החלטה בתיק ה"פ 1260/03

1.         המשיבים, שותפיה של המבקשת בבעלות ובניהול המשיבה 4, שהינה חברה לניהול גן ארועים, הגישו נגדה תביעה לסעד של הסרת קיפוח. בד בבד ביקשו המשיבים צו מניעה זמני אשר יאסור על המבקשת להיכנס למשרדי החברה; לפנות לעובדים, לבנקים, ללקוחות או לספקים של החברה; לבטל את ערבותה לחובות החברה; ולנקוט בשם החברה כל פעולה החורגת ממהלך העסקים הרגיל. לאחר דיון שהתקיים במעמד הצדדים, ניתן על ידי כב' סגנית הנשיא המנוחה, ש' סירוטה, צו מניעה זמני כמבוקש, למעט בנוגע לכניסה למשרדי החברה. הצו הותנה, בין היתר, בהפקדת עירבון על סך 50,000 ש"ח, ועמד בתוקפו מיום 11.1.04 ועד ליום 18.7.10, המועד בו ניתן על ידי פסק דין הדוחה את תביעת המשיבים. בבקשה שלפני המבקשת עותרת לחילוט העירבון לפי תקנה 371(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984.

2.         לטענת המבקשת, הבקשה לצו מניעה זמני הוגשה בחוסר תום לב ונוסחה באופן גורף, שלא לצורך. זאת ועוד, המשיבים ניצלו את צו המניעה על מנת לשלול ממנה כל זכות בחברה. המשיבים עשו כל שלאל ידם כדי למשוך את ההליכים, והכל כדי שיוכלו להוסיף ולנהל את החברה לבדם, ללא מעורבותה של המבקשת. כך התרשם גם בית המשפט, אשר דחה את טענות המשיבים באשר לפגיעה בחברה על ידי המבקשת, וקיבל דווקא את גרסתה לפיה המשיבים הם שנהגו בה בצורה כוחנית והרחיקו אותה מהחברה ללא הצדקה (סע' 55 ו-57 לפסק הדין). בשל הצו, נגרמו למבקשת נזקים כבדים, וביניהם אובדן הכנסות, אבדן תנאים סוציאליים, פגיעה בשמה הטוב, והצורך בניהול משפט יקר. כמו כן, בתקופת קיומו של הצו עשו המשיבים בחברה כבתוך שלהם, ניצלו את החברה למימון ההליך המשפטי, והביאו לכך שהחברה שרויה כיום בחובות. בשל מידורה מן החברה, ספק אם המבקשת תוכל לאתר מידע מלא אודות פעולות המשיבים בחברה. בכל מקרה, אין ספק שנזקיה עולים במידה ניכרת על הסך של 50,000 ש"ח, הוא סכום העירבון.

3.         בתגובתם טוענים המשיבים כי המבקשת לא הביאה ולו ראשית ראיה לנזקים הנטענים על ידה, וכל מטרתה לעקוף את סדרי הדין ולקבל לידיה סכום כסף מבלי שטענותיה יתבררו במסגרת תביעה כדין. טענותיה של המבקשת בדבר נזקים שנגרמו לה נטענות בעלמא, ללא כל פירוט או אסמכתא. המבקשת עצמה מציינת בבקשה כי נוכח הנזקים הכבדים שנגרמו לה, "יהיה צורך בהגשת תביעה עצמאית". ממילא, הנזקים הנטענים על ידי המבקשת נובעים בעיקר מפיטוריה, ולא מצו המניעה. אין גם ממש בטענות המבקשת כי צו המניעה מנע ממנה מעורבות בחברה. כב' השופטת סירוטה התירה למבקשת למנות בחברה דירקטור מטעמה, ואם המבקשת לא השכילה לעשות בזכות זו שימוש ראוי, אין לה להלין אלא על עצמה. המבקשת לא הוכיחה גם כי הבקשה לצו מניעה זמני היתה בלתי סבירה, ואין בדחיית התביעה כדי ללמד על כך בהכרח. זאת ועוד, למשיבים טענות כנגד המבקשת, בגין התקופה שלאחר הגשת התביעה, אשר ראוי לבררן ביחד עם טענות המבקשת, כמקשה אחת. אין מקום להעניק למבקשת יתרון דיוני בשלב זה, כאשר הצדדים טרם הגיעו למיצוי טענותיהם.

4.         לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. תקנה 371(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, העוסקת בתנאים לחילוט עירבון, קובעת כדלקמן:

" פקע הצו הזמני, יהיה בית-המשפט הדן בתובענה רשאי, לאחר שנתן לצדדים הנוגעים בדבר להשמיע את טענותיהם, להורות על חילוט העירבון, כולו או מקצתו, בין לפני מתן פסק הדין ובין לאחריו, לטובת מי שאליו מופנה הצו, אם ראה כי נגרמו לו נזק או הוצאות עקב מתן הצו, וכי הבקשה לא היתה סבירה בנסיבות הענין; חילוט העירבון אינו מותנה בהוכחת גובה הנזק שנגרם".

