בפניי עתירה לדיון נוסף בפסק דינו של בית המשפט העליון (השופטים א' רובינשטיין, ע' פוגלמן וי' עמית) מיום 11.5.2011 בע"פ 3110/09 ובע"פ 3114/09, שבו נדונו ערעוריהם של העותרים שהם אחים (ושל אחרים) על הרשעתם על ידי בית המשפט המחוזי בתל-אביב בעבירות של פעילות בארגון פשיעה, סחר בסמים ועבירות נוספות. שני העותרים היו, כך נקבע, חברי ארגון פשיעה מהעיר לוד. בפסק הדין נשוא העתירה, בו נקבע כי העותר 2 היה מראשי ארגון הפשיעה וכי העותר 1 נמנה עם דרג הביניים בארגון, נדחו ערעורי העותרים כנגד הרשעתם (אם כי לגבי העותר 1 נקבע כי יש לשנות את הרשעתו מ"פעיל" בארגון פשיעה ל"חבר"). עם זאת, הוחלט להפחית במידת מה את עונשי המאסר שנגזרו על העותרים; כך שעונשו של העותר 1 הופחת מחמש-עשרה שנות מאסר בפועל לשש וחצי שנות מאסר בפועל, ואילו עונשו של העותר 2 הופחת משמונה-עשרה שנות מאסר בפועל לחמש-עשרה שנות מאסר בפועל. העתירה לדיון נוסף שבפנינו מכוונת אך ורק כנגד הקביעה כי העותרים ביצעו את העבירות בהן הורשעו במסגרת פעילות או חברות ב"ארגון פשיעה". לפיכך מתמקדת העתירה דנן בהגדרת המונח "ארגון פשיעה" בסעיף 1 לחוק מאבק בארגוני פשיעה, התשס"ג-2003 (להלן: חוק ארגוני פשיעה) ובפרשנות שניתנה למונח האמור בפסיקת בית משפט זה.
1. סעיף 1 לחוק ארגוני פשיעה מגדיר את המונח "ארגון פשיעה" בזו הלשון:
|
"הגדרות
|
1. בחוק זה-
'ארגון פשיעה' - חבר בני אדם, מואגד או בלתי מואגד, שפועל בתבנית מאורגנת, שיטתית ומתמשכת לעבירת עבירות שלפי דיני ישראל הן מסוג פשע או עבירות המנויות בתוספת הראשונה, למעט עבירות מסוג פשע המנויות בתוספת השניה; לענין זה אין נפקא מינה-
(1) אם חברי הארגון יודעים את זהות החברים האחרים אם לאו;
(2) אם הרכב חברי הארגון קבוע או משתנה;
(3) אם העבירות כאמור ברישה נעברות או מיועדות להיעבר בישראל או מחוץ לישראל, ובלבד שהן מהוות עבירות הן לפי דיני ישראל והן לפי דיני המקום שבו נעברו, או שלפי הדין הישראלי חלים עליהן דיני העונשין של ישראל אף אם אינן עבירות לפי דיני אותו מקום;
(4) אם הארגון מבצע גם פעילות חוקית ואם הוא פועל גם למטרות חוקיות;".
|
בפסק הדין נשוא העתירה דחה בית משפט זה את טענת העותרים כי ההגדרה הקיימת בחוק למונח "ארגון פשיעה" היא רחבה מדי, כך שכל התחברות עבריינית עלולה להיכנס לגדרו. בית המשפט עמד על כך שהמחוקק בחר מלכתחילה בהגדרה רחבה, וזאת כדי לאפשר את הגמישות הנדרשת למאבק עם עולם הפשע הדינאמי ולהבטיח כי תכליות החוק יוגשמו חרף שינויים בדפוסי הפעולה של ארגוני הפשיעה. כן ציין בית המשפט כי המחוקק בחר בכוונה תחילה לא לכלול בהגדרת המונח "ארגון פשיעה" יסודות התנהגותיים שבמדינות אחרות, ואף באמנת האומות המאוחדות נגד פשע מאורגן בין-לאומי (להלן: אמנת פלרמו), מהווים תנאי הכרחי להגדרתם של ארגוני פשיעה; שכן הללו היו מוציאים מגדרם את הפשיעה המאורגנת הקיימת בישראל. בית המשפט המשיך וקבע כי ההגדרה הנזכרת לעיל למונח "ארגון פשיעה" היא אמנם רחבה, והוסיף כי על בתי המשפט לתת לצקת בה תוכן קונקרטי לפי שינויי הנסיבות ולתת לה פרשנות ראויה. בהתאם לגישה זו בחן בית המשפט בפסק הדין נשוא העתירה מהם המאפיינים המבחינים בין ארגוני פשיעה לבין התארגנויות פליליות "רגילות". בהקשר זה הפנה בית המשפט לפסק הדין שניתן בע"פ 6785/09 זוארץ נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 2.2.2011) (להלן: עניין זוארץ), שגם בו נדונה שאלת מאפייניו של "ארגון פשיעה" כמשמעו בסעיף 1 לחוק ארגוני פשיעה.
