החלטה בתיק בש 91687/07

זה ערר כנגד החלטת בית משפט השלום נתניה (כב' השופטת סמדר אברמוביץ-קולנדר) מיום 29.4.07 שהורתה לשחרר את העורר ממעצר בתנאים מגבילים ("מעצר בית").

כתב אישום שהוגש לבית משפט השלום בנתניה מייחס לעורר עבירת תקיפה הגורמת חבלה גופנית של ממש ועבירת תקיפה "סתם".  קיצור הנסיבות הנטענות בכתב האישום הוא שביום 11.4.07, בנתניה, פגש העורר את ג'קי מקייטן, שהוא זמר בעל מוניטין ונכה הנזקק לכיסא גלגלים, והתפתחה ביניהם מריבה על רקע שיר שחובר בידי העורר ושאותו ביקש למסור למקייטן. המריבה החריפה לכלל אלימות גופנית. העורר סטר על פניו של מקייטן, חבט בו באגרופיו, הפילו מעגלת הנכים ארצה ובעט בו נמרצות עד כדי גרימת חבלות של ממש בחזהו וברגלו. ביום 15.4.07 שב העורר ופגש את מקייטן באחד מרחובות נתניה וסטר על פניו.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה גם בקשה לבית המשפט ליתן צו מעצר נגד העורר עד סיום הליכי המשפט. השופטת הנכבדה של הערכאה הראשונה בחנה את חומר הראיות ומצאה כי בעדותו של המתלונן (מקייטן) נפלו מספר סתירות. אולם סברתה היא שעדות המתלונן, הנתמכת בעדות של עד נוסף (ראובן תרשיש), עשויה לבסס את האישומים ואילו מקומו של בירור הסתירות שבעדויות הוא בהליך המשפט עצמו.

השופטת ציינה  שעבירות האלימות המיוחסות לעורר מצביעות על מסוכנות הטמונה בו ביחס למתלונן בלבד. לפיכך סברה שניתן "לאיין את מסוכנותו" ב"שחרור בחלופה כלשהי" (מהחלטה נוספת מתברר שהשופטת כיוונה ל"מעצר בית"). אלא שלא נמצאה לו, לעורר, כל הצעה לחלופת מעצר. על כן נשאר במעצר מאז ועד הנה.  מכאן הערר.

טענת באת כוח העורר היא שחומר הראיה אינו מגלה ראיות לכאורה נגד העורר ומכאן שאין בסיס להחלטת השחרור בתנאים מגבילים.  המתלונן, מקייטן, מסר הודעות סותרות במשטרה ועדי ראיה אינם תומכים את דבריו. לעומת זה לגירסת העורר (הנאשם) כי מקייטן נשך אותו בידו בעוצמה גדולה וכי נפילתו מכיסא הנכים ארצה הייתה כיון שהעורר משך מפיו את ידו הנשוכה, נמצאו תימוכין בעדויות ראיה.

עיון בהודעות מקייטן מראה כי בראשונה (16.4.07) נמסרה מפיו גירסה העולה בקנה אחד עם התיאור שבכתב האישום. בשנייה (17.4.07) מסר מקייטן אמרה "תחת אזהרה" שאינה עולה בקנה אחד, מדויק, עם הודעתו הראשונה. הנקודה המבחינה הבולטת ביותר נוגעת לתיאור נסיבות הנשיכה הנ"ל. מן ההודעה הראשונה משתמע כי הנשיכה הייתה לאחר שמקייטן הופל מכסא הגלגלים והוטח ארצה. העורר ביקש לחבוט בפניו ומקייטן הגיב בנשיכה. מן ההודעה השנייה משתמע שמקייטן נשך את העורר בעודו יושב על כיסא הנכים שלו ושהעורר הצליח להשתחרר מן המלתעות הנעוצות בידו ולאחר מכן "זרק" את מקייטן מכיסאו והפילו ארצה. הגירסה המאוחרת מתיישבת עם אמרת העורר (16.4.07) המתארת את ההשתחררות שלו משיניו של מקייטן שננעצו בידו ואת העובדה שעצם פעולת ההשתחררות גרמה לנפילתו של מקייטן מן הכיסא. באת כוח העורר טענה כי הודעתו הראשונה של מקייטן אינה סבירה שכן אין להעלות על דעת שהעורר שהוא אדם גבה קומה השתופף ארצה והניח את אמת ידו נגד פני קייטן, השרוע על הרצפה, כדי ששיניו של האחרון יינעצו בו.