ברע"א 6448/01 חיר נ' לידאי (לא פורסם - 9.2.03) התייחס רשם בית המשפט העליון, כב' השופט ע' שחם, לתנאים לחילוט עירבון שקובעת תקנה 371 (א) הנ"ל. השופט שחם מציין כי אף שתכליתה של תקנה 371 הינה לחסוך את הצורך בהגשת תביעה לפיצויים בגין הצו הזמני שניתן ופקע, הרי שאין בדברים אלו כדי לומר שחילוט העירבון הינו עניין אוטומטי, הנובע מעצם פקיעתו של הצו ומכך שלטענת מבקש חילוט העירבון נגרם לו נזק. השופט שחם מוסיף ומבהיר כי למרות האמור בסיפא לתקנה 371, לא ניתן להורות על חילוט עירבון כאשר לא הובאה ראיה כלשהי, ולו ראשונית, לעניין שיעור הנזק (סע' 19). זאת ועוד, כאשר מדובר בבקשה לצו מניעה זמני שניתן לאחר דיון במעמד שני הצדדים, יקשה מאד על מבקש חילוט העירבון להוכיח כי הבקשה לצו מניעה זמני, שהתקבלה על ידי שופט לאחר ששמע את טענות הצדדים, היתה בלתי סבירה. עצם דחיית התביעה העיקרית במסגרתה ניתן הצו הזמני, אינו מלמד כי הבקשה לצו מניעה זמני היתה בלתי סבירה, כדרישת התקנה (סע' 21-20). 

בדומה, ברע"א 98/03 מפעלי גדנסקי בע"מ נ' ברום תעשיות טקסטיל (1993) בע"מ, פ"ד נז(3) 727 הבהיר כב' השופט י' טירקל כי התנאים לחילוט עירבון הם שניים: א) נגרמו למי שניתן נגדו הצו נזק או הוצאות עקב מתן הצו; ב) הבקשה למתן הצו הזמני לא היתה סבירה בנסיבות הענין. על המבקש את חילוט העירבון להוכיח כי נגרם לו נזק, ואף שאין צורך להוכיח את גובה הנזק, יש להביא כמות מינימלית של ראיות גם לעניין זה. השופט טירקל מדגיש כי חילוט עירבון הוא מהלך קיצוני, ואין הוא ניתן כסעד שבשגרה ובאופן "אוטומטי", אלא על פי שיקול דעתו של בית המשפט ועל פי הראיות שהובאו לפניו (סע' 5). באותו עניין החזיר השופט טירקל את הדיון לבית המשפט המחוזי, על מנת שיבחן שנית את החלטתו על חילוט הערבות, מן הטעם שבית המשפט המחוזי לא בחן אם הובאו ראיות להוכחת קיומו של נזק או הוצאות, או להוכחת גובה הנזק.

5.         נכון אני לצאת מתוך הנחה - לאור הקביעות בפסק הדין - כי הבקשה לצו מניעה זמני לא היתה מוצדקת, ונועדה בעיקר להרחיק את המבקשת מן החברה, ולמנוע ממנה לקבל מידע על אופן ניהול החברה על ידי המשיבים. למצער, ניתן לומר כי צו המניעה הזמני שהתבקש היה גורף מדי, וניתן היה להסתפק בצו אשר מחד ימנע מן המבקשת פעולות העלולות לפגוע בחברה, אך מאידך יאפשר לה להוסיף ולהיות מעורבת בניהולה.

6.         עם זאת, לא ניתן להתעלם מן העובדה שהמבקשת לא הציגה בתצהירה ולו בדל של ראיה לכך שנגרמו לה נזקים בעקבות צו המניעה הזמני. טענותיה של המבקשת בעניין זה הינן כוללניות ונעדרות כל פירוט עובדתי, שלא לדבר על תמיכה בראיות. המבקשת מניחה, כמובן מאליו, כי צו המניעה גרם לה נזקים, והיא אינה טורחת לגבות את טענותיה בראיות ובפירוט. המבקשת טוענת לאובדן הכנסות, אובדן תנאים סוציאליים, ואובדן תנאי עבודה שקיבלו המשיבים. נראה כי המבקשת לא עושה את האבחנה הדרושה בין ההגבלות שהוטלו עליה בצו המניעה לבין פיטוריה. למעשה, המבקשת מייחסת לצו המניעה הזמני נזקים שנגרמו לה בעקבות פיטוריה, כאשר לא ברור כלל הקשר בין השניים. הרי גם ללא צו המניעה, המשיבים היו יכולים להביא לפיטורי המבקשת. סמיכות הזמנים בין מועד הוצאת הצו הארעי (2.12.03) לבין מועד פיטוריה (למחרת, ביום 3.12.03) אינה מלמדת כי הפיטורים קשורים דווקא לצו המניעה. יש להניח כי הפיטורים הינם תוצאה של משבר האמון (בין אמיתי ובין יזום) שהתגלע זמן קצר קודם לכן בין המבקשת לבין המשיבים. יוער כי המשיבים טענו בתגובתם לבקשה כי המבקשת פוטרה כדין, קיבלה פיצויי פיטורין ומעולם לא הלינה על כך. מכל מקום, אם פוטרה המבקשת שלא כדין עליה לתבוע את החברה בגין כך בבית הדין לעבודה.

