אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק בשא 9451/06

החלטה בתיק בשא 9451/06

תאריך פרסום : 15/10/2009 | גרסת הדפסה
בש"א
בית משפט השלום חיפה
9451-06
07/11/2006
בפני השופט:
י. פרידמן

- נגד -
התובע:
ק.ט. חברה לניהול עסקים בע"מ ואח'
עו"ד יוסף וינראוך
הנתבע:
מועצה מקומית זכרון יעקב
עו"ד אסף גורה
החלטה

בקשה לדחיית התביעה על הסף, ושתי בקשות חלופיות בצידה: בקשה לעיכוב ההליכים בתיק עד לאישור פסק הבוררת מיום 17.1.06 ולחלופין תיקון כתב ההגנה.

לאור ריבוי ההליכים שבין הצדדים לתביעה זו והימשכותם, ובטרם אדרש לבקשה לגופה, להלן "קיצור תולדות הזמן" - כרונולוגית:

1.         מדובר על תביעה לסילוק יד שהוגשה בסדר דין מקוצר ב 28.9.98. הנתבעת 1 היא חברה שבאה בנעלי שוכרים בשם פליקס טרכמן ויעקב קיים ז"ל (להלן " השוכרים"). השוכרים התקשרו עם המועצה המקומית התובעת (להלן "המועצה") בשני הסכמי שכירות לגבי חלק מחלקה 15 בגוש 11300 וכן חלק מחלקות 12, 27, 28  באותו הגוש. הגב' טרזה קיים היא אלמנתו ויורשתו של יעקב קיים ז"ל, שהיה בעל מניות בנתבעת 1.  נטען שהיא מחזיקה בפועל יחד עם שאר הנתבעים במקרקעין. נתבעים 2 ו 3   מנהלים בנתבעת 1, ומנהלים בפועל מסעדה ואולם האירועים במקרקעין (מתחם ה"באר").

ב 11.7.86 (או 21.7.86) נחתם ההסכם  הראשון מבין השניים שאוזכרו לעיל: מדובר בהסכם שכירות מוגנת (להלן " ההסכם הראשון"). ההסכם מתייחס לחלק מחלקה 15 בגוש 11300, בנין וחצר שהוחזקו בשכירות מוגנת ע"י מר כהן יוסף, כשהשכירות המוגנת הועברה בתמורה ממר כהן למר טרכמן ומר קיים ז"ל.

הסכם נוסף (להלן "ההסכם השני")  הוא הסכם שכירות בלתי מוגנת שנחתם בין המועצה לבין ה"ה טרכמן וקיים ב 14.5.87, ונוגע כאמור לחלק (כדונם) מחלקה 12 בגוש 11300 וכן חלק מחלקות  27, 28  באותו הגוש.  ההסכם מאזכר את ההסכם הראשון בין הצדדים הנוגע לשטח שהושכר  בשכירות מוגנת. בשלב מאוחר יותר, בהסכם מאריך להסכם השני, נכנסה החברה נתבעת 1 בנעליו של מר טרכמן יחד עם יעקב קיים ז"ל. הסכם זה הוא ההסכם נשוא התביעה.

2.      בטרם תום תקופת השכירות הלא מוגנת שבהסכם השני, הודיעה המועצה לשוכרים  שעליהם לפנות החלק שבשכירות לא מוגנת, עם תום החוזה ב 14.5.97. נוהל מו"מ להארכת תקופת השכירות  שלא צלח, ומשכך הגישה המועצה  תביעה זו לסילוק יד (התביעה הוגשה ב 30.9.98). המועצה אף ביקשה פיצול סעדים כך שיותר לה לתבוע בתביעה נפרדת דמי שימוש ראויים (שאת שווים אמדה לפי קביעת שמאי מטעמה). בהחלטה מחודש פברואר 2004 התירה כב' השופטת טאובר את פיצול הסעדים המבוקש.

