החלטה בתיק דנ"א 392/11

1.        עתירה לקיום דיון נוסף בפסק דינו של בית המשפט בע"א 4525/08 בתי זיקוק לנפט בע"מ נ' Hampshire Insurance Company Ltd New (טרם פורסם, 15.12.2010, להלן: פסק הדין), בו הוחלט על דעת כל שופטי ההרכב (המשנה לנשיאה א' ריבלין, השופטת ע' ארבל והשופט א' רובינשטיין) כי יש לקבל את הערעור שהוגש על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בה"פ 189/03 (הנשיא בדימוס א' גורן), ולבטל את ההכרה בפסק החוץ שביקשה העותרת. עם זאת, נחלקו שופטי ההרכב באשר לנימוקים המשפטיים המצדיקים לשיטתם את קבלת הערעור.

2.        עיקר המחלוקת בהליך נסובה על פרשנות סעיף 11(א) לחוק אכיפת פסקי-חוץ, התשי"ח - 1958 (להלן: החוק), המסדיר את מסלול ההכרה הישירה בפסק חוץ, והיחס בינו לבין הדרישות הנוגעות לאכיפתו של פסק חוץ המעוגנות בחוק. השאלה התעוררה לאור נוסחו של סעיף 11(א) ובמיוחד סעיף 11(א)(3) בו, הקובעים כדלקמן:

3.        ברקע ההליך ניצבה פוליסה לביטוח חבויות כלפי צדדים שלישיים שנחתמה בין העותרת, חברת ביטוח שמקום מושבה בארה"ב, לבין המשיבה, חברת בתי זיקוק לנפט בע"מ (להלן: בז"ן). הוצאת הפוליסה נעשתה בתיווך חברת ברוקרים הרשומה באנגליה (P.W.S International Ltd.) ותהליך החיתום בוצע על-ידי חברת AIG Europe (UK) (להלן: AIG). בעקבות תביעה שהוגשה בשנת 1998 נגד בז"ן בבית המשפט בישראל (ת.א. 2351/98), צורפה AIG כצד ג' לתביעה. בשנת 2000 הגישה העותרת לבית משפט באנגליה תביעה לפסק דין שיצהיר על בטלות פוליסת הביטוח, מחמת אי גילוי עניין מהותי טרם הוצאתה. בית המשפט האנגלי קיבל את התביעה והכריז על בטלות הפוליסה (להלן: פסק החוץ). על פסק-דין זה לא הוגש ערעור וסביב ההכרה בו נסב ההליך.

           בשנת 2002 הגישה העותרת המרצת פתיחה לבית המשפט המחוזי בירושלים ובה ביקשה הכרה בפסק החוץ בהתאם לסעיפים 11(א) ו-11(ב) לחוק. בהמשך הועברה התביעה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. בית המשפט המחוזי בתל-אביב נדרש לפרשנות הוראות סעיף 11(א) לחוק, וקבע כי יש להכיר בפסק החוץ בהתאם למסלול ההכרה הישירה הקבוע כאמור בסעיף 11(א) לחוק, משנתקיימו תנאיו. בית המשפט המחוזי שלל את אפשרות ההכרה בפסק החוץ בהתאם למסלול ההכרה האינצידנטלית הקבוע בסעיף 11(ב) לחוק.

4.        שלושת שופטי הרכב בית משפט זה סברו כאמור כי בנסיבות העניין שגה בית המשפט המחוזי במתן הכרה לפסק החוץ, תוך שנדרשו לשאלות הפרשניות שהתעוררו בהליך, הנוגעות לסעיף 11(א)(3).

5.        השופטת ארבל נדרשה בעיקרם של דברים לשאלה הנוגעת ליחס שבין מסלול ההכרה הישירה לתנאי האכיפה על-פי החוק. בהקשר זה קבעה השופטת ארבל, לאחר בחינת פרשנותו המילולית והתכליתית של סעיף 11(א)(3), כי לצורך יישום הוראות הסעיף יש להחיל על פסק החוץ לגביו מתבקשת ההכרה הישירה אך את סעיפי החוק הנוגעים למסלול האכיפה שהיוו בעיני המחוקק מעין תנאי סף או קווים אדומים לצורך אכיפתו של פסק החוץ. לפיכך, נקבע על-ידה כי תנאי סעיף 6(א) לחוק שכותרתו "הגנות מפני אכיפה" הינם תנאים בסיסיים המחייבים ככאלה אף ביחס למסלול הישיר להכרה בפסק החוץ. השופטת ארבל קבעה כי בין התנאים שיחולו על הכרה בפסק חוץ ייכלל התנאי הקבוע בהוראות סעיף 6(א)(5) לחוק, הקובע הגנה מפני אכיפת פסק חוץ כאשר "בעת הגשת התביעה בבית המשפט במדינה הזרה היה משפט תלוי ועומד, באותו עניין ובין אותם בעלי דין, בפני בית משפט או בית דין בישראל". עם זאת קבעה כי יש לפרש תנאי זה באופן המתיישב עם תכלית מטרות מסלול ההכרה הישירה - היינו רק במקרים המהווים ניצול לרעה על-ידי אחד הצדדים. 

           לעצם בקשת ההכרה קבעה השופטת ארבל כי בנסיבות העניין, עת היה הליך תלוי ועומד בין אותם צדדים ובאותו עניין בישראל בעת שנפתח ההליך במדינת הפורום הזר, היה מקום להחיל את סעיף 6(א)(5) לחוק ולא להכיר בפסק החוץ.