אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק בשא 6518/05

החלטה בתיק בשא 6518/05

תאריך פרסום : 16/10/2007 | גרסת הדפסה
בש"א
בית המשפט המחוזי באר שבע
6518-05
10/07/2006
בפני השופט:
ברוך אזולאי-ס.נשיא

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
הנתבע:
סאמי אבו עייש ו-11 אחרים
החלטה

ההליך

מדובר בבקשה לדחיית תובענה על הסף מחמת התיישנות.

התובענה

בתובענה נשוא הליך זה התבקש בית המשפט להצהיר על בטלות הסכם משנת 1978 בין המדינה לבין אבי המבקשים ובעלה של המשיבה 2 (להלן: "המנוח") ועל ביטולה ותיקונה של החלטת פקיד ההסדר, שביטל את תזכיר תביעתו של המנוח תמורת פיצוי כספי שקיבל המנוח. כמו כן התבקש בית המשפט להורות על תיקון פנקס המקרקעין בהתאם לסעיף 93 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש], תשכ"ט-1969, כך שהמבקשים יירשמו בפנקס כבעלי זכות מלאה במקרקעין.

מדובר במקרקעין הידועים כחלקה מספר 195, גוש מספר 100093, הכוללים כ-1,190 דונם באזור בחרה (להלן: "המקרקעין"). המקרקעין הוסדרו ונרשמו על שם מדינת ישראל ביום 6.3.80.

לטענת המשיבים בתובענה, תקופה קצרה לפני פטירתו של המנוח ביום 15.2.03, נודע לראשונה לחלקם על המקרקעין, ולאחר שביררו מידע אודות המקרקעין טענו, שהמבקשים נהגו בחוסר תום לב במשא ומתן שהביא לכריתת ההסכם, לא גילו עובדות מהותיות שהיה עליהם לגלות, החתימו את המנוח על הסכם אחיד מקפח, לא הזמינו מתורגמן כאשר ידעו שהמנוח לא שלט בשפה העברית והחתימו אותו על הסכם, לפיו כל בני משפחתו מוותרים על זכויותיהם בהתאם לייפוי כוח שנמסר להם. לפיכך טענו המשיבים שההסכם בטל בשל הטעיה, מרמה ועושק.

הבקשה לדחייה על הסף

בבקשה לדחייה על הסף טענו המבקשים, כי הרישום לאחר הליך הסדר מהווה ראיה חותכת לתוכנו לפי סעיף 125 לחוק המקרקעין, כי סעיף 81 לפקודת ההסדר מבטא את עקרון סופיות המרשם, כי הפסיקה מאפשרת תקיפת רישום שמצטמצמת לעילות חריגות, כולן במסגרת סעיף 93 לפקודה, ובעיקר - כי סעיף 93 הנ"ל כפוף לפי לשונו לדין החל על התיישנות תובענות, בעוד שבמקרה זה תקופת ההתיישנות היא של 7 שנים בלבד, לפי פסק הדין שניתן על ידי בית משפט זה בהפ' 8035/99 סלים רביע קבוע ואח' נ' מ"י ואח' (ניתן ביום 24.8.05, להלן: "עניין קבוע"), ובכל מקרה חלפו גם למעלה מ-25 שנה ממועד הסדרת הקרקע ורישומה על שם המדינה.

בתגובה לבקשה טענו המשיבים, שלפי סעיף 7 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958, במקרה שבו עילת התובענה היא תרמית או הונאה מצד הנתבע, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודע לתובע עליהן. המשיבים טענו, כי עילת התובענה נודעה להם לראשונה בתחילת שנת 2003. כמו כן טענו, כי חל סעיף 8 לחוק ההתיישנות, לפיו במקרה בו נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה. בנוסף טענו, שאין התיישנות בתביעת זכות במקרקעין מוסדרים לפי סעיף 159(ב) לחוק המקרקעין, לפיו חוק ההתיישנות לא יחול על תביעות לקיום זכות במקרקעין מוסדרים, וכי תקופת ההתיישנות מתארכת בענייננו גם בשל העובדה, כי חלק מהמשיבים היו קטינים ולא ידעו על קיומו של ההסדר.

בתשובת המדינה לתגובת המבקשים, טענו המבקשים, בתמצית, כי בית משפט זה קבע בעניין קבוע בסוגיית ההתיישנות, שתקופת ההתיישנות של 25 שנה במקרקעין מוסדרים לפי סעיף 5(2) לחוק ההתיישנות מתייחסת רק לטענת הגנה מפני פינוי מקרקעין, הסותרת את הרישום. כמו כן נטען, כי ממילא עברו למעלה מ-25 שנה בענייננו ממועד הסדרת המקרקעין. לעניין טענות המשיבים להתיישנות שלא מדעת ובעילת תרמית, נטען כי הטענה בתובענה, לפיה נודע למשיבים על התרמית בשנת 2003 אינה מעלה ואינה מורידה כלל, כי השאלה הרלוונטית היא מתי נודע על כך למנוח, ולפי העובדות הנטענות, המנוח לא ידע ולא היה צריך לדעת על תרמית ו/או על עובדות היוצרות את עילת התובענה.

