אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק בשא 7091/06

החלטה בתיק בשא 7091/06

תאריך פרסום : 19/07/2007 | גרסת הדפסה
בש"א
בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו
7091-06,7240-06
31/07/2006
בפני השופט:
הרשם דוד גלדשטין

- נגד -
התובע:
1. מדינת ישראל
2. הסוכנות היהודית לארץ ישראל

עו"ד משה תדמור-ברנשטיין
עו"ד מנחם גדרון
עו"ד יפעת לוי-שלג
הנתבע:
1. חיים רובינסון
2. מנגל זאב ואח'

עו"ד גד ויספלד
החלטה

בפני שתי בקשות לסילוק התביעה שבנדון על הסף: בש"א 7091/06 של המבקשת 1 (להלן: "המדינה"), ובש"א 7240/06 של המבקשת 2 (להלן: "הסוכנות").

העובדות:

המשיבים, 273 במספר נכון ליום ההחלטה, נמנים על קבוצה של מי שהיו ילדים ניצולי שואה אשר נמלטו מפולין במהלך מלחמת העולם השנייה ונדדו כשלוש וחצי שנים עד עלייתם ארצה (להלן: "הילדים" או "ילדי טהרן").

ברבות השנים הגישו המשיבים את התובענה נשוא בקשה זו כנגד המבקשות, שעניינה בהסכם השילומים אשר נחתם בין המדינה לבין ממשלת גרמניה, ובינם לבין איגוד התביעות היהודיות (אשר הסוכנות מהווה חלק ממנו), וזאת ביום 10.09.1952 (להלן: "ההסכם" או "הסכם השילומים").

לפי ההסכם, נקבעו סכומי השילומים מממשלת גרמניה למדינה, ואולם לא הוסדר בהסכם נושא הפיצויים האישיים לניצולי השואה.

טענתם העיקרית של המשיבים, בקליפת אגוז, הינה כי בסך השילומים שהועברו למדינה, גלומים הפיצויים האישיים לניצולי השואה, בעוד שבפועל כספים אלו לא הועברו לניצולי השואה מעולם.

עוד טוענים המשיבים, כי בגין ההסכם התחייבה המדינה שלא תגיש עוד תביעות כנגד ממשלת גרמניה, ובכך הפקירה אותם ופגעה בזכותם למצות את תביעותיהם האישיות כנגד ממשלת גרמניה, שכן ההסכם כאמור לא עוסק בנושא הפיצויים האישיים להם זכאים ניצולי השואה.

כיום, דורשים המשיבים בתביעתם פיצוי כספי בגין סכומים אלו, בסך של 70,000 ש"ח לכל אחד מן המשיבים, כשהם משוערכים ליום התביעה ולאחר שהופחתו לצורכי אגרה.

יצויין כי בתביעה קודמת דומה שהגישו המשיבים בבית המשפט המחוזי (ת.א. 1361/02) ביקשו הם, בין השאר, לאשר את התובענה כיצוגית. בקשתם זו נדחתה בעקבות הלכה שנקבעה באותה עת ברע"א 3126/00 המדינה נ' א.ש.ת ואח', פ"ד נז(3) 220, לפיה לצורך הגשת תובענה יצוגית כנגד המדינה, אין לעשות שימוש בתקנה 29 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), המאפשרת לקבוצה גדולה של תובעים להיות מיוצגים באמצעות תובע אחד במקרים מסויימים.

בהליך זה אין המדובר בתובענה יצוגית, כי אם בתביעה פרטנית של כל אחד מן המשיבים כלפי המבקשות.

עוד יצויין כי בשלב כלשהו בהליך, ביקש המשיב 1 (להלן: "מר רובינסון") להיפרד משאר המשיבים ולייצג את עצמו. מר רובינסון הגיש אף הוא תגובותיו להליכים, שבעיקרן חוזרות על טיעוני המשיבים.

טענות המבקשת 1 (בש"א 7091/06)

לטענתם דין התביעה להידחות ולחילופין להימחק על הסף, בשל העילות הבאות:

1 .         העדר עילה

טענת המשיבים, לפיה כספי השילומים נועדו לחלוקה ביניהם, נסתרת מהוראות ההסכם ונספחיו. מטרת ההסכם לתקן את הנזק החומרי שקם למדינה בשל הוצאות הכרוכות בהכנת תשתית ובקליטה של ניצולי השואה. בשום מקום בהסכם לא נאמר כי דמי השילומים יחולקו על ידי המדינה לניצולי השואה באופן ישיר ונומינלי.

טענת המשיבים כי זכויותיהם האינדבידואליות הופקרו לטובת כספי השילומים, נסתרת אף היא בנספחי ההסכם (מכתבים המצורפים לכתב התביעה והמסומנים 1א' ו-1ב'), הקובעים כי ההסכם לא יפגע בתביעותיהם של אזרחים ישראלים, בין השאר בדבר החזרת רכוש, פיצויים או תיקון אחר של מעשי עוול, למעט חריג אחד המונע את האפשרות מתושבי ישראל שהיו פליטים או חסרי נתינות, לתבוע פיצויי בריאות מגרמניה, שכן פיצויים אלו מוסדרים בחוק נכי רדיפות הנאצים, תשי"ז-1957 (להלן: "חוק נכי רדיפות הנאצים"). ההסכמה בדבר העדר תביעות הינה רק בין המדינה לבין ממשלת גרמניה.

2.         התיישנות

התביעה מבוססת על הסכם השילומים אשר נחתם ביום 10.09.52. אין חולק כי העברת הכספים בגין הסכם זה ארעה בשנת 1952 או בסמוך לכך, וכי ההסכם על נספחיו פורסם ברשומות והיה ידוע לציבור לכל הפחות ממועד פרסומו בשנת 1952.

לפיכך, עילת התביעה נולדה בשנת 1952 לכל המאוחר, לרבות הנזק שנטען שנגרם בגינו, ועל כן התיישנה, וזאת לפי הוראות חוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 (להלן: "חוק ההתיישנות"), ולפי סעיף 89 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) שעניינה תחילת תקופת ההתיישנות בתובענה על עוולות.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