דנג"צ
בית המשפט העליון
|
5524-04
26/07/2004
|
בפני השופט:
מישאל חשין
|
| - נגד - |
התובע:
מוחמד ותד
|
הנתבע:
1. לשכת עורכי הדין בישראל
2. ועדת הבחינות של לשכת עורכי הדין בישראל י
|
| החלטה |
עתירה לקיומו של דיון נוסף בפסק-דינו של בית-המשפט העליון בבג"ץ 4904/04 מוחמד ותד נ' לשכת עורכי הדין.
2. העותר נבחן בבחינת ההסמכה של לשכת עורכי-הדין במועד אפריל 2004, והשיג בה ציון של 61, ציון הנמוך מציון המעבר בבחינה שהוא 65. העותר פנה לוועדת הבחינות של לישכת עורכי-הדין בישראל (המשיבה 2 או ועדת הבחינות) וביקש כי תורה על פסילתן של שאלות מספר מן הבחינה וכי תוסיף ותאשר תשובות חלופיות נוספות לחלק מן השאלות האחרות. בקשתו נתקבלה באופן חלקי, וועדת הבחינות החליטה לפסול שלוש שאלות משאלות הבחינה. כך הועלה ציונו של העותר והועמד על ציון של 64.
3. העותר פנה לבית-המשפט העליון בעתירה לצו על-תנאי, וביקש כי בית-המשפט יורה לפסול שתי שאלות וכי יוסיף חלופות לשבע שאלות אחרות. בית-המשפט קיים דיון בעתירה (לפני הרכב בראשות כבוד הנשיא ברק), ולסיומו נתבקשה תגובת המשיבים להצעת בית-המשפט כי תיפסל אחת מן השאלות בבחינה. בתגובתם דחו המשיבים את הצעתו של בית-המשפט לפסול את השאלה האמורה, ולפיכך נקבעה העתירה להמשך דיון. בהמשך נתוספו לעתירתו של העותר עתירות נוספות, שגם בהן השיגו העותרים על שאלות שונות שבבחינה. עתירות אלו כולן נדונו בצוותא-חדא עם עתירתו של העותר (לפני הרכב בראשות כבוד השופט לוי).
4. בפסק-דינו חזר בית-המשפט (מפי כבוד השופט רובינשטיין) על ההלכה הקבועה בבג"ץ 7505/98 קורינאלדי נ' לשכת עורכי הדין בישראל, פ"ד נג(1) 153, ולפיה ימעט בית-המשפט להתערב בשיקול דעתם של גופים המוסמכים על-פי חוק לדון בבחינות מקצועיות. בית-המשפט הוסיף ובחן את הטענות שהעלו העותרים אך לא מצא כי יש הצדק לפסילתה של שאלה מבין השאלות שהעותרים ביקשו את פסילתן. לדעת בית-המשפט, השאלות שפסילתן נתבקשה נופלות כולן ברשימת הנושאים המנויה בתקנה 18 לתקנות לשכת עורכי הדין (סדרי בחינות בדיני מדינת ישראל ובמקצועות מעשיים), תשכ"ג-1962 (התקנות), אשר-על-כן מוסמכת היתה הלישכה לשאול אודותן במסגרת הבחינה.
5. עתה מונחת לפניי עתירתו של העותר לקיום דיון נוסף בפסק-דינו של בית-המשפט העליון. ואלו הטעמים המצדיקים, לדעת העותר, קיומו של דיון נוסף: ראשית, כך טוען העותר, ההרכב המקורי שדן בעתירה קבע במפורש במהלך הדיון כי השאלה שביטולה נדון דינה להיפסל. לסופו של יום שונה ההרכב הדן בעתירה, ועם שינוי ההרכב נשתנתה גם עמדת בית-המשפט האמורה. לדידו של העותר, יש לראות בדברי ההרכב הראשון שדן בעתירה החלטה או - למיצער - גיבוש עמדה ברורה. לטענת העותר הסתמך הוא על דברים שאמר המותב הראשון שדן בעתירתו.
טעם שני התומך לדעת העותר בקיומו של דיון נוסף בעניינו טמון בעובדה כי פסק-הדין שניתן סותר הלכה קודמת שנקבעה בבג"ץ 10455/02 אמיר נ' לשכת עורכי הדין בישראל, פ"ד נז(2) 729.
