החלטה בתיק בש 2943/06

1.          כנגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו שתי עבירות - חבלה בכוונה מחמירה, עבירה לפי סעיף 329(א)(1)(2) לחוק העונשין ותקיפה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 379+382(א) לחוק העונשין.

            על פי עובדות כתב האישום, ביום 4.8.06 בשעות אחר הצהריים, בכפר שיבלי, תקף המבקש את עבד אל-באסט ג'ומעה בכך שנתן לו אגרופים בפניו ובגופו. אחר כך נערכה סולחה בין מכובדים מבני משפחת ג'ומעה לבין מכובדים מבני משפחת מוקטרן והרוחות נרגעו; בשעות הערב של אותו יום, עבר המבקש ברכבו בסמוך לביתם של בני משפחת ג'ומעה, עצר את רכבו במרחק של מספר עשרות מטרים מהמקום, ירד מהרכב כשהוא אוחז בידו אקדח, כיוון את האקדח לכיוון קבוצה גדולה של אנשים ממשפחת ג'ומעה וירה לכיוונם מספר יריות; כתוצאה מהיריות שירה המבקש נפגע נביל שיבלי קשה מקליע שחדר לחזהו הימני.

2.         בהחלטתי מיום 24.8.06 הוריתי על מעצרו של המבקש עד תום ההליכים המשפטיים, לאחר שקבעתי, כי קיימות ראיות לכאורה ועילת מעצר וכי אין מקום לשחררו לחלופת מעצר.

3.         ביום 22.10.06 הגיש המבקש בקשה דנן לעיון חוזר. העילה להגשת הבקשה הינה הסכם סולחה שהושג בין משפחתו של המבקש (משפחת מוקטרן) מחד לבין משפחתו של המתלונן (משפחת ג'ומעה) מאידך, בחסותם של מכובדים שפעלו להשגתו של הסכם הסולחה.

4.         לטענת המבקש, יש בעריכתה של הסולחה בין הצדדים משום נסיבה חדשה המצדיקה עיון מחודש בשאלת מעצרו של המבקש, שכן עם עריכתה נשמט הבסיס מתחת לטיעון בדבר מסוכנותו של המבקש כלפי המתלונן ובני משפחתו. עוד טוען המבקש, כי הסולחה שמה קץ למתיחות בין הנצים והיא מהווה ראיה ניצחת להעדר אפשרות כי גילויי האלימות יישנו בעתיד.

5.         המשיבה מתנגדת לבקשה. בבסיס התנגדותה עומדים שלושה טעמים:

            הראשון, גם לאחר הארוע הראשון נשוא כתב האישום, נערכה סולחה בין הצדדים, אך הדבר לא מנע בעד המבקש מלשוב ולבצע עבירה חמורה - ירי לעבר קבוצת אנשים ופציעתו של נביל מקליע שחדר לחזהו הימני.

            השני, אין בהסכם הסולחה כדי לנטרל את מסוכנותו הרבה של המבקש; הגם שאין זה בטוח שהסולחה הרגיעה את הרוחות בכפר.

            השלישי, המתלונן טוען, שאמנם היתה סולחה בין מכובדי שתי המשפחות, אולם מבחינתו האישית הוא אינו סולח על מה שנעשה לו.

6.         ב"כ המבקש חלק על טענתו של ב"כ המשיבה, כי נערכה סולחה בין הצדדים ביום הארוע.

7.         אין חולק, כי ביום 17.10.06 נערך הסכם סולחה בין משפחת מוקטרן ובין משפחת ג'ומעה. העתק של הסכם הסולחה בשפה הערבית צורף לבקשה לעיון חוזר. על הסכם הסולחה חתמו חמישה נציגים מטעם כל משפחה בנוסף לחתימות המכובדים שעמלו על הסולחה, לרבות שוטר ממשטרת עפולה. בהסכם הסולחה התחייבו שני הצדדים לזנוח את כל גילויי האלימות ולנהוג באפון תרבותי ורציונלי לפתרון כל סכסוך או אי הבנה; כמו כן, הצדדים ויתרו האחד כלפי משנהו על כל זכות או תביעה, אם כי משפחת מוקטרן התחייבה לשלם סך של 60,000 ש"ח למשפחת ג'ומעה כמחווה של רצון טוב.

