החלטה בתיק בשא 601/07

1.      בפני בקשה לחיוב המשיב, המערער בהליך העיקרי, בהפקדת עירבון כספי להבטחת תשלום הוצאות המבקש למקרה שבו יזכה בדין.

2.      המשיב, תושב הרשות הפלשתינית, עבד כנגר אצל המבקש. בבית הדין האזורי נדונה תביעתו לתשלומים שונים הנובעים מקשר העבודה ומסיומו. בפסק הדין מושא הערעור נדחו במלואם רכיבי התביעה הבאים: פיצויי פיטורים; חלף הודעה מוקדמת; פיצויים בגין אי הפרשות לקרן פנסיה; תשלום דמי חג. התקבלו בחלקם רכיבי התביעה הבאים: דמי חופשה; דמי הבראה.­­­­

3.      נימוקי הבקשה הם:

3.1.   ערעור המשיב הינו חסר שחר, וסיכויי הערעור קלושים.

3.2.   מכיוון שהמשיב הוא תושב הרשות, קיים סיכוי סביר כי יהא קשה למבקש לגבות מהמשיב את הוצאותיו, אם בית הדין ידחה את הערעור ויחייב את המשיב בהוצאות לטובת המבקש.

4.      המשיב התנגד לבקשה, מנימוקים אלה:

4.1.   סיכויי הערעור הינם גבוהים מאוד.

4.2.   על פי הפסיקה, היות המשיב תושב הרשות אינה מהווה כשלעצמה טעם לחיובו בהפקדת ערובה.

4.3.   לא מתקיימים טעמים אחרים המצדיקים חיוב המשיב בהפקדת ערובה.

4.4.   חיוב בהפקדת ערובה יכביד על מימוש זכויות המשיב.

5.      דין הבקשה להידחות, מנימוקים שיפורטו להלן.

6.      כידוע, בתקנות בית הדין לעבודה אין תקנות מקבילות לתקנות 427 עד 433 לתקנות סדר הדין האזרחי. אולם, בהתאם לפסיקה, בית הדין רשאי לאמץ את ההסדר הקבוע בתקנות אלה, מכוח סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט - 1969. יחד עם זאת, יש לתת משקל לעובדה שמתקין התקנות נמנע מלהתקין תקנות המטילות חובה להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הערעור. מעובדה זו מתחייב כי הכלל הוא שאין מקום לחייב מערער בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות, בהעדר נימוקים מיוחדים המצדיקים חיוב בעל דין בהפקדת ערובה.

על השיקולים המנחים לחיוב בעל דין בהפקדת ערובה בשלב הערעור ראו: ע"ע 251/03 דוד אילוז נ' מישל אילת הסעות בע"מ (החלטה מיום 22.6.2004); בש"א 1394/04 גביש שלטים בע"מ ואח' נ' נעמה כץ (החלטה מיום 12.9.2004).

7.      לטענת המבקש, מתקיים במקרה הנדון נימוק מיוחד לחייב את המשיב בהפקדת ערובה והוא  - היותו תושב הרשות.  אין בידי לקבל טענה זו. בית הדין הארצי כבר פסק בעבר, כי עצם היותו של בעל דין תושב השטחים אין בו,  כשלעצמו,  כדי להוות נימוק לחייב אותו בעל דין בהפקדת ערובה. לעניין זה נקבע בפס"ד אבו נאסר-

כשהעובד הוא תושב הרשות הפלסטינית - ככלל, אין להטיל על עובד תושב הרשות חובת הפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו של המעסיק-הנתבע, רק בשל היותו תושב הרשות. יש לבחון כל מקרה לגופו, על פי נסיבותיו.

[ע"ע 1424/02 פתחי אבו נסאר נ' SAINT PETER IN GALLICANTU, עבודה ארצי לג(54) 38, ס' 16 לפסק הדין של השופטת ארד].

8.      בהקשר זה יש לציין כי במספר רב של החלטות פסק בית הדין הארצי לעבודה כי עצם היותו של בעל דין אזרח זר אין בו, כשלעצמו, כדי להוות נימוק לחייב אותו בעל דין בהפקדת ערובה. פסיקה זו חלה הן כאשר מדובר בחיוב בהפקדת ערובה בערכאה הראשונה, בטרם נדונה התביעה, והן כאשר מדובר בחיוב בהפקדת ערובה בשלב הערעור. לעובד זר כמו לכל בעל דין אחר זכות לממש את זכות הערעור. אין מקום להנהיג אמת מידה שונה בנוגע לחיוב מערער שהוא עובד זר בהפקדת ערובה, ולקבוע שיחולו עליו כללים אחרים מאלה החלים על מערער אחר. 

ע"ע 1459/02 דן בוצ'ימן נ' בסט ייזום ובנייה בע"מ (עבודה ארצי לג(31), 35), סעיף 14 לפסק הדין; ע"ע 1075/00 קיריאק פטרו נ' אם אי. סי. אס כוח אדם הנדסה ובנייה בע"מ ואח', עבודה ארצי לג (16) 25; ע"ע 1155/00 אניקה ג'ונג'ינו נ' אם.אי. סי. אס. כוח אדם הנדסה ובנייה בע"מ, עבודה ארצי לג (52)25; ע"ע 1424/02 פתחי אבו נסאר נ' Saint Peter In Gallicantu, עבודה ארצי לג(54) 38; בש"א 338/05 הרב שלמה בניזרי נ' Rudarska Rosita Stefanova (החלטה מיום 19.6.2005); עא"ח 76/05 הרב שלמה בניזרי נ' Rudarska Rosita Stefanova(פסק דין מיום 2.11.2005); בש"א 768/06 חנה לביא נ' פררה סונט (החלטה מיום 26.11.2006); עא"ח  20/07 חנה לביא נ' פררה סונט (לא פורסם, ניתן ביום 11.9.2007).