7.         זאת ועוד, המבקשת לא מציגה ולו ראשית ראיה לגובה הנזק שנגרם לה כתוצאה מפיטוריה. לטענתה: " די להשוות את מה שקיבלו שותפיה של המשיבים [צ"ל המבקשת -ע.ב.] במשך 7 שנים... כדי להבין כי נזקיה עולים עשרות מונים על הסך המצחיק של 50,000 ש"ח". בטענה כללית וסתמית שכזו אין די. לא זו אף זו, המבקשת אינה מתייחסת כלל לעובדה שדבר לא מנע ממנה למצוא עבודה חדשה לאחר פיטוריה, וכך להקטין או לאיין כליל את הנזקים שנגרמו לה, לטענתה, עקב הפיטורים.

8.         המבקשת טוענת גם לנזק בגין פגיעה בשמה הטוב ובגין הצורך לנהל משפט יקר. גם כאן, למעט הסתמכות על מעין "תחושת בטן" כי צו מניעה פוגע בשמו הטוב של מי שכנגדו הוצא, המבקשת לא הראתה במה בא לידי ביטוי שמה הטוב עובר להוצאת צו המניעה, וכיצד ניזוק שמה הטוב בעקבות הוצאת הצו. המבקשת גם לא סיפקה שום כלים להערכת גובה הנזק שנגרם לה בגין פגיעה זו, אם נגרמה. אשר לנזק שנגרם למבקשת כתוצאה מן הצורך לנהל משפט יקר - נזק זה ודאי איננו תוצאה של צו המניעה, כי אם של התביעה עצמה. אם סבורה המבקשת כי התביעה שהגישו המשיבים היתה תביעת שווא, ונגרמו לה בגינה נזקים, פתוחה בפניה הדלת להגיש כנגדם תביעה בעילה של נגישה או רשלנות, אך הדבר אינו עונה על דרישות תקנה 371(א) לחילוט עירבון.

9.         טענה נוספת של המבקשת הינה כי המשיבים ניצלו את צו המניעה כדי לעשות בחברה כבתוך שלהם, ולנצלה לצרכיהם, והותירו את החברה בחובות כבדים. ראשית, בטענה זו המבקשת מתעלמת מן העובדה שכב' השופטת סירוטה אפשרה לה למנות דירקטור מטעמה, אשר יוכל לפקח כי ענייניה בחברה אינם נפגעים. המשיבים צודקים בטענתם כי המבקשת עשתה, לפחות בתחילה, שימוש לרעה בזכות זו, כאשר מינתה כדירקטורים מטעמה גורמים עברייניים. שנית, הטענה בדבר ניצול החברה לצרכיהם של המשיבים דורשת הוכחה במסמכים, אך המבקשת מסתפקת בעצם העלאתה של הטענה, ותו לא. לכל הפחות היה על המבקשת להצביע על משיכות כספים חריגות של המשיבים מן החברה, כמו גם על התדרדרות ברווחי החברה במהלך השנים. טענתה לפיה בשל הצו אין לה אפשרות לקבל תמונה שלמה של המהלכים שביצעו המשיבים בחברה, איננה יכולה לפטור אותה כליל מהוכחת הנזקים הנטענים. כך גם יש לומר שנזק שנגרם לחברה על-פי הנטען איננו בהכרח נזק שנגרם למבקשת.

10.       סוף דבר: שאלת הנזק שנגרם למבקשת כתוצאה מצו המניעה הזמני תוכל להתברר בתביעה נפרדת, שבה תציג המבקשת פירוט וראיות, והיא אכן הודיעה כי בכוונתה להגיש תביעה שכזו. במסגרת הדיון בבקשה לחילוט העירבון, לא ראיתי לנכון להורות על חילוט כמבוקש. אם תוגש תביעה כאמור בתוך 45 יום מהיום לכל המאוחר, יישאר העירבון בתיק עד למתן פסק דין בתביעה שתוגש, ובכל מקרה אחר הוא יוחזר למפקידו.

לאור האמור לעיל, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, ולאור תוצאות פסק הדין, אין  צו להוצאות.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ"ט אייר תשע"א, 02 יוני 2011, בהעדר הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: