אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק בשא 6596/05

החלטה בתיק בשא 6596/05

תאריך פרסום : 17/10/2006 | גרסת הדפסה
בש"א, א
בית המשפט המחוזי חיפה
6596-05,1317-99
09/09/2005
בפני השופט:
ר. ג'רג'ורה

- נגד -
התובע:
ניצן דרורי
עו"ד ישראל הרפז
הנתבע:
נוף הכרמל בע"מ
עו"ד טלמור ואח'
החלטה

1.      בפני בקשה לחייב את התובעת-שכנגד בהפקדת ערובה לכיסוי הוצאותיו של הנתבע-שכנגד, המבקש בבקשה זו.

התביעה הוגשה על ידי התובע מר ניצן דרורי, להלן: " המבקש", כנגד חברת נוף כרמל בע"מ, להלן: " המשיבה", ועניינה בסכסוך הנסוב סביב עיסקה במקרקעין. המשיבה הגישה תביעה שכנגד. במסגרת התביעה שכנגד התבקש בית המשפט להורות על המשיבה, מכוח סמכותו הקבועה בתקנה 519(א) ל תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, להלן: " תקנה 519(א)", להפקיד ערובה לכיסוי הוצאותיו של המבקש, הוא הנתבע שכנגד.

2.      טעמי הבקשה הם שסיכויי התביעה שכנגד קלושים ויש חשש של ממש כי אם תידחה לא יהא למבקש מקור לגביית ההוצאות שתיפסקנה לטובתו, להערכתו סכום של כ - 30,000 ש"ח.

לטענת המבקש, בהודעותיהם של המשיבה וכונס הנכסים של חברת צמנטכל בע"מ, בעלת השליטה המלאה במשיבה, לבית המשפט, ישנה הודאה בכך שהמשיבה היא חברה חסרת רכוש. עוד טען המבקש כי מכתב ההגנה שהגיש במסגרת התביעה שכנגד עולה כי סיכויי התביעה שכנגד קלושים שכן המשיבה הפרה הפרה יסודית את ההסכם בין הצדדים ובהמלצת בית המשפט המגרש נשוא המחלוקת הועבר על שם המבקש, שעה שהמשיבה נותרה חייבת למבקש סכומי כסף ניכרים.

הדין החל

3.      בתגובתה טענה המשיבה כי הדין החל על הסוגייה הוא זה הקבוע בסעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט - 1999, להלן " סעיף 353א".

טענה זו מקובלת עלי. סעיף 353א הוא הוראה דיונית שתחולתה היא אקטיבית. הסעיף קובע נורמה עליונה וספציפית ועל בית המשפט לפעול על פיה ולא על פי הנורמה הנמוכה והכללית, הקבועה בתקנה 519(א) לתקנות.

למיטב ידיעתי, שאלת פירושה של הוראת סעיף 353א לחוק נידונה אמנם בבש"א (י-ם) 1582/05 מ"י נ' משה באומל בע"מ, תק-מח 2005(2) 5272, מפי כב' השופט עוני חבש אך בית המשפט העליון טרם נדרש לה.

המשיבה סבורה כי הדין החל במסגרת הוראה זו הוא, בעיקרו של דבר, הדין שגובש בפסיקת בית המשפט העליון במסגרת תקנה 519(א) ולא הדין שגובש בפסיקת בית המשפט העליון במסגרת סעיף 232 ל פקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983, להלן: " סעיף 232", שבוטל בינתיים.

לדעתי, סעיף 353א קובע דין חדש ועצמאי בעניין חיובה של חברה תובעת בהפקדת ערובה, העומד על רגליו שלו, אך בפסיקת בית המשפט העליון במסגרת תקנה 519 וסעיף 232 לסייע בגיבוש הדין במסגרת סעיף 353א, גם אם ברור הוא כי על הסעיף להתפרש, בראש וראשונה מתוכו, על רקע לשונו ותכליתו.

4.      סעיף 353א לחוק החברות מורה כי:

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

הקושי העולה מלשונה של הוראה 353א טמון בכך שהיא נחזית, לכל הפחות, כהוראה המאגדת את הוראת תקנה 519(א) בצד הוראת סעיף 232, כפי שפורשו בפסיקת בית המשפט העליון, אף שבית המשפט העליון ערך, לכאורה, הבחנה בין הכללים החולשים על חיוב חברה תובעת בהפקדת ערובה לבין חיובו של תובע רגיל, למיצער מקום שסעיף 232 עמד בתוקפו. מכל מקום, לדעתי, השיקולים שקבע בית המשפט העליון בפסיקתו במסגרת תקנה 519(א) רלוונטיים אף במסגרת סעיף 353א, בשים לב גם לשיקולים שנקבעו בהתייחס לסעיף 232