            בטיעוניו מיום 5.11.06 הצהיר ב"כ המבקש, כי הסכום הנ"ל בוצע הלכה למעשה.

8.         השאלה העומדת להכרעה הינה, האם יש בהסכם הסולחה שהושג בין שתי המשפחות, כנסיבה חדשה, כדי להטות את הכף אל עבר שחרורו של המבקש לחלופת מעצר.

9.         באשר למחלוקת שנתגלעה בין ב"כ הצדדים, אם נערכה סולחה ביום 4.8.06 בין ארוע התקיפה לבין ארוע הירי:

            על פי ההודעות שהוגשו לעיוני, אכן דודו של המתלונן הראשון, מר סולימאן ג'ומעה שיבלי, ניגש יחד עם מכובדים למשפחה השניה ולדבריו " סיימנו את הריב הקטן שהיה בצהריים בסולחה וכך נגמר העניין ללא אלימות משני הצדדים" (שורות 9-7 להודעתו מיום 4.8.06). דבריו של סולימאן נתמכים בדבריו של עימאד שיבלי (" חזרנו הביתה ומכובדים מהמשפחה שלי התערבו והלכו לבית של חאלד לעשות סולחה" - שורות 15-14 להודעתו מיום 6.8.06), בדבריו של עבד אל באסט שיבלי (" הגעתי הביתה וסיפרתי לדוד שלי סולימאן על מה שקרה והוא הלך למשפחת עואד לעשות סולחה והוא חזר לבית ולא סיפר לי מה עשה אצל משפחת עואד" שורות 11-10 להודעתו מיום 7.8.06) ובדבריו של גלאל שיבלי שנמנה על משפחתו של המבקש (" אחרי זה שמעתי שעשו סולחה בין המשפחות שלנו בכפר" שורות 14-13 להודעתו מיום 8.8.06).

            אמנם היתה פניה של סולימאן " ביחד עם מכובדים מהמשפחה", כדבריו, אך לא היתה סולחה פורמלית ולא היתה מעורבות של אנשים מתווכים, כי עד לאותו שלב, נדמה שהיה מדובר ב" ריב קטן".

10.        אין ספק, כי הסכם סולחה שמושג לאחר התרחשות ארועים אלימים ומצערים הוא דבר טוב וחיובי. הסכם סולחה הוא גורם ממתן ומרגיע. כב' השופטת פרוקציה ציינה ב- בש"פ 8512/02 נעים נסראלדין נ. מדינת ישראל, פדאור 02(5) 97, כי " חתימת הסכם סולחה בין הקבוצות היריבות בהשתתפות נכבדי העדה הוא בוודאי ארוע בעל משמעות חברתית ומסורתית חשובה, כצעד לקראת השכנת שלום בכפר. עם זאת, אין בסיס ממשי להנחה כי לאחר השגת הסכם כזה מתאיינת לחלוטין סכנת חידוש האיבה. הסכם סולחה מעיד על נסיון לפתוח בתהליך של פיוס אולם עתידו של תהליך זה גם לאחר חתימת הסכם, אינו ניתן לצפיה מראש, והשלכתו לטווח ארוך על מערכת היחסים בין הצדדים היריבים לוטה בערפל".

11.        חרף חשיבותו של הסכם הסולחה, אין ליתן לו משקל מכריע לצורך ההחלטה בעניין המעצר (בש"פ 10347/05 מוסא גזאוי נ' מדינת ישראל, פדאור 05(25) 636, בש"פ 3943/04 אלהאם חדיד נ' מדינת ישראל, פדאור 04(6) 588).

            אין בהשגת הסכם סולחה משום "תרופת פלא", אשר בכל מקרה ובכל הנסיבות מנטרלת במידה מספקת את הסכנה ששלום הציבור עלול להיות מופר כאשר נאשם פלוני ישתחרר בערובה (בש"פ 1157/91 מדינת ישראל נ' עבדל פתאח בן נאיף זועבי).