אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק בשא 8584/04

החלטה בתיק בשא 8584/04

תאריך פרסום : 20/11/2007 | גרסת הדפסה
בש"א
בית המשפט המחוזי תל אביב
8584-04,9257-05
19/09/2007
בפני השופט:
הרשם ש. ברוך

- נגד -
התובע:
יהודה חיון
עו"ד ישראל אהרוני
הנתבע:
בנק יורו טרייד בע"מ
עו"ד אלישי מודלין
החלטה

לפני בקשה לסילוק על הסף מפאת התיישנות, שיהוי והעדר עילה (בש"א 8584/04) ובקשה להטלת עיקול על נכסי הנתבע (בש"א 9257/05). 

התובע טען, כי בתקופה הרלבנטית לתביעה, הוא שימש כמנהל מטעם חברת א. א. אלטון בע"מ (להלן: "החברה").

מהנטען בבש"א 9257/05 עולה כי הנתבע הפסיק לאחרונה לפעול כתאגיד בנקאי והחזיר את רישיון הבנק לבנק ישראל, אך הוא עדיין רשום כתאגיד ברשם החברות.

בחודש נובמבר בשנת 1988 התקשרה החברה עם חברות המזון פרי ניר בע"מ ופרי העמק בע"מ בהסכם לפיו התחייבה לספק להן עגבניות.

על פי הנטען, ביום 19/2/90 או בסמוך לכך, נחתם בין התובע והחברה לבין הנתבע הסכם לפתיחת חשבון משותף, ובמהלך שנת 1990 קיבלה החברה מהנתבע שלוש הלוואות בסכום כולל של 420,000 ש"ח לשם קבלת מימון לגידול העגבניות.

כבטחון לפירעון ההלוואות נרשמו המחאות זכות אצל חברות המזון לטובת הבנק (נספח ה' לכתב התביעה), ומאוחר יותר חתמו התובע וחברת פרי ניר בע"מ על ערבות להבטחת ההלוואות שניתנו לחברה.

ביום 10/6/93 הגישה חברת פרי העמק בע"מ בקשה על דרך של טען ביניים (במסגרת ת"א 719/93), בה ביקשה לקבוע למי מהמשיבים עליה לשלם עבור יבול העגבניות (התובע והחברה נכללו בין המשיבים).

התובע טען, כי הוא פנה לב"כ הנתבע בדרישה להעביר לתכנית השקעה את הכספים המופקדים בחשבון פרי העמק בע"מ, עד שיושג הסדר כלשהו או תינתן החלטה, וזאת על מנת לשמור על הערך הריאלי של הכספים (נספח ו' לכתב התביעה), אך ב"כ הנתבע לא נענה לדרישתו.

לטענת התובע, במסגרת ת"א 719/93 חתם הנתבע על הסכם פשרה במסגרתו הועבר לרשותו סכום של 497,000 ש"ח מכספי התובע, וזאת מבלי שהיה התובע מודע להסכם הפשרה.  

בנוסף, לטענתו, במסגרת ההסכמות בין הצדדים, התחייב הנתבע לפרוע את סכומי ההלוואות רק אם חשבון הבנק יהיה ביתרת זכות, אך למרות זאת, ההלוואות נפרעו גם כשחשבון הבנק היה מצוי ביתרת חובה (נספחים ט' ו-י' לכתב התביעה).

התובע טען, כי ביום 3/11/92 הגיש הנתבע תביעה כספית (ת.א. 1288/92), וחייב את חשבון הבנק של התובע והחברה בשכר טרחת בא כוחו עבור ניהול התביעה, אך תביעה זו נמחקה מספר שנים לאחר מכן, ובניגוד למתחייב, הנתבע לא החזיר את שכר הטרחה על דרך זיכוי החשבון. בנוסף, במסגרת אותו הליך עיקל הנתבע שני רכבים של התובע, אך לאחר מחיקת התביעה, לא זיכה את חשבון הבנק בסכום שוויים.

אציין (והדבר אינו עולה מפורשות מכתב התביעה), כי בהחלטתה מיום 26/3/96 הורתה כב' השופטת הניה שטיין ז"ל על הפסקת התביעה כנגד התובע והעברת העניין לדיון בפני המשקם (מכוח סעיף 7(ב)(1) לחוק ההסדרים במגזר החקלאי המשפחתי, התשנ"ב-1992), ואילו התביעה כנגד החברה נמחקה בהעדר התייצבות ב"כ הנתבע לדיון מיום 23/6/97 (נספחים ה' ו-ו' לכתב התביעה). מהבקשה לסילוק על הסף עולה, כי ביום 15/10/01 הגישו התובע והחברה כתב תביעה שכנגד כנגד הנתבע, במסגרת ההליך שנדון לפני המשקם (נספח ה' לבש"א 8584/04), אך בדיון שנערך ביום 23/7/02 הודיע התובע כי הוא החליט להסיר את התביעה שכנגד, וזאת לאחר שהנתבע טען כי למשקם אין סמכות לדון בה (נספח ט' לבקשה).

התובע טען, כי מעת לעת קנה הנתבע פק"מ, אך התשואה ממנו היתה נמוכה באופן משמעותי מסכום הריבית בו חויב התובע, וגם בגין כך נגרמו לתובע הפסדים משמעותיים.

לביסוס טענותיו, צירף התובע חוות דעת מטעם מר סלימאן עלי סלמאן, מומחה בתחום הבנקאות (נספח י"א לכתב התביעה). 

התובע טען, כי בפעולות ומחדלים אלה, פעל הנתבע בניגוד לחובותיו על פי דין או על פי ההסכמים שבין הצדדים.

כפי שטען הנתבע בבקשתו לסילוק על הסף, נראה כי לפחות מבחינה כרונולוגית, המועדים הרלבנטיים לטענותיו העובדתיות של התובע, מצויים מן העבר השני של תקופת ההתיישנות.

השאלה היא, האם חל בענייננו אחד או יותר מהחריגים המנויים בחוק ההתיישנות הדוחים את תחילת מרוץ ההתיישנות או מפסיקים אותו.

התובע טען כי התשובה לשאלה זו היא חיובית. לטענתו, הנתונים הרלבנטיים לא היו בידיעתו, עד שנמסרו לו מסמכים מסוימים מכוח החלטת המשקם מחודש ספטמבר בשנת 2000, ועילת תביעתו התגבשה רק לאחר שמסר המומחה את חוות דעתו, ביום 18/8/02. לפיכך, נדחה תחילתו של מרוץ ההתיישנות, בהתאם להוראות סעיפים 7 ו-8 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 (להלן: "חוק ההתיישנות") וסעיף   89(2) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה").

התובע טען, כי בהתאם לסעיף 15 לחוק ההתיישנות, פרק הזמן שחלף עד  למועד מתן ההחלטה לפיה נמחקה תביעת הנתבע (23/6/97), אינו בא במניין תקופת ההתיישנות. לטענתו, התביעה הנוכחית היא למעשה גלגול חדש של התביעה שכנגד שהגיש בפני המשקם, ושנמחקה בהסכמתו מפאת חוסר סמכות, ולפיכך חלה בענייננו הוראת סעיף 4 לחוק ההתיישנות. 

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