החלטה בתיק דנ"פ 2157/05

           עתירה לדיון נוסף בע"פ 2771/02 יובל אבני נ' מדינת ישראל (שנדון במאוחד עם ע"פ 3394/02 מיכה הוכמן נ' מדינת ישראל).

2.        העותר, יובל אבני, עמד במרכזו של קשר להשתלט על קרקעות במרמה תוך שימוש במסמכים מזויפים, וקרוב לוודאי אף יזם אותו. בית-המשפט המחוזי הרשיע אותו בניסיון לקבל דבר במרמה בנסיבות מחמירות בשימוש במסמך מזויף בנסיבות מחמירות ובקשירת קשר לבצע פשע, וגזר עליו שלושים ושישה חודשי מאסר בפועל, שמונה-עשר חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 100,000 ש"ח. העותר ערער הן על הרשעתו הן על חומרת העונש, אך בית-המשפט (מפי השופטת ביניש ובהסכמת הנשיא ברק והשופטת חיות) דחה את ערעורו על שני חלקיו. עתירתו של העותר לדיון נוסף סבה אך את דחיית ערעורו על עונש המאסר שנגזר עליו. טענתו היא, כי עלילת משפטו - כולל הערעור - נפרשה על-פני כאחת-עשרה שנות חקירות ודיונים, וכי בנסיבות אלו נגרם לו עינוי דין קשה הגובר על שיקולי ענישה אחרים ומחייב הקלה משמעותית בעונשו ואף ביטול עונש המאסר בפועל שנגזר עליו.

3.        דין העתירה להידחות. אין בו בפסק דינו של בית-המשפט העליון כל הלכה משפטית - ממילא אין בו הלכה משפטית כהוראת סעיף 30 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 - והכרעת הדין מסיבה עצמה אך על עובדות המקרה ועל שיקוליו של בית-המשפט המחוזי. וכאמור בפסק הדין:

... גזר דינו של בית המשפט קמא הינו ארוך ומפורט ומביא בחשבון את כל השיקולים הצריכים לעניין, לרבות הנסיבות האישיות להן טענו המערערים בפנינו. לאחר שעיינו בטענות הצדדים, הגענו למסקנה כי בית המשפט קמא איזן כראוי בין שיקולי הענישה השונים במקרה דנן, ובעיקר בין הצורך ליתן עונש אשר ישקף את החומרה הרבה של מעשי המערערים, כפי שפורטו בהרחבה בגזר דינו של בית המשפט קמא, לבין חלוף הזמן ונסיבותיהם האישיות של המערערים, שאף הן נדונו כבר על ידי בית המשפט המחוזי.

אמת, ההליכים במשפטו של העותר נמשכו זמן רב - בין-השאר בשל פציעתו של העותר בתאונת דרכים קשה - ברם עובדה זו לא נעלמה מעיני בית-המשפט ששקל אותה כנסיבה מקילה אל-מול מעשיו הקשים של העותר. וכפי שמסבירה השופטת ביניש:

אכן, ההליכים בעניינם של המערערים, החל מתחילת החקירה ועד למתן פסק דין זה, נמשכו זמן רב. התמשכות זו נבעה מגורמים שונים, חלקם אילוצים אובייקטיבים, כגון היקף הראיות בפרשה זו ותאונת הדרכים שעבר המערער 1 במהלך המשפט. על כל פנים, נראה כי חלקם הכולל של המערערים בהתמשכות ההליכים אינו משמעותי. עובדה זו צריכה להילקח בחשבון בעת גזירת דינם של המערערים ואכן נלקחה בחשבון על ידי בית המשפט קמא. מנגד, יש לשקול את חומרת מעשיהם של המערערים ואת הצורך בענישה שיהא בה כדי להרתיע מפני ביצוע עבירות מסוג זה, שהפיתוי הכספי שבצידן הוא רב ואילו הסיכויים לחשיפתן אינם תמיד גבוהים ... 

4.        בהיעדר הלכה משפטית אין מקום לקיים דיון נוסף בעונשו של העותר.

5.        דבר אחרון: העותר צירף לעתירתו מכתבי המלצה ומסמכים המעידים על כישוריו הגבוהים בפיתוח המצאות חשובות בתחום הרפואה. מכתבים אלה מקומם בטיעון לעונש ולא בעתירה לדיון נוסף, ואין בהם כדי להשפיע על הכרעתי כאן. יחד-עם-זאת, אוסיף ואומר כי צר לי מאוד שאדם בעל כישורים כשל העותר פנה לנצל את כישוריו בתחום הפלילי דווקא, ואין לי אלא לקוות שהעותר ימשיך לתרום לחברה ולהמציא המצאות אף בין כותלי הכלא ויהיה מופת ודוגמה לשיקום אסירים.

6.        העתירה נדחית.

היום, כ"ו באדר א', תשס"ה (7.3.05).

                                                                                      המישנה לנשיא

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   של התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: