הנתבעים 2 ו-3 עותרים לחייב את התובעים
בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיהם בהליך.
זוהי בקשה שניה לחיוב התובעים בהפקדת ערובה. קודמתה, בש"א 22602/06 נדחתה בהחלטתו מיום 4/1/07 של כב' השופט שמואל ברוך.
השאלה היא, האם מדובר בבקשה לעיון חוזר עקב שינוי נסיבות (כפי שטוענים הנתבעים 2 ו-3), או שמא מדובר בהשגה ערעורית במסווה של בקשה לעיון חוזר (כפי שטוענת התובעת בתגובתה).
חשיבות הבחנה זו נובעת מכך שכידוע, לבקשה לעיון חוזר אין זכר בתקנות סדר הדין האזרחי, ואין להגיש בקשה לעיון חוזר חלף ערעור, אלא במקרים שבהם חל שינוי נסיבות או שהתגלתה טעות בולטת בהחלטת בית המשפט. בהעדר נסיבות מיוחדות, אין מקום "להטריח" את בית המשפט ואת הצד שכנגד בבקשה לעיון חוזר, שכולה נועדה להשלמת פרטים שמן הראוי היה להכלילם בבקשה המקורית, בייחוד שעה שבעל הדין היה מיוצג במסגרתה (ע"א (תל אביב-יפו) 3523/06
שטרן נ' לוי ואח', תק-מח 2007(2) 1800; בר"ע (תל אביב-יפו) 2309/06
צח נ' אבידור נכסים בע"מ ואח' (6/3/07); רע"א 982/08
פיכמן נ' כונס הנכסים הרשמי, תק-על 2008(1) 4028).
לצורך בחינת עיקרון זה בענייננו, יש לבחון את טענות הנתבעים 2 ו-3 בבקשה הנוכחית, על רקע עמדתו של כב' השופט ברוך בהחלטתו בבש"א 22602/06.
מפאת רלוונטיות ההחלטה, אצטט את נוסחה-
"המבקשים (הנתבעים מס' 2 ו-3) עותרים לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה לתשלום הוצאותיהם, וכן לחייבה בהמצאת אסמכתאות מהימנות להיותה אישיות משפטית שנרשמה כדין ולתוקף רישומה בעת הגשת התביעה. בנוסף, עותרים המבקשים להמציא מסמכים המעידים על זהות האדם החתום על יפוי הכח לב"כ המשיבה ומסמך המעיד כי המשיבה אמנם הסמיכה אותו כדין לכך.
לאור האמור בסעיפים 9 ו-12 לתגובה- נראה כי מתייתרים הרכיבים השני והשלישי של הבקשה.
לענין הפקדת הערובה- אמנם, מדובר בחברת חוץ, עובדה שכשלעצמה יש בה לעיתים בכדי לגבש צורך בהטלת ערובה.
אלא שהמבקשים לא צירפו תצהיר לבקשה, ולא איזכרו עובדות כלשהן בדבר מצבה הכלכלי של המשיבה.
מעיון בכתב התביעה, קשה לקבוע כי חלקם של המבקשים בעובדות הרלבנטיות, הינו חסר באופן המצדיק הטלת ערובה. לאור זאת, הבקשה נדחית".
מנוסח הבקשה, ניתן להיווכח כי לשיטת הנתבעים 2 ו-3, שינוי הנסיבות מתבטא בשני נתונים עובדתיים-
(א) הרשעתו לאחרונה של עו"ד ישראל פרי, המשמש כמנהל של התובעת, במספר עבירות וביניהן- קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, גניבה בידי מורשה, הדחה בחקירה ושיבוש מהלכי משפט. על פי הנטען בבקשה, במסגרת גזר הדין, הוטל על עו"ד פרי עונש מאסר בפועל של 12 שנים, וקנס בגובה 21,750,000 ש"ח , ובנוסף, הוגשה כנגדו תביעה ייצוגית בהיקף של 735,000,000 ש"ח . הנתבעים 2 ו-3 טוענים, כי בהתחשב בכך, מתחזק החשש בדבר העדר יכולת הפירעון של התובעת.
