקשת חוזרת וטוענת כי המשיב אינו מקיים החלטות שיפוטיות וביניהן הצו שניתן על ידי ביום 8.12.11 וכן פסק הדין מיום 3.9.10 .