הגבלת האחריות שביסוד החברה בע"מ ואופי האישיות המשפטית שלה הוא נתון שיש להתחשב בו במסגרת סעיף 353א שכן, מאחרי אותה אישיות משפטית יכולים להסתתר מנהלי החברה ובעלי מניותיה ולהתחמק מתשלום ההוצאות שייפסקו לחובתה, מקום שלה עצמה אין נכסים מהם ניתן להיפרע על אותן הוצאות. סיכון זה הוא בהחלט שיקול רלוונטי לסוגייה, אך אפרט להלן כיצד, לדעתי, הוא משתלב במערך השיקולים שעל בית המשפט לשקול בעניין חיוב תובע בהפקדת ערובה.

5.      כאמור, שיקול דעתו של בית המשפט במסגרת סעיף 353א הוא רחב ולדעתי, בעיקרו של דבר, יונחה הוא על יסוד השיקולים שפותחו בפסיקה במסגרת תקנה 519(א) לתקנות. אמנם בפסיקת בית המשפט העליון הונחו סוגי מקרים בהם, ככלל, ייטה בית המשפט להורות על הפקדת ערובה, אך ברור הוא כי אותם סוגי מקרים אינם ממצים ואינם מהווים רשימה סגורה של מקרים. לעניין זה על בית המשפט להפעיל את שיקול דעתו מתוך מטרה להגשים את תכלית התקנה ולהורות על הפקדת ערובה כל אימת שנסיבות המקרה, על רקע אותה תכלית, מטות את הכף לטובת החיוב בהפקדתה, כשהתכלית היא להבטיח את תשלום הוצאות הנתבע מקום שהתביעה נגדו תידחה. 

בית המשפט יאזן בין זכותו של התובע להביא את ענייניו בפני בתי המשפט בכדי לזכות בהגנה על זכויותיו לבין האינטרס הציבורי במניעת תובענות סרק וזכותו של נתבע שלא ייפתחו נגדו הליכים משפטיים ללא בסיס ואשר יגרמו לו להוציא הוצאות מיותרות להדיפת התביעה כנגדו.

זאת ועוד, חיוב בהפקדת ערובה אינו מצמצם רק את זכות הגישה לערכאות של התובע אלא אף פוגע בקניינו, ואילו מקום שסיכויי התביעה קלושים, אי החיוב בהפקדת ערובה יפגע בקניינו של הנתבע.

6.      האיזון נערך, אפוא, בין זכויות כבדות משקל ואינטרסים ציבוריים משמעותיים ומנוגדים. עם זאת, גם מבלי לצלול לסוגיית מעמדם היחסי של הזכויות והאינטרסים העומדים על הפרק, דומני כי במסגרת סעיף 353א, תוצאתו של האיזון האמור תוכרע, בראש וראשונה על יסוד המענה לשאלה בדבר סיכויי התביעה. בניגוד לו, שיקול מצבו הכלכלי של התובע, שבית המשפט העליון חזר וקבע בעניינו שלא יוכל לשמש שיקול יחיד לחיוב בהפקדת ערובה, אינו אלא שיקול משני, המצטרף לשיקול סיכויי התביעה. עיקר כוחו במקרה בו סיכויי התביעה קלושים, שאז בהצטרפו לשיקול סיכויי התביעה הקלושים הוא מחזק את הכף לטובת חיוב התובע בהפקדת ערובה ואילו במקום שסיכויי התביעה אינם קלושים, כפי שבית המשפט העליון קבע, לא יוכל הוא לבדו לשמש כטעם לחיוב בהפקדת ערובה.

אכן, אף השיקול בדבר סיכויי התביעה אינו שיקול בלעדי, הלכה למעשה עושה בית המשפט שימוש בסמכותו להורות על הפקדת ערובה בעיקר בשני מקרים, שאין בינם לבין שיקול סיכויי התובענה דבר: הראשון, הוא המקרה בו התובע מתגורר בחוץ-לארץ, והנתבע, אם יזכה בהוצאות, יתקשה משום כך לגבות את המגיע לו, ובידי הנתבע להצביע על נכסים הנמצאים בארץ, מהם יוכל להיפרע. שנית, כאשר התובע לא המציא את מענו כנדרש לפי תקנה 9(2) לתקנות.

כאמור, מקרים אלו אינם מהווים רשימה סגורה. בנוסף, רשאי בית המשפט לשקול, האם הוגשה התובענה בתום לב מחד גיסא ואם הגשת הבקשה לערובה אין תכליתה סיכול תביעה אמיתית והכשלתה, מאידך גיסא, ראו ספרו של כב' מ"מ הנשיא זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995 בע' 899.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