אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק בשא 7018/03

החלטה בתיק בשא 7018/03

תאריך פרסום : 05/10/2006 | גרסת הדפסה
בש"א, א
בית המשפט המחוזי חיפה
7018-03,219-99
23/11/2005
בפני השופט:
ר. ג'רג'ורה

- נגד -
התובע:
1. לבנאוי אסעד
2. לבנאוי עאדל

עו"ד ש. ברוידה
הנתבע:
1. מסרי עלי
2. סהר חברה לביטוח בע"מ

עו"ד דוד חיות ואח'
החלטה

1.      הבקשה שבפני, בש"א 7018/03, היא בקשתו של התובע בת.א. 219/99, להלן: " המבקש", להתיר לו להביא ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי בדבר שיעור נכותו האורטופדית ומינוי מומחה מטעם בית המשפט בתחום האורטופדי לקביעת שיעור נכותו בתחום זה. 

2.       ביום 16.11.98, נסע התובע ברכב במהלך עבודתו ונפגע בתאונת דרכים לפי משמעותה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, להלן: "החוק".

          בעקבות התאונה הובהל לבית החולים ובמהלך אישפוזו עבר בדיקות וצילומים. בצילומים אובחנו שברים בפמור שמאל ובקרסול ימין. אובחנו אף דמופרמציה וכאב באזור ירך שמאל ושפשוף חיצוני בברך שמאל וכן פצע פתוח בקוטר 3 ס"מ באספקט פנימי של שוק ימין ושבר פתוח באספקט לטרלי תחתון של עצם השוק הימנית. שיפשוף חיצוני באספקט אחורי אובחן אף במרפק ימין.

במהלך אישפוזו במחלקה האורטופדית עבר המבקש ניתוח בהרדמה כללית במהלכו בוצע שיחזור של השבר בפימור שמאל והאזור קובע באמצעות מסמרים. מספר ימים לאחר מכן בוצעה, שוב בהרדמה כללית, הטריה של הפצעים בשוק ימין באזור השבר בפיבולה ובאספקט המדיאלי. שוק וקרסול ימין גובסו. המבקש שוחרר לביתו ביום 28.11.98 אליו הגיע, בהנחיית הרופא, באמצעות אמבולנס, עם הוראות שלא לדרוך על רגליו ולקבל טיפול פיזיוטרפי. כן קיבל טיפול תרופתי והתבקש לטפל באורח יום-יומי בפצע בשוק. נקבעה לו ביקורת במרפאה האורטופדית ליום 10.12.98.

3.         ביום 17.8.99 בוצע במבקש ניתוח נוסף בהרדמה כללית, עקב אי התאחות השבר בקרסול הימני. במהלך הניתוח בוצע קיבוע פנימי של הפטישון הליטרלי, עם השתלת עצם שנלקחה מטיביה רוקסימלית. הוא שוחרר לביתו חמישה ימים לאחר הניתוח עם הנחיה לנוע בסיוע קביים ומבלי לדרוך על רגל ימין. נקבעה לו ביקורת במרפאה האורטופדית ליום 9.9.99

4.         לטענת המבקש בתקופה שבין הניתוחים שכב במיטתו ולא נע ממנה במשך כחצי שנה. אביו סעד אותו באופן נמרץ ופיזיותרפיסט היה מגיע לבית לטיפול בו. לבדיקות היה מוסע באמצעות אמבולנס. כך היה אף לאחר הניתוח השני, אז היה זקוק לסיוע סיעודי במשך יותר משנה והטיפולים הפיסיותרפיים המשיכו להיערך בביתו, שעה שלבדיקות רפואיות המשיך להגיע באמצעות אמבולנסים. עוד טען המבקש כי למעלה משנתיים ימים מיום ביצוע הניתוח הראשון הסתייע בכיסא גלגלים והחל לנוע באמצעות קביים רק כשנה וחצי לאחר הניתוח השני. כיום, לטענתו, תפקוד שתי רגליו מוגבל מאוד בשל המגבלות בקרסול ימין והפגיעה בירך שמאל. 

5.         בעקבות תביעה לקביעת דרגת נכות כתוצאה מתאונה בעבודה ולתשלום גמלת נכות, שהגיש המבקש למוסד לביטוח לאומי, קבעה ביום 1.8.00 וועדה רפואית מחוזית, להלן: " הועדה המחוזית", את שיעור נכותו האורטופדית הצמיתה של המבקש בשיעור של 10% על יסוד סעיף 35(1)ב. לתוספת הראשונה ל תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז -1956, להלן: " התקנות".

            ביום 25.10.00 אימצה הועדה הרפואית לעררים, להלן: " ועדת העררים", את ממצאיה ומסקנותיה של הועדה המחוזית ובהתאם, דחתה את הערר. ביום 19.11.00 הוגש ערעור לבית הדין האזורי לעבודה על החלטת ועדת העררים. הערעור נשען על עילות שונות שרובן מועלות מחדש בבקשה זו.