עדי הראיה מסרו גירסאות נוגדות. לכל גירסה בעייתיות משלה. שמעון טויל (ננו) מסר שבמהלך ויכוח בין העורר למקייטן נשך האחרון את הראשון ובשל הכאב שנגרם לו משך העורר את ידו מפי מקייטן ובכך גרם לנפילתו מעגלת הנכים. לשאלה אם הבחין שתקיפת מקייטן בידי העורר השיב העד שאינו זוכר כיון שהיה שתוי. לתמיהה כיצד הבחין, חרף השפעת האלכוהול, בנשיכה השיב העד כי אותו רגע עדיין לא היה "שתוי חזק".

ראובן תרשיש מסר בהודעתו כי העורר הפיל את מקייטן ארצה. אולם לא ציין שלא ראה כיצד הדבר התרחש.

מן התשתית הראייתית הזאת הסיק בית משפט קמא מסקנה כי "קיימות ראיות לצורך הגשת כתב אישום" וכי הבעייתיות  הגלומה בראיות הללו תתברר במהלך המשפט.

מסקנה זו מקובלת עליי. חומר הראיה כולל גירסה מפלילה. אכן פסיקת בית המשפט העליון מדריכה להתבונן בחומר הראיה התבוננות דו-צדדית. היינו בחינתו מן הזווית המפלילה ומן הזווית מעוררת הספקות גם יחד. התבוננות כזאת מגלה את סימני השאלה שהעדויות מעלות. אולם אין היא מגלה "ספק טבוע" שלא ניתן להסירו במסגרת הבירור השיפוטי. לפיכך ניתן לומר שחומר הראיות כולל תשתית נסיבתית מספקת לביסוס החלטת מעצר.

השופטת הנכבדה פסקה כי העבירות המיוחסות, שהן עבירות של אלימות חמורה למדיי, מגבשות מעצמן עילת מעצר עד תום ההליכים שכן הן מצביעות על מסוכנות הגלומה בעורר. אלא שהשופטת סברה שהמסוכנות ממוקדת ביחס שבין העורר למקייטן ואין היא מסוכנות כלפי כולא עלמא. לפיכך, לסברתה, ניתן לשחרר את העורר בתנאי הגבלה שיבטיחו מניעת מגע בינו לבין מקייטן. הדבר יכול להיעשות במסגרת של "מעצר בית".

כיון שאין לאיל ידו של העורר להמציא חלופת מעצר הכוללת מעצר בית, הציע סנגורו, בדיון לפני, שהעורר "יורחק" לאילת ויינתן צו הגבלה שאוסר עליו לצאת את גבולות העיר, פרט למועדים שבהם יצטרך לבוא לבית המשפט.

אינני מקבל את סברת השופטת כי מסוכנות העורר מוגבלת כלפי מקייטן בלבד. הרישום הפלילי שלו מגלה שלחובתו  עשרות  עבירות של תקיפה, איומים, תגרה ועבירות אלימות אחרות. בין היתר נשא עונשי מאסר וגם עונש של שנות מאסר שבל עבירת אלימות שהוליכה לתוצאה חמורה. מתברר, מפי העורר, ומן העדויות שהוא מרבה לשתות לשוכרה ובכך מתגבר הסיכון הטמון בו. ברור שזה סיכון כלפי כל הסובבים אותו, בנתניה, באילת ובכל מקום אחר.

אילו אני הייתי נדרש להחלטה המקורית הייתי מורה על מעצר העורר עד תום ההליכים במשפט. אלא שהשופטת קמא הורתה על חלופת מעצר מסוימת ואין לפני ערר מצד התביעה. לכן לא אתערב בהחלטתה.

אני דוחה את השגת העורר כנגד החלטת בית משפט השלום. אם לא תמצא בידו חלופה המאפשרת קיום פיקוח מתמיד ואמין עליו במסגרת "מעצר בית", יישאר העורר במעצר עד סיום המשפט.

ניתנה היום ז' בסיון, תשס"ז (24 במאי 2007) במעמד הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: