החלטה בתיק בש 90703/05

בפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים על פי סעיף 21(א)  לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו- 1996 (להלן: " חוק המעצרים").

יחד עם בקשה זו הוגש כתב אישום, המייחס למשיב עבירותובינהן עבירות איומים, סחיטה באיומים, סחיטה בכוח, תקיפה הגורמת חבלה של ממש, תקיפה, דרישת נכס באיומים, היזק בזדון, הדחה בחקירה, שימוש ברכב ללא רשות ותקיפת בת זוג. 

מעובדות כתב האישום עולה כי המשיב, משך תקופה ארוכה, הטיל חיתתו על מספר רב של מתלוננים,  נהג לאיים עליהם, לתקוף אותם, לסחוט בכוח ובאיומים.

כל אותם אנשים שהוטרדו, לוו מהמשיב כספים בשוק האפור, בריביות גבוהות והתקשו להשיב לו את הכספים. בנוסף מיוחסות למשיב, עבירות אלימות ואיומים כלפי בת זוגתו, אשר סבלה אף היא משך תקופה ארוכה מהתנהגותו האלימה של המשיב כלפיה .

ב"כ המבקשת טוענת, כי בידיה ראיות לכאורה טובות להוכחת אשמתו של המשיב, בין היתר, הודעות המתלוננים וראיות התומכות בהן, תעודות רפואיות, תצלומים ועימות שנערך בין המתלונן העיקרי למשיב.  

לאור העבירות המיוחסות למשיב, המעידות על התנהגות אלימה, קיים חשש כי שחרורו יסכן את ביטחונם של המתלוננים ולפיכך קמה עילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים.

בנוסף, העובדה כי למשיב מיוחסות עבירות של הדחה בחקירה, מקימה אף היא חשש ממשי, בנסיבות הענין,כי המשיב ישפיע על המתלוננים ועל כן קמה עילת מעצר נוספת מכוח סעיף 21(א)(1)(א)לחוק המעצרים.

על כן, יש לעצור את המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

ב"כ המשיבטוען שכתב האישום על אישומיו השונים, מלקט ארועים שעל פני הדברים אין כל קשר ביניהם.

ב"כ המשיב מניח כי מר בונפיל הוא מאחורי כל האישומים הללו. לדבריו, כל האישומים נשוא כתב האישום הם אישומים שתחילה מתוודעים להם, בהודעתו של אלי בונפיל בדצמבר 2004 . אלה אישומים החל מהמתלונן שי גרינברג, דרך כל הדמויות שמוזכרות בכתב האישום, לרבות בת זוגו של המשיב.

בענין בת זוגו של המשיב, חיי הזוגיות שלהם בתחילה היו בעייתיים, לרבות ארועים של אלימות לא קיצונית, לא כזו שהביאה לפגיעות גופניות. אך בתקופה הקודמת למעצר, הם מנהלים זוגיות ראויה.

לטענתו המשטרה התעניינה במשיב, לא בגלל האישומים נשוא כתב אישום זה, אלא מסיבות אחרות לגמרי, שקשורות בעבירות של הלבנת הון.

ההתענינות של המשטרה בו אינה מעלה פרי. לא מתגלות ראיות, לפחות לא בשלב הזה, שיש בהן כדי להפליל את המשיב, להביא להגשת כתב אישום או להביא למעצרו.

לדברי ב"כ המשיב, הקשר בין המשטרה למר בונפיל, זה הצורך שלו בנקמה והרצון לפגוע במשיב.

לענין המתלונן שי גרינברג, האינטרס שלו ברור, שי הגיע בעצמו ונחקר על פרשת סמים, אח"כ הוא נחקר על הלבנת הון אבל כשהחל להפליל את המשיב, נעלמות האזהרות והוא נחקר ללא אזהרה.

לא קיימת מחלוקת, כי כל האישומים האחרים, הן מבחינת מהותם, הן מבחינת עוצמתם, הן מבחינת תאריכם, אינם מצדיקים מעצר עד לתום ההליכים. עילת המסוכנות היא אך ורק לביטחונם של המתלוננים ולא לכלל הציבור. נוכח הראיות בתיק, \סבורים ב"כ המשיב,כי שחרורו של המשיב למעצר בית במקום שהוא רחוק מאזור המרכז, יש בו כדי לאיין המסוכנות הנשקפת למתלוננים.

לאור כל נסיבות המקרה יחד עם נסיבותיו של המשיב, מבקש ב"כ המשיב להורות על שחרורו לחלופת מעצר. במידת הצורך, ולאור העובדה שמדובר בעבירות ישנות ברובן,  מבקשים ב"כ המשיב, להורות על תסקיר שיבחן את החלופות האלה ואת המפקחים.

חוק המעצרים מסמיך את ביהמ"ש להורות על מעצרו של נאשם עד תום בירור דינו. התנאי הראשון להפעלת סמכות זו , תלוי בקיומן של "ראיות לכאורה להוכחת האשמה".

המבחן לקיומן של "ראיות לכאורה" הוא זה שנקבע בפרשת זאדה, בש"פ 8087/95 פד"י נ(2) 133 ע"י כב' השופט ברק , כדלקמן: