פתח דבר
1. לפניי ערר על החלטתו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט ע' שחם), מיום 30.4.06, בתיק ב"ש 3539/06 (ת"פ 1834/06) - במסגרתו נקבע, כי על העורר לשהות במעצר בית מלא בביתו, ברח' קדרון 12/9, ירושלים.
הערר מופנה כלפי החלטתו של בית המשפט קמא, שלא לאפשר לעורר לשהות במעצר בית חלקי בלבד, בהתאם לבקשתו של העורר.
פרטי האישום
2. ביום 27.2.06, בשעות הבוקר, ברחוב יגאל בירושלים, איים העורר על יצחק בנסאל (להלן: בנסאל) בפגיעה שלא כדין בגופו, על מנת להפחידו או להקניטו, ותקף סתם את אפריים שרייבמן (להלן: שרייבמן).
שרייבמן סייע לאביו בן ה-88, בתמיכה בהליכתו ברחוב, להיכנס למכונית. בשל חצייתם של שרייבמן ואביו, הופרעה התנועה בכביש. באותה העת, עבר הנאשם בנסיעה במקום, עם רכבו, והחל לצפור לשרייבמן, בשל ההפרעה בתנועה. בתגובה לצפירותיו, בעט שרייבמן קלות בגלגל רכבו של העורר, על מנת שהאחרון יחדל לצפור. אז, יצא העורר מרכבו, החל לצעוק על שרייבמן ודחפו, בעוד שרייבמן המשיך לתמוך באביו. בשלב זה התערב בנסאל וביקש את העורר לחדול מהתנהגותו. העורר, בתגובה לאמור, החל לקלל את בנסאל, חזר לרכבו והוציא סכין באורך של 20 ס"מ. העורר איים באמצעות הסכין על בנסאל, כי יהרגו והחל רודף אחר בנסאל, בעודו אוחז בסכין. בעת מנוסתו, אמר בנסאל לעורר, כי יקרא לסיועה של המשטרה והעורר בתגובה, החל זורק אבנים על בנסאל. למרבה המזל, לא נפגע בנסאל מיידוי האבנים כאמור.
ההליכים בבית המשפט קמא
3. כנגד העורר הוגש כתב אישום (ת"פ 1834/06), המייחס לו עבירות של איומים - עבירה על סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: חוק העונשין), תקיפה סתם - עבירה על סעיף 379 לחוק העונשין, ניסיון תקיפה בנסיבות מחמירות - עבירה על סעיף 380 בנסיבות סעיף 382(א) לחוק העונשין וכן אחזקת סכין - עבירה על סעיף 186 לחוק העונשין, וכל זאת על רקע "שימוש בדרכים" כאמור בפרטי האישום דלעיל.
4. במקביל לכתב האישום, הוגשה בקשה בדבר מעצרו עד תום ההליכים של העורר, במסגרת תיק ב"ש 2726/06, וביום 6.4.06 שוחרר העורר בתנאי מעצר בית מלא, אצל אימו, נוסף להפקדתה של ערבות כספית בסך 6,000 ש"ח.
5. העורר הגיש בקשה לעיון חוזר בבית המשפט קמא, בתיק ב"ש 3539/06. ביום 30.4.06 התקיים דיון בנדון ובית המשפט קמא (כב' השופט ע' שחם) נעתר לבקשת העורר באופן חלקי בלבד, כאשר הסכים להעתקת מעצרו של העורר לביתו שלו, תוך הוספת תנאי בדבר הפקדה עצמית, בסך 2,000 ש"ח (תחת 4,000 ש"ח - אותם נדרש להפקיד העורר קודם). בית המשפט קמא דחה בקשתו של העורר לאפשר לו "להסתובב ללא פיקוח מחוץ לביתו".
כנגד פרט ספציפי זה בהחלטה מופנה - כאמור בראשית הדברים - הערר.
טענות העורר
6. בראש ובראשונה התייחס ב"כ העורר לנסיבותיו המשפחתיות הקשות של העורר. ב"כ העורר ציין, כי לעורר 5 ילדים קטנים - ביניהם זוג תאומים כבני חודשיים. נוסף לכך, לעורר ילדה רכה בת 6, הסובלת מפגם מולד חמור - בעטיו היא משותקת בשיעור של 100%, סובלת ממחלת עור נדירה וכן סובלת ממחלת אפילפסיה קשה. הילדה שוקלת 25 קילוגרמים בלבד ואינה מסוגלת לתפקד לבדה, בכל אופן שהוא, כך שנדרשת לעזרה משך 24 שעות ביממה.
עוד ציין ב"כ העורר, כי אשת העורר נחבלה לאחרונה עקב נפילה בעצם הזנב ואינה מסוגלת לטפל בילדה. רק העורר מסוגל להסיע הילדה לטיפוליה הרפואיים.
7. בהמשך טען ב"כ העורר, כי חרף קביעתו של בית המשפט קמא בדבר מסוכנותו של העורר - בעטיה אין לאפשר לו להסתובב לבדו, ללא פיקוח, מחוץ לביתו, הרי יש לזכור, כי בסופו של דבר לא נגרם כל נזק למי מן המעורבים באירוע דנן, והאירוע התאפיין בעיקרו, במריבה מילולית ובהרמת הקול.
8. עוד שגה בית המשפט קמא, לטענת ב"כ העורר, כאשר התעלם מתסקיר שירות המבחן, הממליץ להגביל תנועותיו של העורר, אך בין השעות 19:00 בערב ל- 07:00 בבוקר, למען יוכל לטפל בילדיו, במהלך שעות היום.
9. טענה נוספת שהעלה ב"כ העורר, נגעה לאופן ניהול החקירה המשטרתית, אשר הייתה, לדידו "חד סטרית" - כאשר עדים מטעמה של ההגנה, כאשתו של העורר ונהג מונית שנכח בחלק מן האירוע - נשוא כתב האישום - לא נחקרו כלל.
תגובת המשיבה
10. ב"כ המשיבה ביקש לדחות הערר באומרו, כי לא הועלו במסגרתו אילו הן טענות חדשות, אשר לא נדונו בבית המשפט קמא ולובנו בהחלטתו. עוד הבהיר ב"כ המשיבה, כי נסיבותיו האישיות של העורר - קשות ככל שתהיינה - נלקחו אף הן בחשבון, עת החליט בית המשפט קמא להותיר העורר במעצר בית, בביתו שלו.
דיון
11. עיון בהחלטותיו של בית המשפט קמא ובמסמכי התיק אשר הונחו גם בפניי, שכנעני, כי דין הערר להידחות. להלן אבהיר דבריי.
12. ב"כ העורר התייחס תחילה לנסיבותיו המשפחתיות הקשות של העורר, בהיותו אב לחמישה ילדים - מהם תאומים רכים, בני חודשיים, וילדה בת 6, מוגבלת קשות. לטענתו, זקוקה בתו הנכה של העורר לטיפולים רפואיים דחופים, מחוץ לבית המשפחה, ובשל נפילתה של אשת העורר למשכב - אין בנמצא גורם, אשר יוכל להסיע הילדה לטיפוליה.