לעניין סעיף 8 לחוק ההתיישנות (התיישנות שלא מדעת) נטען, כי התביעה אינה תביעת המשיבים כפרטים, אלא תביעת העיזבון, כאשר המנוח הגיש תזכיר תביעה בשנת 1975 בשמו בלבד ועד סמוך לפטירתו לא סיפר למשיבים, לגרסתם, על המקרקעין, כך שבשום אופן לא יכולה להישמע הטענה, שנעלמו מהעיזבון עובדות הקשורות להסכם, והמשיבים אף לא טענו זאת ולא ביססו את הטענה.

לעניין סעיף 7 לחוק ההתיישנות, בדבר מרמה, נטען שבתובענה מדובר בהשערות של המשיבים מתוך המסמכים הקיימים, בעוד שאין קשר בין העובדות שבכתב התביעה לבין מרמה, כאשר קיימת גם חזקת תקינות המעשה המנהלי.

באשר לקטינות, לפי סעיף 10 לחוק ההתיישנות, נטען, שההסכם נוגע למנוח ולא ליורשיו, וכפי שנפסק בעניין קבוע הנ"ל, הקטין נכנס לנעלי המנוח, שידע על העניין לפני פטירתו, ולאור זאת אין הארכה של תקופת ההתיישנות מטעם זה. לאמור, סעיף 10 מתייחס למצב בו לקטין יש זכות תביעה כלשהי, ומסיבה כלשהי הוריו, כנציגיו, לא עשו בה שימוש בעודו קטין, וזאת להבדיל מענייננו. מכיוון שהילדים נכנסו לנעלי המנוח, הם כפופים גם להתחייבויותיו ולהצהרתו, שלכל ילדיו הקטינים אין טענות ותביעות בקשר למקרקעין, ושלא יוגשו תביעות חדשות.

דיון

בעניין קבוע נפסק בנסיבות דומות לנסיבות במקרה זה, כי תקופת ההתיישנות היא בת 7 שנים, ולא 25 שנה במקרקעין מוסדרים, שכן התקופה של 25 שנה מתייחסת רק לטענת הגנה מפני פינוי ממקרקעין, הסותרת את הרישום, והוא הדבר בענייננו, כך שתקופת ההתיישנות עומדת על 7 שנים.

כמו כן נפסק שם, כי הקטין נכנס לנעלי המנוח, שידע על העניין לפני פטירתו, ולאור זאת ולאור העובדה באותו עניין שהמבקשים ניהלו את העיזבון והיו יכולים להיות מודעים לקיומה של עילת התביעה, אין הקטין יכול לחסות בטענת התיישנות.

גם בעניין קבוע הוגשה בקשה לדחייה או מחיקה על הסף, עקב טענת התיישנות, אך הוחלט להותיר את ההכרעה בעניין לשלב מתן פסק הדין, לאור מורכבות העניין והואיל וההכרעה חייבה בירור עובדתי. בפסק הדין נדחתה התביעה, הן בשל טענת ההתיישנות והן לגוף העניין, כאשר שני הנימוקים היו שלובים זה בזה.

גם בענייננו מחייבת ההכרעה בירור עובדתי, ביחס לטענות התרמית ולכך שהזכות שנרשמה בפנקס נרשמה בו שלא כשורה, כאשר טענות אלו יכולות להאריך, במקרה חריג המתאים לכך, את תקופת ההתיישנות, בהתאם למועד בו נודע לתובע דבר התרמית, או העובדות המהוות את עילת התובענה, שנעלמו ממנו מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן.

באשר לזהות התובע, המנוח או יורשיו, בקשר לתחילתו של מרוץ ההתיישנות לפי סעיף 7 הנ"ל, החל "ביום שבו נודעה לתובע התרמית או האונאה", השאלה ראויה לדיון ותידון בהמשך ההליך. לאור האמור, אף כי נטל ההוכחה המוטל על המשיבים הוא כבד בנסיבות העניין, בשל פטירתו של התובע והקושי להוכיח תרמית, אני דוחה את ההכרעה בסוגיית ההתיישנות לשלב מתן פסק הדין, בלא צו להוצאות בשלב זה.

נקבע לישיבת קדם משפט ביום 13.9.06 בשעה 12:30.

ניתנה היום ג' בתמוז, תשס"ו (29 ביוני 2006) בהעדר הצדדים

ברוך אזולאי, שופט

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