2. בפסק הדין בעניין זוארץ קבע בית משפט זה כי שני מאפיינים הכרחיים לקיומו של ארגון פשיעה הם מסגרת עצמאית שיש לה קיום עצמאי ונפרד, שאינו תלוי בפעולה עבריינית ספציפית; וארגון בר קיימא, שמשמעותו היא יצירת מסגרת בעלת המשכיות, שפעולתה אינה תחומה בזמן (ראו עניין זוארץ, פסקה 64 לפסק הדין). שני מאפיינים מובהקים נוספים של ארגוני פשיעה עליהם עמד בית המשפט בעניין זוארץ, שאינם הכרחיים אך מהווים אינדיקציה חזקה לקיומו של ארגון פשיעה, הם היררכיה בין חברי הארגון וקיומן של התמקצעות וחלוקת תפקידים בארגון (ראו עניין זוארץ, פסקאות 65-64 לפסק הדין). כן התייחס בית המשפט בפסק הדין נשוא העתירה למאפיינים אפשריים נוספים, שהם בגדר "מאפייני עזר" לזיהוי ארגוני פשיעה, כגון ניסיונות חדירה לזרועות השלטון ומנגנוני משמעת פנים-ארגוניים, העשויים לשמש כמבחני עזר לזיהויו של ארגון פשיעה.
עוד ציין בית המשפט בפסק הדין נשוא העתירה כי ישנן רמות חומרה שונות בקרב ההתארגנויות העברייניות שהוגדרו כארגוני פשיעה, כך שישנם "קשת" או רצף התארגנויות, שבקצם האחד מצויים סינדיקטים פליליים משמעותיים ובקצם האחר התארגנויות פליליות בעצימות נמוכה יותר. בהקשר זה קבע בית המשפט כי שני המשתנים העיקריים לבחינת מידת חומרתו ושליליותו של הארגון הם חומרת העבירות בהן עוסק הארגון ומידת העוצמה הארגונית של הארגון.
3. בכל הנוגע לארגון מלוד, אליו השתייכו שני העותרים, קבע בית המשפט בפסק הדין נשוא העתירה כי ארגון זה עונה להגדרה של "ארגון פשיעה" בסעיף 1 לחוק ארגוני פשיעה. באשר לתנאים ההכרחיים של קיום מסגרת עצמאית ובת קיימא, שנקבעו בעניין זוארץ, קבע בית המשפט כי מן התמונה הכללית עולה שהארגון מלוד התקיים כארגון במנותק מקיומן של העבירות הספציפיות שבוצעו. בהקשר זה ציין בית המשפט כי הארגון רכש לעצמו מוניטין כסיטונאי סמים יציב וקבוע, תשתיתו הכלכלית הייתה עצמאית וקיומו העצמאי נמשך בלא קשר לכמות הסמים שהוזמנה ושהועברה הלאה. בית המשפט הוסיף עוד כי הארגון ניהל מערכת קבועה ויציבה של ספקים, היה לו מאגר לקוחות קבוע והושם בו דגש על "בקרת איכות" ושימור הלקוחות. כן התייחס בית המשפט למאפיינים נוספים שהתקיימו בארגון, ובהם קיומה של מערכת היררכית וכן התמקצעות וחלוקת תפקידים בארגון. נוסף על כך התייחס בית המשפט למידת החומרה שבפעילות שני ארגוני הפשיעה שעניינם נדון בפסק הדין (ובהם הארגון מלוד). בית המשפט קבע כי ארגונים אלה אינם מצויים ברף הגבוה של ארגוני הפשיעה, וזאת במישור מהותם הארגונית ולהבדיל מעבירות הסחר בסמים שביצעו שחומרתן רבה. בהקשר זה ציין בית המשפט את המיעוט היחסי של "מאפייני עזר" המאפיינים את פעילותם של ארגוני פשיעה, שהתקיימו ביחס לשני הארגונים האמורים; וזאת במיוחד בכל הנוגע לארגון מלוד, אליו השתייכו שני העותרים בעתירה דנן. כך למשל, לא כללה פעילות הארגונים ניסיונות חדירה לזרועות השלטון, מנגנוני אכיפה פנימיים אלימים ומנגנוני איום אלימים כלפי גורמי חוץ. לפיכך, מצא בית המשפט כי יש להקל במידה מסוימת בעונשיהם של העותרים (והמערערים אחרים) בגין הרשעתם לפי חוק ארגוני פשיעה.
