החלטה בתיק ה"פ 12242-07-11

עסקינן בבקשה אשר הוגשה לפי סעיף 6 לפקודת ביזיון בית המשפט.

נתוני רקע:

1.         המבקשים הגישו בקשה לכוף על המשיבים, בין בקנס ובין במאסר, לקיים את פסק דינה של המפקחת על המקרקעין בעכו, כב' המפקחת עידית ויינברגר, מיום 18/1/11 אשר ניתן בתיק מס' 2/10 (להלן - "פסק הדין").

2.         במסגרת התיק הנ"ל התבררה תביעה של המבקשים כנגד המשיבים המתגוררים בבית הניתן לרישום כבית משותף, ברח' חנה סנש 6 בעכו, להריסת מחוברים שונים אשר הוקמו ע"י המשיבים ברכוש המשותף.

3.         תביעת המבקשים התקבלה ברובה ע"י המפקחת, ובחלק האופרטיבי של פסק הדין חויבו המשיבים להרוס את המחסן שבנו בחצר, את הפרגולה ואת שני השערים שהותקנו במעבר המוביל לחצר האחורית. כמו כן, המשיבים חויבו לפנות את ההריסות ולהחזיר את מצב הגינה לקדמותו. בנוסף לכך חויבו המשיבים להעתיק את צנרת הביוב העוברת דרך חדר המדרגות אל מקום מוצנע המקובל על יתר בעלי הדירות בבית. לפי הקבוע בפסק הדין, יש לבצע את כל העבודות הנ"ל בתוך 45 ימים.

טענות הצדדים:

4.         המבקשים טוענים, כי המשיבים לא ביצעו את פסק הדין במלואו, וכי נותרו מספר עבודות שהמשיבים לא ביצעו כלל או לא ביצעו עד תום. כך למשל, המחסן לא נהרס, הצנרת הוצנעה באופן חלקי בלבד, ומצב הגינה לא חזר לקדמותו.

5.         בתגובה אשר הוגשה מטעם המשיבים נטען, כי הם קיימו את כל אשר הוטל עליהם במסגרת פסק הדין, למעט הריסת המחסן שלגביו הגישו בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה, ואם תתקבל, עתידים הם לבקש עיכוב ביצוע פסק הדין ביחס להריסת המחסן. עוד טענו המשיבים, כי יש לסלק את הבקשה על הסף, הן מחמת ביצוע פסק הדין, כאמור, והן בשל פתיחת הליכי הוצל"פ ע"י המבקשים לצורך ביצועו של פסק הדין.

דיון ומסקנות:

6.         בית המשפט ערך ביקור במקום ביום 11/12/11 בנוכחות הצדדים ובאי כוחם, במהלכו הודיעו הצדדים, כי אין עוד מחלוקת אודות הסרת השערים והריסת הפרגולה והגדר מצד מזרח, וכי המחלוקת שנותרה על הפרק מתייחסת לצנרת החשופה מחוץ לחדר המדרגות (אין עוד מחלוקת, כי הצנרת בתוך חדר המדרגות עצמו הוצנעה והוסתרה בתוך הקיר, כפי שנקבע בפסק הדין), להריסת המחסן, ולהחזרת המצב של הגינה לקדמותו -  כמתואר ומפורט בפרוטוקול הביקור במקום מיום 12/12/11.

7.         אקדים לומר ומבלי להידרש למחלוקת גופה, כי דין הבקשה להימחק על הסף.

8.         ככלל, הליכים לאכיפת פסקי דין והחלטות לפי פקודת ביזיון בית משפט, מיועדים למקרים בהם אין בנמצא דרך חלופית לאכיפתם, וכי הגישה הרווחת היא, שאין להפעיל את הסנקציות המנויות בסעיף 6 לפקודת ביזיון בית המשפט כאשר פתוחות בפני הזוכה דרכי פעולה אחרות, כגון הליכי הוצל"פ (ד' בר אופיר, הוצאה לפועל הליכים והלכות, מהדורה שביעית, 2009, עמ' 354; מ' קשת, ביזיון בית משפט, 2002, עמ' 40).

9.         בהתייחסו לסוגיה זו קבע בית המשפט העליון, כי אין להיזקק להליכי ביזיון כאשר קיימת דרך אחרת לביצוע ההוראה השיפוטית (רע"פ 7148/98 עזרא נ' זלזניאק, פ"ד נג(3), 337, 349-350), וכי הליך הביזיון הוא הליך קיצוני, שמקובל לראות בו הליך שיורי, לאחר שההליכים האחרים האפשריים נבחנו או מוצו, ולפיכך, אין להיזקק לו כאשר קיימת דרך אחרת לביצוע ההוראה השיפוטית (רע"א 3888/04 שרבט נ' שרבט, פ"ד נט(4), 49, 58). כלל זה משמעו, כי כאשר קיימת אפשרות בחירה בין כמה דרכים חלופיות לאכיפתה של הוראת בית-המשפט, יש לנסות קודם את הדרך הקשה פחות לחייב, ורק אם יתברר שדרך זו אינה יעילה להשגת המטרה, יהיה ניתן להיעזר בדרך המכבידה עמו יותר (עניין שרבט הנ"ל, בעמ' 64).

10.        לפי האמור לעיל, מדיניות שיפוטית ראויה מחייבת הפעלה של מנגנון האכיפה לפי פקודת ביזיון בית משפט במשורה ובמקרים חריגים בלבד, שכן מדובר בהליך אכיפה קיצוני.

11.        במקרה דנן, אין חולק כי המבקשים פנו ללשכת ההוצל"פ בבקשה לביצוע פסק הדין, אך ההליכים שם עוכבו ע"י רשם ההוצל"פ עד לבירור גורל הליך זה. המבקשים לא טענו בפניי כי פסק הדין איננו ניתן לביצוע בהוצל"פ, וכל אשר טענו הוא, כי פתוחה הדרך בפניהם לאכוף על המשיבים ביצוע פסק הדין באחת משתי דרכי האכיפה הנ"ל.

12.        בהתאם למצב הנורמטיבי אשר נסקר לעיל, גישה זו של המבקשים דינה להידחות.

13.        די באמור לעיל כדי להביא לסילוק הבקשה על הסף. ואדגיש, כי תוצאה זו היא על רקע המדיניות השיפוטית הרצויה, מבלי שיש בכך משום הבעת דעת לגבי גורל טענות המבקשים לגופו של עניין.

14.        לא אסיים מבלי להעיר, כי קיים נימוק נוסף, אשר לא הועלה על ידי מי מהצדדים, מדוע אין להיזקק לבקשת הביזיון, לגבי אחד מחלקי פסק הדין הנוגע להחזרת המצב לקדמותו.

15.        במה דברים אמורים?