החלטה בתיק בשא 6669/08

בתובענה העיקרית, אשר הוגשה כנגד עזבון המנוח עבד אלרחים חג' אחמד ז"ל מיסוי מקרקעין חדרה, עותר המשיב למתן סעד הצהרתי בשני עניינים:

האחד, כנגד הנתבעים 1 עד 6 (להלן: " היורשים") - ביטול עסקת מכר מקרקעין מיום 8.10.92 בכל הנוגע לנכס הידוע בחלקה 60 גוש 8759 מאדמות בקה אלג'רבייה אשר לטענתו נמכרו לו במרמה.

השני, כנגד הנתבעת 7 (מיסוי מקרקעין חדרה) - ביטול השומות הנובעות מן העסקה האמורה.

המבקשת (היא הנתבעת מס' 7), עותרת לדחיית התביעה על הסף מחמת העדר סמכות עניינית, בטענה, לפיה אין לבימ"ש זה סמכות עניינית לדון בתביעה.

טענות המבקשת :

המבקשת טוענת, שעל המשיב לפנות להליכים הקבועים בחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), תשכ"ג-1963 (להלן: " החוק"), אשר סעיף 102 אשר בו, מקנה למנהל סמכות להורות על החזר מס, אם הוכח לו כי נתבטלה מכירת זכות במקרקעין, ששולם עליה המס.

לטענתה, כי בשל הסמכות המוקנית למנהל בסעיף 102 לחוק ובשל הליכי ההשגה על החלטתו, הקבועים בסעיפים 87 -90 לחוק, אין לנקוט בדרך דיונית אחרת, גם אם הדרך המוצעת יעילה יותר.

לדבריה, ההליך דנן, בו נקט המשיב אינו אלא ניסיון לא כשר, שנעשה שלא כדין, לעקוף את ההליכים הקבועים בחוק, והותרתו על כנו עלולה לרוקן מתוכן את הוראות החוק הספציפי ואת שיקול הדעת שהעניק המחוקק למנהל.

טענות המשיב :

המשיב טוען, שבימ"ש זה מוסמך לדון בתובענה, שכן עתירתו נוגעת לבעלות במקרקעין, ענין המצוי בסמכות ביהמ"ש המחוזי.

מוסיף המשיב וטוען, שהוא פנה למשרד מיסוי חדרה במטרה להתחיל בהליכי ביטול העסקה בדרך מינהלית, אולם לאור חוסר שיתוף פעולה מצד יורשי המנוח, אין הוא יכול לקדם את הטיפול בדרך זו.

דיון והחלטה ;

אין חולק, שאדם הטוען לעילות לביטול הסכם מכר מקרקעין (או בטלותו), רשאי להגיש תובענה, כנגד "בעל חוזהו", לביהמ"ש המחוזי, המוסמך לדון בענין.

במקרה דנן, אמנם הוגשה התביעה כנגד יורשי המנוח, אשר על פי הנטען מכר למשיב את המקרקעין ותביעה זו כשירה להתברר בבימ"ש זה.

שונה המצב בנוגע למבקשת;

ההליכים בפני המנהל מהווים מסלול מיוחד, המתווה את הדרך בה יפעל המבקש ביטול חיובי מס ואין לעקוף הליכים אלה בדרך של עתירה לסעד הצהרתי [ראו: סעיף 88 לחוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה), תשכ"ג-1963; ע"א 367/85 מנהל מס שבח נ' קיטאי, פ"ד מא(3) 398; רע"א 1191/05 פ"ש נתניה נ' חזן].

מאז פסק הדין בע"א 306/78 פרומה קרוליק נגד עזבון המנוח פנחס ו-3 אח' פ"ד לג, (1) 496, חזרו בתי המשפט שוב ושוב, על העיקרון, לפיו כאשר נקבעת בדין דרך מיוחדת להשגה על החלטות הרשות המינהלית לא ניתן, בדרך כלל, לתקוף את החלטות הרשות בדרך אחרת. כאשר יכול תובע לממש את זכותו על ידי פניה לגוף סטטוטורי, או על ידי השגה בדרך מיוחדת, שנקבעה בדין, ימאן בית המשפט, על פי רוב, ליתן לו סעד על דרך של הצהרה [ראו: ע"א 2665/96 חברת החשמל לישראל בע"מ נ. הועדה המקומית לתכנון ובניה חיפה, פד"י נב(4) 124, 142 ; י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מה' שביעית, עמ' 562-563 וההלכות הנזכרות שם בעניין זה; בש"א (מחוזי חיפה) 546/04 - מדינת ישראל - פקיד השומה חדרה נ' עזבון המנוח פריד חג' אחמד ואח' (2004).

בתי המשפט הדגישו, כי גם כאשר מבוקש פסק דין הצהרתי בנוגע לתקפות עיסקה, המהווה בסיס להחלטה מינהלתית, כגון תשלום מס, אין מקום לאפשר תקיפה בבית המשפט ולעקוף בכך את הליכי ההשגה המינהלית [ראו: ע"א 367/85 הנ"ל; ע"א 306/77 קרוליק נ. עזבון המנוח פנחס ואח', פד"י לג  (1) 496].