            ביום 12.11.01 בית הדין האזורי לעבודה נתן תוקף של פסק דין להסכם אליו הגיעו הצדדים לפיו יוחזר עניינו של המבקש לדיון בועדת העררים "על מנת שתבדוק את עניין הצלקות בלבד, ותבהיר האם אין בהן די בכדי לזכות את המערער בנכות". בעקבות כך, ביום 27.11.02, נקבעה למבקש נכות צמיתה בשיעור של 10% בתחום האסתטי על יסוד סעיף 75(1)ב לתוספת הראשונה לתקנות ונכות צמיתה משוקללת בשיעור 19%.

6.         ביום 20.3.03 עבר המבקש סידרת צילומים ממנה, לטענתו, עולים ממצאים המעידים על כך שנפגע באברי גוף שונים, בגינם יש להעניק לו נכות "על כל סעיף ליקוי". ב"כ המבקש ערכה בבקשתה טבלה המשווה בין הפגיעות העולות מסידרת צילומים שנערכה למבקש ביום 22.6.00 לבין הפגיעות העולות מסידרת הצילומים שנערכה למבקש ביום 20.3.03 ועל יסודה ביקשה לבסס את טענתה לפיה על רופאי הועדה המחוזית וועדת העררים היה להתייחס לכל איבר ואיבר בנפרד ולקבוע נכות לגבי כל איבר בגופו של המבקש שכן, כל איבר מהאיברים האמורים עבר שינוי ניווני.

אודה כי אינני מבין כיצד טבלה זו היא רלוונטית לביסוס טענתה של ב"כ המבקש. לגבי סידרת הצילומים הראשונה בזמן והליקויים המפורטים כממצאיה-לכאורה, לא נטען דבר, אינני יודע מה מקורם וב"כ המבקש לא טענה דבר לעניין השאלה המתבקשת - אם עמדו צילומים אלה לעיני הועדה המחוזית והוועדה לעררים, אם לאו. עיון בפרוטוקול הוועדות האמורות מגלה כי ישנה התייחסות לאיברים לגביהם נטען כי חסרה התייחסות, אף שבפרוטוקול הוועדה המחוזית לא צויין כי עמדו בפני הוועדה צילומים כלשהם, ראה סעיף 18 לדו"ח הועדה, שלא צויין בו דבר. לעומת זאת, בפני וועדת העררים, צויין בסעיף 18 לדו"ח הועדה, כי עיינה בצילומי רנטגן שנמסרו לה על ידי המבקש והשיבה אותם לידיו, אך לא ננקב תאריכם של הצילומים. 

אכן, ב"כ המבקש טענה בבקשתה כי סידרת הצילומים המאוחרת מלמדת כי למבקש פגיעות בירך שמאל, בשתי הברכיים וכן בקרסול ימין. אך למעט הפגיעה הנטענת בברכיים, גם מסידרת הצילומים הראשונה, כפי שתוארו בטבלה, עולים ממצאים  המעידים על פגיעות באיברים האמורים, גם אם מבחינת טיבן וחומרתן של הפגיעות שעל פי הנטען מאובחנות בכל סידרת צילומים, הן שונות.

בתגובתו לבקשה טען ב"כ המשיבים כי בטענת המבקש כי הוועדות לא התייחסו לכל פגיעה בנפרד אין ממש שכן במסקנותיה של הוועדה המחוזית נרשם במפורש כי לטעמה אין בכל פגיעה בנפרד כדי להוות נכות המצדיקה קביעת אחוזי נכות אך קיומן המשולב של ההגבלות גורם להפרעה המגיעה, לדעת הוועדה המחוזית, לשיעור נכות כאמור בס' 35(1)ב. לתוספת הראשונה לתקנות. כאמור, ועדת העררים אימצה במלואם את ממצאי ומסקנות הוועדה המחוזית. בכך אין טעם להבאת ראיות לסתור. זאת ועוד, נטען בתגובה כי ההחמרה הנטענת במצבו הרפואי של המבקש אינה מהווה טעם על פי דין להבאת ראיות לסתור, אלא על המבקש לפנות בבקשה למוסד לקביעת דרגת נכותו מחדש, עקב החמרה במצבו, בהתאם להוראות תקנה 36 לתקנות. 

