אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק בשא 8839/06

החלטה בתיק בשא 8839/06

תאריך פרסום : 18/02/2009 | גרסת הדפסה
בש"א, א
בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו
8839-06,2217-05
18/04/2008
בפני השופט:
אבי זמיר

- נגד -
התובע:
Nutro Products Inc.
עו"ד שרביט ופאוקר
הנתבע:
1. פאט ואט בע"מ
2. מידי ואט בע"מ
3. אלדד רמי
4. לאה אלדד

עו"ד ענבר
החלטה

כללי

הנתבעת 3 מבקשת להורות על עיכוב הליכים בתביעה, מפאת קיומה של תניית בוררות חוץ ייחודית בהסכם ההפצה בין הצדדים, שנחתם ביום 1/11/97, במסגרתה נקבע כי סכסוכים הקשורים להסכם יידונו בבוררות בלוס אנג'לס בקליפורניה. התובעים, מנגד, מתנגדים להחלתה של תניית בוררות החוץ, וטוענים כי היא בטלה.

במתכונתה המקורית של הבקשה, נכלל רכיב נוסף, לפיו בית המשפט יורה כי כתב התביעה לא הומצא כדין לנתבעת 3.

בהחלטתו מיום 14/6/06 קבע כב' השופט שמואל ברוך, כי התביעה נסבה על קשר עסקי בין הנתבעים 1 ו-2 לבין הנתבעת 3, ובנוסף, התובעים מצביעים על קיומו של הסכם משנת 2005, לפיו הנתבעים 1 ו-2 שימשו כמפיצים בלעדיים של הנתבעת 3.  כב' השופט ברוך קבע, כי נתונים אלה מספיקים לצורך הקריטריונים הקבועים בתקנה 482 לתקנות סדר הדין האזרחי, ואין צורך בהעלאת תשתית עובדתית נוספת. 

בנוסף, בהחלטה זו הובעה העמדה לפיה טענת התובעים בדבר בטלות תניית בוררות החוץ, מפאת היותה תנאי מקפח בחוזה אחיד, טעונה בירור בשלב מאוחר יותר, ועצם העובדה שהתביעה נסבה, בין היתר, על סוגייה זו, מעלה אפשרות סבירה לכך שמתקיים בענייננו החריג לסעיף 2(3) לאמנת ניו יורק, בדבר הכרתם ואכיפתם של פסקי בוררות חוץ, 1958.

על החלטה זו (שניתנה בידי כב' השופט ברוך ב"כובעו" כרשם) הוגש ערעור, שנדון בפני כב' השופטת שרה דותן (ע"א 2521/06). במהלך הדיון בערעור, ובהמלצת כב' השופטת דותן, חזרה בה הנתבעת 3 מהערעור על ההחלטה בעניין כשרות ההמצאה.

לעומת זאת, קיבלה כב' השופטת דותן את הערעור על הרכיב בהחלטה העוסק בתוקף תניית הבוררות, וקבעה כי טענת חוסר סמכות מפאת תניית שיפוט היא טענה מקדמית שיש לדון בה בטרם יימשך הדיון לשלב נוסף, וזאת בעיקר כאשר מדובר בנתבע שהוא חברה זרה, שהגשת כתב הגנה מטעמו כרוכה בהוצאות נכבדות.

לעצם העניין, העירה כב' השופטת דותן כי "עיון בהסכם הכולל את תניית השיפוט אינו מעלה כל אינדיקציה להיות ההסכם חוזה אחיד. יתרה מכך, השוואת ההסכם לחוזה שנכרת עם שמואלי, מצביע על כך שטענה זו יש להוכיח בראיות.  עוד טענו המשיבים כי מכתב ממנו ניתן להסיק שתניית השיפוט הוכנסה לאחר מו"מ בין הצדדים, זוייף-גם זו טענה עובדתית הטעונה הכרעה. אשר על כן, החלטתי להחזיר את הדיון לכב' הרשם בשאלת תניית השיפוט".

החלטתי זו ניתנת ב"כובעי" כשופט (בפועל), לא כרשם, בשל מהות הסוגיה שבמחלוקת (ראו בש"א (מחוזי תל אביב) 17031/07; ע"א (מחוזי תל אביב) 2734/07, החלטה מיום 31.10.07; כב' השופטת דליה גנות).

מהות הסכסוך

על פי כתב התביעה, במועדים הרלוונטיים לתביעה, היה התובע 3 המנהל ובעל השליטה בתובעת 1, וכן היה נשוי לתובעת 4, שהיתה באותה העת מנהלת ועובדת בתובעות 1 ו-2.

הנתבעת 1 היא חברה רשומה בישראל, שהנתבע 2 הוא מנהלה.

על פי הנטען, התובעים והנתבעת 3 הקימו מיזם משותף לצורך שיווק של מוצרי הנתבעת 3 בישראל.  חלקה של הנתבעת 3 במיזם המשותף היה לספק לתובעים מזון לחיות מחמד, שיצרה הנתבעת 3 בחו"ל, על מנת שהתובעים ישווקו את המוצרים בישראל, וחלקם של התובעים במיזם היה לייבא לישראל מוצאי מזון לחיות מחמד, אך ורק מהנתבעת 3, לשווקו ולהפיצו באמצעות רשת השיווק וההפצה שבניהולם, ועל חשבונם.

ההתקשרות בין הצדדים נערכה על דרך חתימה על הסכם הפצה בלעדי (שכונה בכתב התביעה "הסכם ההפצה" או "הסכם הבלעדיות"), המעניק לתובעת 1 בלעדיות בהפצת מוצרי הנתבעת 3 בישראל.

בתביעה נטען, כי התובעת 1 השקיעה משאבים רבים בשיווק מוצרי הנתבעת 3 לשוק הישראלי, והצליחה להקים מערך שיווק המפיץ את המוצרים לכ-400 חנויות וגופים שונים.  בנוסף, על פי הנטען, הנתבעת 3 "דרשה" מהתובעת 1 לשווק את מוצריה בלבד, ולא לשתף פעולה עם אף גורם בשוק המתחרה, ובהתאם לכך, התובעת 1 היתה "תלויה", מבחינה עסקית, בנתבעת 3.

בסעיפים 22 ו-23 לכתב התביעה נטען, כי לתובעים מעולם לא עמדה הזכות לבחור את נוסח הסכם הבלעדיות ותנאיו, ולפיכך, כתנאי להמשך שיווק מוצרי הנתבעת 3, היה עליהם לחתום על הסכם הבלעדיות על פי תנאיה.

בסעיף 24 לכתב התביעה נטען, כי התובעים דרשו מהנתבעת 3 לשנות חלק מסעיפי ההסכם על מנת להתאימו להסכמות מסויימות, שגובשו בעל פה, אך הנתבעת 3 הסבירה להם, כי המדיניות שלה היא להחתים את הסוכנים והמפיצים הבלעדיים בעולם על הסכם סטנדרטי, כשבפועל, הצדדים פועלים בהתאם להסכמות הספציפיות המתגבשות בעל פה.

התובעים טענו, כי נציגי הנתבעת 3, ובין היתר, מר מט דיפרייטס, מנהל היצוא העולמי שלה, הבטיחו כי הסכם הבלעדיות ייתחדש באופן אוטומטי, וכי מדובר בעסקת LIFE TIME.

בחודש יוני 1998 נוסדה התובעת 2, ובאמצעותה נמשך ייבוא מוצרי הנתבעת 3 באופן בלעדי, תוך שהנתבעת 3 הודיעה כי הסכם הבלעדיות יחול על המשך העיסקאות עם התובעת 2.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