1. ביום 14.1.04, המבקשת הגישה ערעור על הצווים שהוציא המשיב לפי סעיף 152(ב) לפקודת מס הכנסה, לשנות המס 1997 עד 2000. ביום 11.3.04, הגיש המשיב הודעה המפרשת את הנימוקים לקביעת השומות. על פי תקנה 5(ג) לתקנות בית משפט (ערעורים בענייני מס הכנסה),] תשל"ט - 1978:
"תוך 30 יום מהיום שבו נמסר לו העתק מנימוקי השומה, יגיש המערער לבית המשפט הודעה בכתב המפרשת את נימוקי הערעור..."
2. שלוש פעמים הוגשו בקשות מוסכמות להארכת מועד להגשת נימוקי הערעור ובכל הפעמים בית המשפט נעתר לבקשות. המועד האחרון לאחר כל הארכות המועד הנ"ל להגשת נימוקי הערעור היה יום 2.10.04.
ביום 26.10.04, ניתן בעמה 504/04 פסק דין שדחה את ערעורו של המבקש ואישר את השומות שהוציא המשיב. פסק הדין ניתן בשל כך שהגם שביום 11.3.04 הגיש המשיב הודעה המפרשת את הנימוקים לקביעת השומות, עד היום לא הוגשו נימוקי הערעור.
תקנה 7 לתקנות בית משפט (ערעורים בענייני מס הכנסה), תשל"ט - 1978, קובעת:
"לא הגישו המשיב או המערער הועדה כאמור בתקנה 5 תוך המועד שנקבע או תוך המועד שהאריך בית המשפט או הרשם, יקבל בית המשפט את הערעור או ידחה אותו ויאשר את השומה לפי העניין."
לשון התקנה מנדטורית וקובעת, כי במקרה כמו בפנינו יש לקבל את הערעור, וכך אכן קבע פסק הדין.
3. עתה הוגשה הבקשה שבפני לביטולו של אותו פסק דין. בא כוח המבקשת מסכים (סעיף 20 לבקשה), כי פסק הדין נתקבל כדין. הטענה היחידה היא כי המבקשת
"פעלה ללא לאות להשגת המסמכים הרלוונטים" להגשת נימוקי הערעור, אך לא זכתה לשיתוף פעולה של הגומרים הרלוונטים בהנהלות הקודמות של קבוצות הספורט.
4. יש ממש בטענות בא כוח המשיב, כי בשלושת בקשות הדחייה הקודמות לא הועלתה ולו ברמז טענה של קושי בהשגת מסמכים ובבקשות נטען, כי דרושה ארכה לניהול משא ומתן כדי להגיע לפשרה. לכאורה, האמור בתגובת המשיב לבקשה בעניין זה נתמך גם במסמכים שצירף ובתצהירים.
5. הבקשה שבפני, הינה בקשה ל
"ביטול החלטה על פי צד אחד" מכוח תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984, (החלה בענייננו מכוח תקנה 9 לתקנות בית משפט (ערעורים בענייני מס הכנסה), תשל"ט - 1978). את הבקשה יש להגיש בתוך 30 יום מיום שהומצאה ההחלטה.
לטענת עו"ד טרי אלמוזלינו, בא כוחה החדש של המבקשת, הוא קיבל את פסק הדין ביום 6.11.04. יצויין, כי פסק הדין נשלח בפקס ביום 1.11.04, לעו"ד אהוד ברזילאי, אשר גם הגיש את הערעור בשם המערערת, וביקש בשמה את 3 הבקשות להארכת מועד. רק ביום 15.12.04, נשלח פקס ממשרד עו"ד ברזילאי בדבר הפסקת ייצוג.
צד למשפט המחליף עורכי דין, בעת המשפט בלא להודיע על כך לבית המשפט אין לו אלא להלין על עצמו על כך שההודעות נשלחו ונתקבלו כדין על ידי בא כוחו הקודם.
תוצאת האמור הינה, כי גם הבקשה לביטולו של פסק הדין הוגשה באיחור ובלא בקשה להארכת מועד להגשת בקשה זו.
6. מהאמור עד כה יוצא שהמבקשת לא פעלה על פי המועדים הקבועים בחוק (ומהארכת המועד שניתנה לה) הן בעניין הגשת נימוקי הערעור והן בעניין הבקשה לביטולו של פסק הדין.
תקנה 528 לתקנות סד"א, תשמ"ד - 1984, (החלה בענייננו מכוח תקנה 9 תקנות בית משפט (ערעורים בענייני מס הכנסה) תשל"ט - 1978), קובעת:
"מועד או זמן שקבע בית המשפט או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין, או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו, ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה;
נקבע המועד או הזמן בחיקוק, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שירשמו". (ההדגשה שלי - נ.ז.)
גם כשהמבקש אינו חייב להראות טעם מיוחד לבקשתו להארכת מועד, המועד לא יוארך כדבר שבשגרה. (ראה זוסמן, "
סדרי הדין האזרחי", מהדורה שביעית, עמוד 888.)
בענייננו, מדובר במועדים הקבועים בחיקוק ואין להאריכם ללא טעם מיוחד.
"...בעיקרון ניתן להאריך מועד בשל טעם מיוחד, כאשר הנסיבות שבעטיין חל האיחור הן חיצוניות ואינן בשליטתו של בעל הדין, להבדיל מטעמים הנעוצים בבעל הדין עצמו העשויים שלא להצדיק הארכת מועד, אם לא הצביע המבקש על קיומם של טעמים מיוחדים המצדיקים את הדבר." (ראה בספרו הנ"ל של זוסמן, עמ' 890).