4. העותרים בעתירה שלפנינו יוצאים כנגד המבחנים להגדרתו של ארגון פשיעה, שאומצו בפסק הדין בעניין זוארץ ובפסק הדין נשוא העתירה דנן. לטענתם, המחוקק יצר חוק דרקוני וכללי בעל הגדרה רחבה ועמומה שאינה קולעת למטרתה של אמנת פלרמו, שהיא, כך נטען, להילחם בפשיעה מאורגנת בעלת מאפיינים ייחודיים. כוונת המחוקק הייתה, כך טוענים העותרים, ליצור חוק הלוכד ברשתו עבריינים בכירים שאינם מבצעים את העבירה בפועל, אך ניתן לייחס להם אחריות פלילית מיוחדת המנותקת מהעבירה הפלילית שבוצעה. לפיכך, לשיטת העותרים חוק ארגוני פשיעה אינו לוכד ברשתו בכיר בארגון שנוטל חלק בביצוע העבירות עצמן. כן יוצאים העותרים נגד הקביעה בפסק הדין נשוא העתירה לפיה ייתכנו סוגים שונים של ארגוני פשיעה ברמות חומרה שונות. לטענתם, לקביעה זו אין עיגון בהצעת החוק, בדברי ההסבר לו או בחוק עצמו. העותרים טוענים עוד כי הפרשנות שאומצה בפסק הדין למונח "ארגון פשיעה" יוצרת חוסר ודאות משפטית ומקנה לגורמי האכיפה שיקול דעת רחב בנוגע לאופן יישומו של חוק ארגוני פשיעה. פרשנות זו, כך ממשיכים העותרים וטוענים, היא פרשנות מרחיבה יתר על המידה, והיא עלולה להביא לכך שפעילויות עברייניות מסוימות ייחשבו כאילו נעשו במסגרת ארגון פשיעה, בניגוד לכוונת המחוקק. כך למשל, במקרה שלפנינו טוענים העותרים כי התנהגותם והתנהגות משפחתם היא ההתנהגות האופיינית של סחר בסמים על כל מרכיביו, שנהפכה בפסק הדין ל"ארגון פשיעה"; וזאת, מבלי שקיים בהתנהגות זו מוטיב שונה כלשהו לעומת המקרים האופייניים של סחר בסמים. לפיכך טוענים העותרים כי אין די במאפיינים ההכרחיים לקיום ארגון פשיעה, כפי שנקבעו בפסק הדין בעניין זוארץ ובפסק הדין נשוא העתירה דנן. לטענתם, על מנת שארגון העוסק בפשיעה ייחשב ל"ארגון פשיעה" כמשמעו בחוק ארגוני פשיעה צריכים להתקיים בו מאפיינים הכרחיים נוספים והם: מדרג תפקידים ברור, משמעת קפדנית בקרב חברי הארגון, שאיפה למונופול באזור בו פועל הארגון ושליחת זרועותיו הארוכות של הארגון לשם השפעה על מוקדי שלטון. במקרה שלפנינו לא מתקיימים, כך נטען, מאפיינים אלה, אלא מדובר בחבורה של סוחרי סמים שאין לראותם כארגון מקצועי ורציני.
5. דין העתירה לדיון נוסף להידחות. פסק הדין נשוא העתירה אימץ ויישם את המבחנים לפרשנות המונח "ארגון פשיעה" שנקבעו בפסק הדין בעניין זוארץ (יצוין, כי עתירה לקיום דיון נוסף בפסק הדין בעניין זוארץ נדחתה על ידי חברי המשנה לנשיאה, השופט א' ריבלין (ראו: דנ"פ 1257/11 אבוטבול נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 22.5.2011)). במובן זה אין בפסק הדין נשוא העתירה משום חידוש הלכתי המצדיק את קיומו של דיון נוסף, כנדרש בהתאם להוראת סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. זאת ועוד, שאלת פרשנות המונח "ארגון פשיעה" בסעיף 1 לחוק ארגוני פשיעה היא אמנם שאלה מורכבת וחשובה; אולם, בעצם חשיבותה של השאלה שנדונה על ידי בית המשפט העליון אין די כדי להורות על קיום ההליך הנדיר ויוצא הדופן של דיון נוסף. בית המשפט העליון מכריע בסוגיות משפטיות רבות וחשובות במותב של שלושה שופטים, ודי בכך כדי להפוך את הכרעתו להלכה מחייבת. אך במקרים נדירים ביותר, שבהם החידוש, החשיבות או הקשיות הטמונים בהלכה שנקבעה הם מהותיים ומשמעותיים באופן המצדיק דיון מחודש, ישקול בית המשפט להורות על קיומו של דיון נוסף באותה הלכה (ראו: דנ"א 6955/06 מזור - מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ נ' מנהל מיסוי מקרקעין - אזור רחובות (לא פורסם, 18.3.2007); דנ"פ 3518/07 סגל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 20.5.2007)). המקרה שלפנינו, בו יישם את בית המשפט את המבחנים להגדרת "ארגון פשיעה" שנקבעו בעניין זוארץ, אינו נמנה עם אותם מקרים.
אשר על כן, העתירה נדחית.
ניתנה היום, ז' באב התשע"א (7.8.2011).