3.         בבקשת הרשות להתגונן טענו הנתבעים כי למועצה אין כלל זכויות במקרקעין: הזכויות

שייכות מכוח דיירות מוגנת ודיני התיישנות ליעקב קיים ז"ל, ומשהלך האחרון לעולמו עברו לאלמנתו, הגב' טרזה קיים.  הכל לאחר שהזכויות הועברו למר טרכמן ומר קיים ע"י מר יוסף כהן, אשר בתורו קיבלם עוד מאביו ז"ל. ההסכמים המאוחרים שנזכרו, אשר הבחינו בין שטח בשכירות מוגנת לבין שטח שלא בשכירות מוגנת יסודם בטעות , שכן השוכרים אשר חתמו על ההסכמים (ולנעליהם כזכור  נכנסו הנתבעים) לא בדקו הזכויות האמיתיות בשטח עובר לחתימה. הנתבעים חלקו על התרשים שצורף עי המועצה, והוסיפו כי  יש זיקת הנאה למסעדה וחלק מהשטח שייך לרשות שלטונית אחרת. כמו כן נטען להסכמות אליהם הגיעו הצדדים להארכת הסכמי השכירות כנגד תשלום שכר דירה.

טענה נוספת היתה כי  חלקה 15 אוחדה לחלקות 27 ו 28 ובחלקות אלה יש אפוא למבקשים זכות דיירות מוגנת.

4.         בהחלטה מפורטת מה  3.8.03 דחה כב' הרשם שדה את בקשת הרשות להתגונן לגבי חלקה 12 בגוש 11300.

ביחס ליתר החלקות ניתנה רשות להתגונן , לאור טענת איחוד החלקות. הרשות החלקית להתגונן הותנתה בהפקדת 80,000 בקופת בית המשפט.

בהחלטתו קבע כב' הרשם שהמועצה הנה הבעלים הלא מעורער של הקרקע, שנראה כי הזכויות בחלקה 15 כללו את המבנה והחצר  אך לא השתרעו בחלקה כולה, וכי קלושה הטענה שהמועצה הטעתה את השוכרים בכך שלא הציגה בפניהם שהזכויות הנן "בחלקה 15" שהפכה להיות חלקות 27 ו 28, שכן לא היו זכויות בכל החלקה. כאשר השוכרים והמועצה סימנו במקור את השטחים בתרשים שצורף ומכאן שאותם בעלי זכויות קודמים וביניהם מר יעקב קיים ידעו היטב בעת החתימה כי בחלקים מסוימים בחלקות 27 ו 28 אין להם  שכירות מוגנת.  יעקב קיים חתם ביולי 86'  על ההסכם הראשון (מוצג נ/2 בבש"א 17169/98) לפיו הוא מודה שהבעלות בחלקה 15 היא של המשיבה וכי השכירות המוגנת תתייחס רק לבנין ולחצר, והדבר מחזק טענת המועצה כי באותה חלקה 15 שהפכה לימים לחלקות 27 ו 28 קיימים שטחים בהם היו לנתבעים זכות דיירות מוגנת, אך גם שטחים בהם היו לנתבעים רק זכויות שכירות לא מוגנת  שפקעו. מה גם שהמסעדה והחצר תפסו במקור רק חלק קטן מחלקה 27 שבחלקה 15.

היינו ניתנה רשות להתגונן אך ורק לגבי  המחלוקת באשר לזכויות שכירות מוגנת כביכול שיש לנתבעים, והאם הן מתפרשות על כל חלקה 15 לשעבר - כיום חלקות 27 ו 28 - ואם לא על אלו חלקים. זאת למרות שצוין כי מדובר בטענת הגנה דחוקה. לטעמו של כב' הרשם די היה בהצגת התרשים שצורף להסכם הראשון במקור, שכן לו היה מוגש תרשים מקורי חתום והיה עולה ממנו כי הוא תואם התרשים שצורף לתביעה - היה נסתם הגולל על בקשת הרשות להגן. שהרי אם יתברר שזכויות מר קיים ז"ל ולפניו מר כהן השתרעו רק על המבנה והחצר תזכה המועצה בתביעה. ואם יתברר שהזכויות השתרעו אל מעבר למבנה ולחצר, ייקבע שמכל שטח נוסף כזה לא יפונו הנתבעים. משלא הוגש תרשים מקורי חתום - ניתנה הרשות להגן בסייגים שפורטו.

