החלטה בתיק בשא 875/07

1.      בפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב בתיק עב 5299/06. ההחלטה ניתנה ביום 1.10.07 והומצאה - לפי רישומי המנ"ת-נט - למבקש ביום 15.10.07 ולב"כ המבקש ביום 22.10.07.

2.      הרקע הדרוש לעניננו הוא כדלהלן:

2.1.   ביום 14.5.06 הגיש המבקש (שיכונה להלן גם - התובע) כתב תביעה כנגד המשיב (שיכונה להלן גם - הנציגות). בסעיף 2 לכתב התביעה נטען כי המשיב הוא "נציגות הבית המשותף (ועד הבית) ברח' מנורה 2 - נאות אופקה בהתאם לחוק המקרקעין תשכ"ט - 1969". בכתב התביעה נטען כי התקיימו בין הצדדים יחסי עובד ומעביד בתקופה 1/79 - 5/04. התובע טען שפוטר והוא זכאי לזכויות שונות מתחום משפט העבודה.

2.2.   ביום 27.6.06 הגישה הנציגות כתב הגנה ובו לא הכחישה את האמור בסעיף 2 לכתב התביעה (סעיף 6 לכתב ההגנה). למשמעות העדר ההכחשה אתייחס בהמשך. בכתב ההגנה דחתה הנציגות את הטענה לקיומם של יחסי עובד ומעביד וטענה בין היתר כי דין התביעה נגדה להדחות על הסף ולחלופין להמחק מאחר ואין היא "ישות משפטית".

2.3.   בעקבות ישיבת הקד"מ בבית הדין קמא ביום 1.4.07 הגישה הנציגות בקשה נפרדת למחיקת התביעה על הסף. לא ברור מתי הוגשה הבקשה, אך בבית הדין קמא נפתחה בש"א 8322/07 רק ביום 24.9.07. לבש"א זו הוכנסה גם תגובת התובע כשהיא נושאת חותמת 'נתקבל' מיום 27.5.07.

2.4.   כך או כך ביום 1.10.07 נתן בית הדין קמא, בהחלטת האב"ד בלבד וללא נציגי הציבור, את ההחלטה נשוא הליך זה כדלהלן:

"לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל. ועד בית אינו אישיות משפטית ועל המשיב היה להגיש תביעתו נגד כל בעלי הדירות, לפיכך דין הבקשה להתקבל. עם זאת אין בכך כדי למנוע מהתובע, כפי שאמנם עשה, להגיש בקשה לתיקון כתב תביעה."

2.5.   בין לבין, ביום 25.9.07 הגיש התובע בקשה לתיקון כתב התביעה (בש"א 6191/07) (להלן - הבקשה לתיקון כתב התביעה), ובה עתר לתקן את כתב התביעה בדרך של צירוף בעלי הדירות בבית המשותף כנתבעים נוספים.

2.6.   ביום 22.11.06 הגיש התובע לבית הדין קמא בקשה לביטול ההחלטה נשוא הליך זה (בש"א 9719/07). בבקשה נטען כי ההחלטה נשוא הליך זה ניתנה במעמד צד אחד ומבלי שניתן לו להגיב לבקשה מיום 17.9.07. ביום 4.12.07 ניתנה החלטת האב"ד לפיה "החלטת ביה"ד מיום 1.10.07 בבקשה למחיקה על הסף הינה החלטה מסוג פסק דין. על כן, אם מבקש המבקש להשיג על החלטה זו דרך המלך הינה להגיש ערעור"(להלן - ההחלטה השניה).

3.      נימוקי הבקשה הם:

3.1.   ההחלטה נשוא הליך זה ניתנה במעמד צד אחד. פניה לבית הדין קמא לבטלה נדחתה.

3.2.   לחלופין ככל שיסתבר כי ב"כ התובע טעה וכי ההחלטה נשוא הליך זה לא ניתנה במעמד צד אחד הרי שיש למנות את המועד להגשת הערעור מיום 4.12.07 (מועד ההחלטה השניה).

3.3.   סיכויי הערעור טובים מאד, כמפורט בהודעת הערעור שצורפה.

4.      המשיב התנגד לבקשה, מנימוקים אלה:

4.1.   הבקשה לא הוגשה במועדים הקבועים בחוק.

4.2.   טענת התובע כאילו ההחלטה נשוא הליך זה ניתנה במעמד צד אחד נטענת בחוסר תום לב ותוך הסתרת העובדות לפיהן הוגשה תגובתו לבקשה עוד ביום 27.5.07. עוד צוין כי הבקשה למחיקה על הסף לא הוגשה מחדש ביום 17.9.07.

4.3.   אין סיכויי ערעור.

לחלופין, התבקש לחייב את התובע לפרוע את ההוצאות שנפסקו לטובת הנציגות כתנאי להחייאת ההליך בבית הדין קמא.

5.      משסברתי כי "הפתרון" של הענין שבפני פשוט הוזמנו הצדדים לישיבה במטרה לנסות ולהגיע להסכמה שתחסוך את ההליכים הדיוניים בקשר לבירור התביעה לגופה. ביום 11.3.08 התקיימה הישיבה אליה התייצבו הצדדים בואי כוחם. משלא עלה בידי להביא את הצדדים להסכמה, אין מנוס מלהכריע בבקשה.