החלטה בתיק בש 8638/07

בפניי בקשה לביטול צו הריסה מנהלי שהוצא ביום 24/9/07 על ידי יו"ר הועדה המחוזית לתכנון ולבנייה במחוז הדרום. הצו הוצא כנגד מבנה בשטח של כ-72 מ"ר אשר מיועד למגורים.

בבקשתו טוען המבקש כי צו ההריסה לא ניתן עפ"י התהליכים החוקיים שהם תנאי לחוקיותו. טוען הוא קיימים פגמים מספר בתהליך הוצאת הצו, באשר מתכננת המחוז התייחסה בתצהירה לדוח פיקוח שלא קיים, ומכתב הפניה לוועדה המקומית בדרישה להוציא צו הריסה אינו נושא תאריך. כן טען המבקש כי המבנה אוכלס למעלה מארבעה חודשים לפני שחתם על תצהירו בתמיכה לבקשה לביטול הצו, מועד שקדם לשלושים הימים הקבועים בסעיף 238א לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965 (להן: "החוק"). עוד נטען כי אין הצו בא למנוע עובדה מוגמרת, באשר הפנייה הסתיימה במועד שקדם לששים הימים הנקובים בסעיף 238א לחוק, כתנאי להוצאת הצו.

בתגובה טענה ב"כ המשיבה כי אין לראות במבקש כמי שרואה עצמו נפגע, הרשאי להגיש בקשה לביטול צו הריסה מנהלי. כן טענה ב"כ המשיבה כי הצו עומד במועדים הקבועים בחוק, וכי הפגמים שנפלו בתהליך הוצאת הצו הם פגמים טכניים, אשר אינם פוגמים בתוקפו של הצו.

אכן, אין לראות את המבקש כנכנס לגדר "רואה עצמו נפגע" שבסעיף 238א (ז) לחוק. לעניין זה אין לי אלא לחזור על דבריו של כבוד השופט א. רובינשטיין בע"פ 3249/05 בר יוסף נ. יו"ר הועדה המקומית לתכנון ולבנייה פתח-תקוה, אשר סיכם בצורה חד משמעית את ההלכה בעניין זה:

"מתקשה אני לקבל את הטענה כי למערער מעמד של "הרואה עצמו נפגע על-ידי צו הריסה מינהלי", הרשאי לבקש ביטול, כלשון החוק בסעיף 238א'(ז). דעתי בעניין זה כדעת בתי המשפט הקודמים. קשה להלום, כי הפתח פתוח לכל אדם, ותהא זיקתו לנכס זיקה שאיננה כדין, ואף המנוגדת לדין, לבוא בשערי בית המשפט לעניין הצו. אכן, לכאורה נראית שובת לב הטענה, כי אם באורח זה או אחר יכול המערער לבוא בגדרי מי שניתן להאשימו בעבירות בניה ללא היתר וכיוצא בזה לפי החוק, הריהו בגדר מי שרואה עצמו נפגע. יש לפרש הוראות חוק אלה לפי תכליתן הפשוטה והברורה. ההוראות העונשיות שבסעיף 208 וכן 204 באות כדי להרתיע עוברי עבירה פוטנציאליים, כדי שיידעו שלא רק בעל המקרקעין אלא משתמשים בפועל, מבצעי עבודות, אחראים להן וכיוצא בזה צפויים לעונשים אם יעברו עבירות תכנון ובניה. המאטריה של צו הריסה מינהלי היא שונה; הניתן לומר שיפלוש אדם לנכס, או אף יקבל "רשות" שלא כדין מן המחזיק (השוכר, למשל, כבענייננו) יבנה שלא כדין, ואחר כך יבוא אל הרשויות, כשאלה מבקשות להרוס, ויאמר "אשרי, רואה אני את עצמי נפגע" לפי סעיף 238א'(ז)? לעניין זה "רואה עצמו נפגע" משמעו, בעל זכויות כדין אשר רואה עצמו נפגע - וזכויות כאלה יכול שיהיו  - למשל - של בעלי קרקע, חוכרים ושוכרים, בעלי נכס שכן שנכס שלהם עלול להיפגע מהריסה וכיוצא בזה. נזכור גם, כי המחוקק ציין מפורשות בסעיף 238א(ז) כי הגשת בקשה לביטול אינה מתלה את תוקפו של הצו, שכן הדעת נותנת כי ידע המחוקק, שהתליה כשיגרה תעשה פלסתר את הרעיון של צוי ההריסה המינהליים. איני סבור כי ההיקש בין המואשמים האפשריים לפי סעיף 208, למשל, לבין "הרואה עצמו נפגע" לפי סעיף 238 א(ז) הוא תקף, בודאי לא משל היו תאומים זהים."

המבקש לא טען כי קיימת לו זכות כלשהי בקרקע עליה נבנה המבנה נשוא הצו המנהלי והבקשה, למרות שהטענה נטענה מפורשות על ידי ב"כ המשיבה בתגובתה לבקשה לביטול צו ההריסה. אומנם טען המבקש כי העובדה שמנהלת הבדואים מוכנה למצוא למשפחת המבקש מגורי קבע, יש בה משום הכרה בזכויות המבקש בקרקע. ואולם, אינני סבור כי הסכמה כאמור מצד מנהל מקרקעי ישראל מצביעה על הכרה בזכויות בקרקע. אשר על כן, המבקש הוא בגדר פולש לקרקע לא לו, והוא אינו זכאי להימנות בגדר הרואים עצמם נפגעים, אליהם מכוון סעיף 238א(ז) לחוק.

די בקבלת טענתו זו של ב"כ המשיבה כדי לדחות את הבקשה. על כן, מתיתר הצורך לדון ולהכריע בטענות האחרות של באי כוח הצדדים.

צו ההריסה ניתן לביצוע על ידי המשיבה החל מתום 30 יום מהיום.

אני מחייב את המבקש לשלם למשיבה הוצאות משפט בסך 2,500 ש"ח.

אשר לבקשה לפסיקת הוצאות בתיקים בש 8637/07 ו-8639/07, הרי לאור העובדה שב"כ המבקש הסיר את הבקשות בטרם נדונו, לא אעשה צו להוצאות.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום.

ניתנה היום ט' ב אדר ב, תשס"ח (16 במרץ 2008) במעמד הנוכחים.

קלדנית שרונה מימון

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: