החלטה בתיק בשא 67/08

1.      בפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה בתיק עב (חי') 3478/05 (כב' השופטת רימון-קפלן אביטל).  פסק הדין ניתן ביום 1.2.07 והומצא לב"כ המבקש דאז, עו"ד אפק, ביום 1.2.07, כך שהמועד האחרון להגשת הערעור היה ביום 3.3.07. הבקשה להארכת מועד הוגשה ביום 7.1.08, באיחור של כעשרה חודשים.

2.      הרקע לבקשה כפי שעולה מהמסמכים שבפני:

2.1.       המבקש עבד כמתמחה לעריכת דין במשרד המשיב. ביום 29.9.05 הגיש המבקש, באמצעות ב"כ דאז (עו"ד אפק) תביעה נגד המשיב לתשלום שכר בגין התקופה בה עבד אצל האחרון כמתמחה.

2.2.       ביום 28.12.06, הגיש עו"ד אפק בשם המבקש "בקשה להפסקת תובענה". בבקשה הסביר ב"כ המבקש דאז, עו"ד אפק, כי המבקש נעצר עד תום ההליכים, ולכן הוא מוגבל בניהול ההליך. ב"כ המבקש הסביר כי "בנסיבות אלה, מן הראוי להורות על הפסקת התובענה".

2.3.       לאחר שעיין בתגובת המשיב, נתן ביום 1.2.07 בית הדין קמא פסק דין ובו הוא "נעתר לבקשה ומורה על מחיקת התביעה". בית הדין הוסיף וקבע כי בשל ההליכים שהתקיימו עד להגשת הבקשה "...חידוש התביעה מותנה בתשלום הסך של 1,000 ש"ח בתוספת מע"מ ע"י התובע (המבקש - א.א.) לנתבע (המשיב - א.א.) עד לא יאוחר מ-7 ימים לפני הגשת התביעה החדשה" (להלן - "פסק הדין").

2.4.       ביום 28.10.07 שוחרר המבקש מהכלא לאחר מאסר של כ-13 חודשים. ביום 18.12.07 הגיש המבקש באמצעות עו"ד אפק בקשה לביטול פסק הדין ולחידוש התובענה. בית הדין קמא דחה ביום 19.12.07 את הבקשה לביטול פסק הדין וקבע כי מעבר לשיהוי הניכר בהגשתה, לא נמצאו טעמים שיצדיקו היענות לה.

2.5.       ביום 31.12.07 הגיש המבקש בעצמו לבית הדין קמא בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין, בקשה לביטול פסק הדין ובקשה לייצג את עצמו בנוסף או במקום בא כוחו עו"ד אפק. ביום 7.1.08 דחה בית הדין קמא את בקשות המבקש.

2.6.       המבקש הגיש לבית דין זה בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין קמא מיום 7.1.08. הבקשה לרשות ערעור נדחתה בהחלטת הנשאי מיום 28.2.08.

2.7.       בין לבין, ביום 7.1.08, הגיש המבקש לבית דין זה "בקשה דחופה ביותר (מטעמי זהירות) להארכת מועד להגשת ערעור על פסק הדין" מיום 1.2.07 - זוהי הבקשה נשוא הליך זה.

3.      במסגרת הבקשה והתגובות נערכו מספר "סבבים" כתוצאה מחוסר הסדר בהגשת הבקשות והתגובות. בסופו של יום "הצדדים" השכילו להסדיר את "הסבבים" הנ"ל ולהגיש הודעה מוסכמת להגשת התגובות. להלן אתייחס בתמצית לטענות הרלוונטיות של הצדדים.

4.      נימוקי הבקשה להארכת מועד, אשר נתמכו בתצהיר המבקש, הם:

4.1.       פסק הדין הומצא למבקש עצמו רק ביום 17.12.07 והוא פעל באופן מיידי להגשת בקשה לביטול פסק הדין.

4.2.       הבקשה להפסקת התובענה הוגשה ללא ידיעתו ומהווה מעשה מרמה ו/או הונאה ו/או תרמית ו/או הפרת אמונים מצד עו"ד אפק. הסיבה להגשת הבקשה הינה סכסוך שפרץ בין המבקש לעו"ד אפק בגין אי הגשת כתב תביעה מתוקן לבית הדין קמא והתראת המבקש על הגשת תלונה ללשכת עוה"ד ותביעה משפטית נגד עו"ד אפק. עוד טען המבקש כי פסק הדין לא נשלח אליו ע"י בית הדין קמא ולא ע"י עו"ד אפק ומיד כשנודע לו על פסק הדין, היינו ביום 17.12.07, פעל להגשת הבקשות לביטול פסק הדין וזו שבפנינו להארכת מועד להגשת ערעור. עוד טען המבקש כי המשיב אף הוא מעורב במעשה המרמה. לטענת המבקש, הוא לא הגיש בקשה לביטול פסק הדין מיד עם הינתנו כיוון שהיה במאסר עד ליום 28.10.07. כמו כן, אם יבוטל פסק הדין סיכויי ההצלחה בתביעה גבוהים. סגירת דלתות בית הדין בפני המבקש הינה בגדר פגיעה בזכויות יסוד. 

5.      ביום 8.1.08 הגיש המבקש בקשה משלימה לבקשה נשוא הליך זה (להלן - "הבקשה המשלימה"). בבקשה המשלימה נטען:

5.1.       פסק הדין התקבל אצל המבקש רק ביום 17.12.07, לכן הבקשה להארכת מועד (והערעור) הוגשו בתוך 30 הימים הקבועים לערעור, דבר המהווה טעם מיוחד להארכת מועד.

5.2.       נסיבותיו האישיות של המבקש - מאסר מיום 26.9.06 ועד ליום 28.10.07, סכסוך עם רעייתו, סגירת משרדו - מנעו מהמבקש לבדוק בעצמו את ההליכים בבית הדין קמא או לפעול בתיק בעצמו, ואלה מהוות 'טעם מיוחד' להארכת המועד.

5.3.       יש לפעול לפי הגישה הסלחנית הנוהגת בבית הדין לעבודה בהגדרת טעם מיוחד.

6.      המשיב התנגד לבקשה להארכת מועד, ביום 27.1.08, מנימוקים אלה:

6.1.       בעת שהמבקש שהה במאסר הוא ביקש מבא כוחו להגיש את הבקשה להפסקת התובענה. פסק הדין של בית הדין קמא ניתן לבקשת המבקש ולכן הוא מושתק מלבוא בשערי בית הדין.