7.         בישיבת קדם המשפט ביום 4.5.04, קיבלה ב"כ המבקשת את הצעת בית המשפט לפנות למוסד לביטוח לאומי מכוח תקנה 36 האמורה ועל פי החלטתי הדיון בבקשה הושהה עד לאחר קבלת החלטת המוסד בבקשה. בישיבת קדם המשפט מיום 2.12.04 מסרה לי ב"כ המבקש כי ההליכים במוסד לביטוח לאומי טרם הסתיימו. בהחלטתי באותו יום קבעתי קבעתי את התיק לתזכורת פנימית ליום 22.12.04 עד אז הוריתי על ב"כ המבקשת לדווח לבית המשפט, עם העתק לצד שכנגד,  על התקדמות ההליכים בפני המוסד, מתי הוגשה הבקשה ומה מעכב את הדיון בה.  כן התבקשה ב"כ המבקש להודיע עד למועד האמור, אם היא עומדת על מתן החלטה בבקשה שבפני. עד ליום 25.2.05 לא נמסרה לבית המשפט כל הודעה וב"כ המבקשת התבקשה פעם נוספת, בהחלטה מאותו היום, להודיע לבית המשפט אם היא עומדת על בקשתה או חוזרת ממנה.

8.         תחת הודעה כמתבקש, רק ביום 29.3.05 הגישה ב"כ המבקש תוספת והשלמה לבקשתה ובה הודיעה לבית המשפט כי בקשתו של המבקש לדיון מחדש בקביעת דרגת נכותו נדחתה בהחלטה מיום 4.1.05, להלן: " ההחלטה הנוספת". באותו מסמך הנושא כותרת " תוספת והשלמה לבקשה להבאת ראיות לסתור" חזרה ב"כ המבקש על עיקרי טענותיה כלפי החלטות הועדה המחוזית וועדת העררים והפנתה אותן כלפי ההחלטה הנוספת.

9.         לשיטתה של ב"כ המבקש, אף אחת מהועדות לא התייחסה לפגיעות אשר נפגע המבקש באופן פרטני ואף אחת מהן לא דנה או ניתחה את מצבו של המבקש בגין כל פגיעה. אף וועדת ההחמרה, הוסיפה וטענה ב"כ המבקש, לא התייחסה לממצאים האובייקטיביים שמגלה סידרת הצילומים מיום 20.3.03 ואף התעלמה מחוות דעתו של ד"ר צינמן שהוגשה לעיונה. על כך השיב ב"כ המשיבים בתגובתו, כי סידרת הצילומים וחוות הדעת של ד"ר צינמן לא הוצגו בפני וועדת ההחמרה ועל כל פנים, מפרוטוקול הדיון בפניה עולה כי התייחסה לצילומים עדכניים יותר של המבקש, מיום 22.7.04 ובמידה זו באי ההסתמכות על הצילומים הישנים אין כל פגם. כן טענה ב"כ המבקש כי לאור קביעת נכותו האורטופדית של המבקש בפני הוועדות על יסוד סעיף 35(1)ב. לתוספת הראשונה לתקנות, לא יכול בית המשפט ואף המבקש עצמו, לדעת בגין איזו מגבלה נקבעה נכותו.  

על הטענה האחרונה השיב ב"כ המשיבים בתגובתו כי מפרוטוקול הוועדה עולה כי ישנה התייחסות לכל איבר מאיברי הגוף לגביו נטענת הטענה כי נפגע, כך מצויין שם כי "בזמן שמתלבש ומתפשט אין הגבלה בתנועה מפרקי ירכיים, ברכיים וקרסוליים". תשובה זו אינה מקובלת עלי. בהתייחסות לאקונית זו אינני מוכן לראות בדיקה שעל יסודה ניתן לקבוע ממצאים רפואיים. 

10.        לאחר ששקלתי את טענות ב"כ הצדדים הגעתי למסקנה שמשלל טענותיה של ב"כ המבקש, שיכנעה אותי מעל כולם טענה אחת לקבלת הבקשה. כפי שכבר נפסק, התרת הבאת ראיות לסתור תיעשה רק במקרים חריגים ומיוחדים. עם זאת, על אף השיטה האינדוקטיבית במקרים אלו, אחד הטעמים הכלליים להתרת הבאת ראיות לסתירת קביעת המל"ל, מבין הטעמים הכלליים שהונחו בפסיקה, הוא הטעם המשפטי של חריגה מכללי הצדק הטבעי.

לדעתי, ההחלטה הנוספת התקבלה בניגוד לכללי הצדק הטבעי שחייבו את הוועדה להעניק למבקש הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיו ולהביא את ראיותיו בעניין הנוגע לו, לפני קבלת החלטה הפוגעת בו. במידה והועדה סברה כי אין לקבל את הבקשה היה עליה לציין זאת במפורש ולנמק את עמדתה. התעלמות מנתונים רלוונטיים ואי מתן נימוקים מפורטים לדחיית הבקשה מעוררים יסוד סביר לחשש כי הועדה התעלמה, לחלוטין, מנתונים שהונחו בפניה ובנסיבות אלה בית המשפט לא ישלים עם קביעותיה. 

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