לבסוף, מעלה העותר טעם נוסף המצדיק קיומו של דיון נוסף, והוא שבאחדות מן השאלות בבחינה נפלו פגמים משמעותיים. לטענתו, בחלק מן השאלות נפלו טעויות של ממש ואילו אחרות לוקות בחוסר בהירות. פגמים אלה עולים כדי "עיוות דין בולט לעין" המצדיק התערבות בשיקול דעתם של המשיבים.
6. לאחר שעיינתי בעתירתו של העותר שוכנעתי כי דינה דחייה. כידוע, דיון נוסף יתקיים רק במקרים שבהם פסק בית-המשפט העליון הלכה משפטית מיוחדת, הלכה הסותרת הלכה קודמת של בית-המשפט העליון או הלכה שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה ראויה היא כי תידון בדיון נוסף (סעיף 30 לחוק בתי-המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984). בענייננו לא מצאתי כי בפסק-דינו של בית-המשפט העליון נקבעה הלכה חדשה, קשה או חשובה.
7. אשר לטענתו הראשונה של העותר, שלפיה הסתמך על דברים שנאמרו על-ידי המותב הראשון שדן בעניינו, הרי שבעניין זה לא נפסקה כל הלכה בפסק-הדין. דיון נוסף יינתן, כידוע, רק בעניינה של הלכה אשר מגלה עצמה על-פי פסק-הדין, "וגילוי-פנים בהקשר ענייננו פירושו הוא זה, שבית-המשפט ביקש במודע ובכוונת-מכוון לקבוע הלכה, ולא עוד אלא שביטא את כוונתו באורח ברור ומפורש; כך, לא פחות." (דנ"א 4804/02 רביזדה נ' גולדמן, לא פורסם). לפיכך לא נמצא לי כי עתירה לדיון נוסף הינה המסגרת המתאימה לנהל במסגרתה דיון בשאלה של ההסתמכות נטענת העותר.
אשר לטענתו של העותר כי פסק-הדין בעניינו סותר את שנקבע בפרשת אמיר, נראה כי אין בה ממש. בפרשת אמיר קבע בית-המשפט (ברוב דעות) כי אחת השאלות בבחינת הסמכה אינה נופלת בגידרי רשימת הנושאים המנויה בסעיף 18 לתקנות. כבוד השופטת דורנר, בדעת יחיד, ציינה כי "בחינת ההתמחות דורשת מן הנבחנים להעמיס על זיכרונם חומר רב היקף, שחלק ניכר מתוכו טכני, שבחיי המעשה גם עורכי-דין מנוסים דולים אותו מן הכתובים. מתכונת זו מחייבת הגדרה ברורה של נושאי הבחינה ומתן פירוש דווקני לנושאים שהגדרתם עמומה". לאור דברים אלו שאמרה כבוד השופטת דורנר טוען העותר כי שומה היה על בית-המשפט לפסול אחת מן השאלות שפסילתן נתבקשה על-ידו, שכן נסבה היא על נושא אשר אינו מנוי בתקנות. ואולם דבריה של השופטת דורנר אינם בגדר ההלכה של פסק-הדין אלא מהווים חלק מדעת היחיד שלה. לפיכך, ככל שעומדת תוצאת פסק-הדין שבענייננו בסתירה לדברים שאמרה השופטת דורנר בפרשת אמיר - ולא אמרתי כן - סתירה זו אינה מהווה עילה לקיומו של דיון נוסף.
לבסוף: באשר לטענתו של העותר כי הבחינה בה נבחן לוקה ב"עיוות דין בולט לעין" המצדיק את התערבותו של בית-המשפט, אינני סבור כי יש בה ממש. בית-המשפט שלבג"ץ נתן דעתו לקיומו של חריג זה (בפסקה 11 לדברי כבוד השופט רובינשטיין) אך לא סבר כי המקרה שלפנינו נופל לגדר אותו חריג. סביב הכרעה זו של בית-המשפט אין מקום לקיים דיון נוסף.
8. העתירה נדחית.
היום, ח' באב תשס"ד (26.7.2004).
ש ו פ ט
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.