(ב) הנתבעים 2 ו-3 טוענים כי קיימים נתונים עובדתיים מסויימים, המעלים גם הם חשש ליכולת הפירעון של התובעת. לטענתם, אין לתובעת מען כלשהו או נציג מוסמך בישראל, ייפוי הכח שנמסר לעורכי דינה הוא ייפוי כח מוגבל, אין לתובעת פעילות כלשהי בישראל, אין בכתב התביעה מען כלשהו של התובעת, בישראל או בחו"ל, ואין כל אינדיקציה לכך שלתובעת יש נכסים כלשהם בישראל או בחו"ל. בהקשר זה, מפנים הנתבעים 2 ו-3 אל צילום של דף שהופק מאתר האינטרנט של "מחלקת התאגידים" במדינת ניו יורק, שצורף לתגובת התובעת לבש"א 22602/06, וטוענים כי על פי נוסח הדברים במאגר החיפוש של אותו אתר (שלא הובאו כנספח לאותו תגובה), ניתן להסיק כי "מחלקת התאגידים" האמורה מפרסמת את המידע על פי הנתונים הנמסרים לה על ידי החברות שעליהן היא מדווחת. לפיכך, לטענתם, התובעת אינה יכולה לערוב לאמינותם או שלמותם של הנתונים.
הבקשה נתמכה בתצהירו של הנתבע 2.
בתגובתה, טוענת התובעת, כי לא חל שינוי נסיבות, והבקשה הנוכחית אינה אלא ניסיון לעקוף את ההחלטה הקודמת.
בהתייחס לשתי קבוצות טענות אלה, העלתה התובעת טענות נגדיות, שאני שותף להן-
(א) התובעת טוענת כי דבר קיומו של כתב האישום כנגד עו"ד פרי היה ידוע לנתבעים 2 ו-3 כבר בעת עריכת הסכם ההלוואה נשוא כתב התביעה וגם בעת הגשת הבקשה בבש"א 22602/06, וכך גם זיקתו של עו"ד פרי לתובעת. התובעת טוענת, כי עו"ד פרי הגיש לבית המשפט העליון ערעור על פסק הדין המרשיע, ובינתיים, עוכב ביצוע עונש המאסר בלבד, ביצוע תשלום הקנס לא עוכב, ועו"ד פרי שילם את הקנס בסך 21,750,000 ש"ח . לטענת התובעת, עובדה זו מעידה על איתנותו הכלכלית של עו"ד פרי ויכולת עמידתו בתשלומי קנס וערבויות בנקאיות שהוטלו עליו, בסכומים הגבוהים מעלויות הוצאות ההגנה של הנתבעים 2 ו-3. מעבר לכך, טוענת התובעת כי היא אישיות משפטית נפרדת מעו"ד פרי. אני שותף לעמדת התובעת. ספק עד כמה, מלכתחילה, קנס עונשי שהוטל על מנהל חברה עשוי להעיד על מצבה הכלכלי של החברה עצמה, אך גם אם זהו אכן המצב, הרי שעצם הגשת כתב האישום משליכה על אלמנט זה כמעט באותה מידה כפסק דין מרשיע (ולפחות יש בכך בכדי להקים חשש לקושי בגביית הוצאות פוטנציאליות). מכאן, ומאחר שניהול ההליך הפלילי היה ידוע לנתבעים 2 ו-3 כבר בתקופה שבש"א 22602/06 היתה תלויה ועומדת, אין המדובר ב"שינוי נסיבות" המצדיק עיון מחדש.
(ב) התובעת טוענת, ואני מסכים עימה, כי כל השגה שהיא הקשורה לזהותה ולעניין ייפוי הכח, נדונו והוכרעו בהחלטה בבקשה הקודמת, ואין לשעות להן כעת. למעשה, גם טענות הנתבעים 2 ו-3 בדבר פעילותה של התובעת בישראל ומצב נכסיה, נטענו כמעט באותה מתכונת בבקשה הקודמת, שכאמור, נדחתה (סעיף 13 לבש"א 22602/06). לפיכך, ניסוח הדברים מחדש בבקשה הנוכחית וודאי שאינו מעלה כל אינדיקציה לשינוי נסיבות, ואכן, בכל הנוגע לרכיב זה, אין המדובר בבקשה לעיון מחדש עקב שינוי נסיבות, אלא בבקשה שנועדה "לעקוף" הליך ערעורי, לאחר שחלפו המועדים לכך. בנוסף, אני סבור, כי טענות הנתבעים 2 ו-3 כנגד התדפיס מאתר האינטרנט, אינן טענות פוזיטיביות, ולכן אין בהן בכדי להעיד על חוסר יכולת כלכלית של התובעת.
הבקשה נדחית. אני מחייב את הנתבעים 2 ו-3, ביחד ולחוד, בהוצאות התובעת בסך 5,000 ש"ח + מע"מ.
ניתנה היום א' בתמוז, תשס"ח (4 ביולי 2008) בהעדר הצדדים.