5.         הערעור שהוגש מטעם הנתבעים על החלטת הרשם שדה - נדחה ע"י כב' השופטת טאובר. כזו היתה התוצאה אף בבית המשפט המחוזי, כאשר כב' השופטת וסרקרוג לא נעתרה לבקשת הרשות לערער, תוך אימוץ החלטות הערכאות הקודמות (החלטה מ 1.3.04). 

6.         ב 19.2.04 נתן כב' השופט רניאל פסק דין חלקי בתובענה ולפיו על הנתבעים לפנות לאלתר את חלקה 12 בגוש 11300 , אותה חלקה לגביה לא ניתנה הרשות להתגונן.

7.         לאחר ההחלטה בבקשת הרשות להתגונן ולאחר קבלת ההיתר לפיצול סעדים, הסכימו הצדדים לקיים הליך בוררות . הסכם הבוררות (שעל פי כותרתו נכרת בין המועצה לבין נתבעים 1-2) נחתם ב 15.4.04. בהסכם נקבעה סמכות הבורר לקבוע דמי השימוש הראויים והיקף החובות בעבר לגבי החלק הלא מוגן, החל מ 14.5.97, הוא תום מועד השכירות  בהסכם השני.  זאת בגין השטח המוחזק ע"י הנתבעים 1-2 בחלקות או חלק מחלקות 12, 27, 28 בגוש 11300. ההסכם היה אמור לכאורה לייתר הצורך בתביעה כספית נוספת, שהיתה אמורה להיות מוגשת בהתאם להיתר לפיצול סעדים. הסכם הבוררות נחתם ב 15.4.04, כשמר צביקל מונה כבורר.

8.         ב 19.5.04 מאחר והנתבעים לא הפקידו הסך של 80,000 ש"ח החליט כב' הרשם שדה בבקשה שהגישה המועצה,  שהאחרונה תגיש פסיקתא לחתימה. המועצה התובעת מצדה, הגישה בקשה להארכת מועד להגשת הפסיקתא, לאור חתימת הסכם הבוררות, ועד לקבלת פסק הבורר.

9.         אלא שבחודש יולי 2004  הגישו הנתבעים בקשה לכב' הרשם שדה להורות על המרת זהותו של הבורר לאור ניגוד אינטרסים נטען.

על פי נוסחו של הסכם הבוררות, כשהוא עומד לבדו, לא נגע ההסכם לכאורה  לשאלת הפנוי, לגביה כבר ניתנה החלטה שיפוטית, והמועצה בתגובתה ציינה כי הסכימה כאות של רצון טוב לעכב את הגשת הפסיקתא בתביעת הפנוי, אך מכאן אין להסיק כי הבוררות נוגעת לעניין הפינוי, ועניין זה מוצה. המועצה ציינה כי ביהמ"ש המוסמך לדון בבקשה על פי חוק הבוררות,  הנו בית המשפט המחוזי, וכל תכליתה של הבקשה הנה ליצור זיקה לכאורה בין הליך הפנוי לבין הבוררות. לאור השתלשלות זו, ולאור אי הפנוי ואי הפקדת סכום הערבות  ציינה המועצה בתגובתה כי היא שומרת על זכותה להגיש הפסיקתא . כב' הרשם החליט כי אכן הסמכות למנוי בורר היא לבית המשפט המחוזי, וכי הסכם הבוררות אינו מתייחס על פניו לעניינים נשוא תיק זה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