החלטה בתיק בש 93189/05

כל אחד מהמשיבים על פי חלקו, כל אחד מהמשיבים והעבירות המיוחסות לו.

בד בבד, עתרה המדינה למעצרם של כל המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים.

משיבים 10, 11 , 12, 13 ,14 ו-15 שוחררו על ידי ממעצר עד תום ההליכים למעצר בית, ואילו משיבים 1, 2, 3, 4, 6, 7 ,8 ו- 9 נעצרו עד תום ההליכים המשפטיים- בדיונים קודמים.

משיב 5 הואשם באישום 15- פרשת הירי בסוכן.

המדינה סברה בטיעוניה כי קיימות ראיות לכאורה כנגד המשיב 5 בפרט אישום זה, ומשכך, עילת המעצר ברורה, ולפיכך עתרה למעצרו עד תום ההליכים של המשיב 5.

פרקליטתו המלומדת של המשיב 5, עו"ד פנינת ינאי, סברה בטיעוניה כי אין ליתן אמון בעדותו של עד המדינה, באסל. לעמדתה, המדובר באדם אשר קשר בהודעותיו השונות את המשיב 5, לכאחד אשר אירועים שונים, בהם לכאורה, היה מעורב המשיב 5,   כאשר בסופו של יום, הוגש כנגד המשיב 5 כתב אישום המייחס לו פרט אישום יחיד. בעניין דו"ח איכון הפלאפון טוענת הסניגורית המלומדת, כי יכול ומכשיר הפלאפון כלל לא היה ברשותו של המשיב 5 בזמן האמור, שכן הפלאפונים הם לא אישיים, והם עוברים מאחד לשני, בין החברים השונים. עוד, לעמדת הסניגורית המלומדת, דו"ח המז"פ המדבר על חלקיק ירי שנמצא על חולצת המשיב 5, יכול שאינו נגרם מירי כלל, ולחילופין, אינו מצביע כי אכן קיים קשר למעשה הירי בבאסל.

מחומר הראיות עולה כי בני משפחת עיאט גמלו בליבם לפגוע בבאסל. אלה נקטו במספר דרכים על מנת לאתרו. משימת הירי בבאסל הוטלה על המשיב 5, וזאת לאחר שנודע למשיבים 1 ו-2 על מקום הימצאו.

בעדותו של באסל מיום 13.8.05 מתאר הנ"ל: "... ישבנו וצחקנו לפתע עבר רכב מזדה מישהו מהילדים הבחין ברעול פנים ברכב וצעק את זה ואני ישר חשבתי שזה קשור אלי כי משפחת עיאט רוצים לרצוח אותי כמו שסיפרתי בעדויות קודמות שלי ואז האדם שישב ליד הנהג יצא מהרכב היה רעול פנים מבנה הגוף והתנועות שלו היו מוכרות לי וישר אמרתי לעצמי שזה עיסאם טאהה קמתי ואז עיסאם שהחזיק נשק אוטומטי לדעתי M-16 קצר וירה צרור לכיוון שלי ולמי שישב לידי ואני ישר ברחתי. עיסאם רדף אחרי ובמהלך הבריחה שלי נפלתי ועיסאם הגיע אלי ממש לטווח של מספר מטרים ממני, ואז הסתכל עלי והתעסק עם הנשק, נראה לי שהיה לו מעצור אני הספקתי לראות לו את העיניים ואני אומר לך שמבנה הגוף התנועות שלו והגוף שלו הגדול והעיניים שלו זיהיתי שזה עיסאם, אני מכיר אותו שנים , וברחתי תוך כדי שאני נוגע בגוף שלי ומחפש לראות אם נפגעתי, ולא האמנתי שאני חי" (גיליון 1 שורות 18-28 וכן גיליון 2 שורות 1-4).

בהמשך משיב באסל לשאלת החוקר: " תראה אני מכיר את עיסאם הרבה שנים ומכיר את תנועות הגוף שלו את העיניים שלו וכה זיהיתי אותו... שמכירים מישהו מזהים אותו גם עם גרב על הראש" (גיליון 2 שורות 12-17).

בעדותו של ת'אמר ריאן מיום 28.8.05 שאל החוקר את ת'אמר האם ידוע לו מה קרה ביום בו ניסו לירות בבאסל, והלה השיב: "אני הייתי איתו היה חתונה שם ואני ובאסל ישבנו על המדרגות של המועצה בכפר ברא ובאסל נתן לי כסף לקנות סיגריות ואני הלכתי ושהייתי בדרך חזרה ראיתי אוטו מזדה או מיצובישי לבן ליד המדרגות עם מישה רעול פנים באוטו ועוד מישהו רעול פנים רודף אחרי באסל עם נשק ובאסל נפל על הריצפה וזה שרצה לירות בו נתפס לו הנשק ולכן באסל הצליח לקום ולברוח וזה חזר לאוטו והם נסעו משם במהירות אני לא יודע מי הם היו" (גיליון 5 שורות 14-22).

המשיב 5 בעדותו מיום 7.8.05 מוסר את גירסתו לפיה: "לא יריתי על אף אחד אני בערך שעה 21:00 הייתי בכפר בכלל הייתי בפ"ת בפג'ה אצל חבר שהייתי איתו בבית סוהר שכחתי איך קוראים לו... הייתי בערך אצלו משעה 17:30 בערך"  (גיליון 1 שורות 9-13).

בהמשך שואל החוקר את המשיב 5 באיזו שעה יצאו מפג'ה הוא והמשיב 15, והלה משיב: " אני לא מדבר אני שומר על זכות השתיקה... כי אני לא יודע על מה אתה מדבר הבאתם אותי לפה על הפרת תנאים ואתם הולכים את זה עכשיו לניסיון לרצח" (גיליון 2 שורות 8-13).

כן מאשר המשיב 5 בעדותו הנ"ל כי הוא מכיר את באסל עאסי אולם לדבריו: "אין לי איתו כלום" (גיליון 2 שורות 24-28).

בהמשך נשאל המשיב 5 ע"י החוקר מדוע ירה בבאסל עאסי, והלה משיב: "אני שומר על זכות השתיקה" (גיליון 3 שורות 1-2). המשיב 5 שומר על זכות השתיקה גם כאשר נשאל מי שלח אותו לרצוח את באסל (גיליון 3 שורות 5-6).

המשיב 5 טוען בעדותו הנ"ל כי שב לג'לג'וליה רק בסביבות השעה 21:00 (גיליון 3 שורות 18-19).

חשוב להדגיש.

משיב 5 נחקר שעות ספורות לאחר הירי.