1. בקשה לאכיפת צו, שניתן על ידי המפקחת על רישום המקרקעין בחיפה (
עו"ד גב' צ' פיגנבאום,
ולהלן - "כב' המפקחת"), לפי פקודת בזיון בית המשפט.
המבקשים בבקשה שלפני הם המשיבים בערעור שבתיק העיקרי.
2. מהטעמים שיובהרו להלן, הנני מחליט לדון בבקשה מבלי להמתין לתגובת ב"כ המשיבים, ומבלי לקיים דיון במעמד הצדדים, ובנוכחות המשיבים.
3. המבקשים והמשיבים מתגוררים בבית משותף, ובעקבות פעולות שונות שביצעו המשיבים בחצר הבית, הגישו המבקשים תביעה לכב' המפקחת, ותביעתם התקבלה. בפסק הדין שניתן על ידי כב' המפקחת, חויבו המשיבים לבצע פעולות שונות, שבעיקרן הן פעולות הדרושות להשבת מצב חצר הבית (שהיא רכוש משותף) לקדמותו.
4. המשיבים לא השלימו עם פסק הדין והגישו עליו ערעור לבית משפט זה, והערעור עדיין תלוי ועומד. במקביל להגשת הערעור הגישו המשיבים בבקשה לכב' המפקחת לעכב ביצוע פסק הדין, ובקשתם התקבלה בחלקה אך נדחתה ביחס לשלושה עניינים והם: (1) פינוי פסולת מחצר הבית; (2) הריסת גדר שנבנתה; (3) תשלום הוצאות המשפט למבקשים.
5. המשיבים לא שבעו נחת מהחלטת כב' המפקחת, המורה לעכב ביצוע פסק הדין באופן חלקי בלבד, והגישו לבית משפט זה, לצד הערעור שהוגש מטעמם, בקשה לעיכוב ביצוע כל אותן הוראות פסק הדין, שכב' המפקחת לא הורתה לעכב את ביצוען.
6. בהחלטתי מתאריך 12.2.06 (תיק בש"א 2031/06) דחיתי בקשת המשיבים, וזאת משום שלא מצאתי מקום לעכב ביצוע פסק הדין מעבר לאותם עניינים שכב' המפקחת הורתה על עיכוב ביצועם.
משכך הם פני הדברים, כי אז היה על המשיבים לבצע את אותם עניינים שכב' המפקחת לא הורתה לעכב ביצועם, ובכלל זה היה עליהם לפנות את הפסולת מחצר הבית, להרוס את הגדר הנזכרת בהחלטת כב' המפקחת, ולשלם הוצאות משפט.
7. מהבקשה שהגישו המבקשים, והמונחת עתה לפני, עולה, כי המשיבים לא ביצעו את המוטל עליהם באותם עניינים שביצועם לא עוכב, ומטעם זה הגישו המבקשים את הבקשה לכפות על המשיבים לבצע את הוראות כב' המפקחת על רישום המקרקעין שלא עוכבו, וזאת לפי פקודת בזיון בית המשפט.
8. דא עקא, שהגשת הבקשה לאכיפת צווי כב' המפקחת על רישום המקרקעין לבית משפט זה, אינה תואמת את הוראות הדין.
סעיף 6(1) לפקודת בזיון בית המשפט קובע כדברים הבאים:
"בית המשפט העליון, בית משפט מיוחד שנתכונן עפ"י סעיף 55 של דבר המלך במועצה על ארץ-ישראל, 1922, בית המשפט המחוזי, בית המשפט לקרקעות ובית משפט השלום, תהא
להם הסמכות לכוף אדם בקנס או במאסר לציית לכל צו שניתן
על ידם והמצווה לעשות איזה מעשה או האוסר לעשות כל מעשה."
(ההדגשות לא במקור)
ואולם, כאן ישאל השואל, כיצד ניתן יהיה לאכוף צו שניתן על ידי מפקח על רישום המקרקעין, מכוח סמכויותיו השיפוטיות, והרי המפקח אינו "בית משפט" מאלה המנויים בסעיף 6(1) שלעיל? התשובה לכך מצויה היא בסעיף 78 לחוק המקרקעין, תשכ"ט - 1969, הקובע לאמור:
"
אכיפתם של החלטות וצווים
החלטת המפקח בסכסוך וצו ביניים שנתן, דינם, לענין אכיפה והוצאה לפועל ולענין סעיף 6 לפקודת בזיון בית-המשפט, כדין פסק דין או צו ביניים של בית-משפט שלום."
קיימת מחלוקת בפסיקת בתי משפט השלום, האם הסמכות להפעיל את אמצעי האכיפה לפי סעיף 6(1) לפקודת בזיון בית המשפט, מסורה למפקח על רישום המקרקעין או לבית משפט השלום. במחלוקת זו דעתי היא, כי הסמכות מסורה לבית משפט השלום, וזאת משום שלמפקח על רישום המקרקעין לא ניתנו סמכויות לפי פקודת בזיון בית המשפט. כך אף נקבע בתר"מ 144/98
מימון טולדנו נ' יעקב פרץ, פ"ד נ"ב(4) 666 בעמ' 670 (מפי כב' השופט א' מצא):
"גם ביחס לצווים שניתנו על ידי גופים שהם בעלי סמכות שיפוטית, או מעין שיפוטית, יש שהחוק מקנה מעמד של צווי בית המשפט, אך הסמכות לכוף את הציות לצווים אלה אינה נתונה בידם. כך, למשל, קובע סעיף 76 לחוק המקרקעין, תשכ"ט - 1969, כי לעניין סעיף 6 לפקודת בזיון בית-משפט, דין צו שניתן על ידי מפקח על רישום המקרקעין כדין צו של בית משפט שלום. משמעות הדבר, שכפיית הציות לצו נתונה לא בידי המפקח, אלא בידי בית משפט השלום."
מכל מקום ברור הדבר, שלבית המשפט המחוזי אין סמכות לאכוף צווים ופסקי דין שניתנו על ידי מפקח על רישום המקרקעין, אפילו תלוי ועומד לפניו ערעור על פסק דין שניתן על ידי מפקח על רישום המקרקעין. בהקשר אחרון זה, ובהערת אגב אוסיף, שאפילו תמצא ערכאת הערעור להתערב בפסק דין שניתן על ידי ערכאה נמוכה ממנה, הרי שלצורך אכיפתו לפי פקודת בזיון בית המשפט, רואים את פסק הדין שניתן על ידי ערכאת הערעור כאילו ניתן כך מלכתחילה על ידי הערכאה הדיונית, ואת הבקשה לאכוף את פסק הדין יש להגיש לערכאה הדיונית.