אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק בשא 5808/07

החלטה בתיק בשא 5808/07

תאריך פרסום : 04/12/2007 | גרסת הדפסה
בש"א
בית המשפט המחוזי ירושלים
5808-07
21/06/2007
בפני השופט:
ר' כרמל

- נגד -
התובע:
ס.א.ד.ר חברה לעבודות בניין בע"מ
עו"ד אלי מרדכי ואח'
הנתבע:
י. פאלו בע"מ
עו"ד אילן שפירא
עו"ד צבי שילה
החלטה

בקשה לביטול צו עיקול זמני ברישום, שניתן ביום 28.5.07, במעמד המשיבה בלבד, על כספים וזכויות של המבקשת, עד לסך של 3,205,847 ש"ח.

1.     בין הצדדים התקיים קשר עיסקי בקשר לעבודות בנייה שבצעה המשיבה בשני פרוייקטים של המבקשת בישוב אדם מצפון לירושלים, בשנים 2000 ועד 2003,  במהלכן  בנתה המשיבה עבור המבקשת 48 יחידות דיור. בין  הצדדים פרץ סכסוך במהלכו טענה המשיבה לקיומה  של זכות עיכבון ביחידות  אותן בנתה עבור המבקשת, עד לתשלום סכומי כסף להם טענה בגין עבודות הבנייה. במסגרת זו, הגיעו הצדדים להסכמה בדבר העברת הסכסוך להליך בוררות. הצדדים הגיעו לידי הסכמה זו עוד בשנת 2003, נחתם הסכם בוררות, והבורר נקבע להיות עורך הדין ע' פולמן.

        הסכם הבוררות קבע, בין היתר, כי כבטחון וערובה למימוש  פסק הבורר, במידה שיינתן לטובת המשיבה, מתחייבת המבקשת שלא למכור  שלוש מהיחידות בפרוייקט אותו בנתה המשיבה. עוד נאמר בהסכם, בהקשר זה, כי המבקשת תהא זכאית בכל עת להחיל את ההסכם הנ"ל בנוגע עם שלוש דירות לפי בחירתה, ולהחליף את הבטוחות בדירות  לפי בחירתה.

2.     ביום 17.11.03 ניתן פסק בורר שבו חוייבה המבקשת בתשלום סך של 2,330,011 ש"ח למשיבה. במסגרת הליך לבטול פסק הבורר (לבקשת המבקשת), הגיעו הצדדים להסכמה לפיה ההכרעה בבקשת המבקשת לביטול פסק הבורר תועבר לכב' השופט (בדימוס) ו' זיילר. ביום 15.10.04 ניתנה החלטת כב' השופט (בדימוס) ו' זיילר, לפיה פסק הבורר בוטל. בהמשך, התנהלה הבוררות מראשיתה לפני כב' השופט (בדימוס), ו' זיילר, שמיעת הראיות הסתיימה, ולאחר שתוגש חוות דעת משלימה, יוגשו סיכומי הצדדים. דהיינו, טרם ידוע מועד סיום הליך הבוררות, וטרם ניתן פסק בורר חדש.

3.     לטענת המשיבה, הוברר לה כי המבקשת מכרה את מלוא היחידות בפרוייקט והותירה את המשיבה ללא בטוחות, כל זאת מבלי הסכמת המשיבה. לשיטת המשיבה, יש בכך משום הפרת הסכם הבוררות, הפרה היורדת לשורש העניין ויש בה משום הפרה יסודית של ההסכם שבין הצדדים. פניות המשיבה למבקשת להמצאת בטוחה חלופית - לא נענו. עוד טענה המשיבה, במסגרת בקשתה לקבלת צו העיקול, כי הוברר לה לאחרונה שהמבקשת חדלת פרעון, ובזאת הסתמכה המשיבה על הליכים שונים במסגרת ההוצאה לפועל  שננקטו  כנגד המבקשת, ונטען כי זכויות ונכסי המבקשת משועבדים. לפיכך, באה המשיבה בבקשתה להטלת עיקולים על נכסי המבקשת. לשיטת המשיבה, העובדה שניתן פסק דין לטובתה על ידי הבורר - מעידה כי בידה עילה טובה כנגד המבקשת (ויוזכר - פסק הבוררות בוטל  אך משום שהבורר, עורך הדין ע' פולמן, לא דיווח לצדדים על קשרי משרדו עם בנק לאומי לישראל בע"מ, שעה שלמשיבה חוב כספי, גדול, לאותו בנק). לטענת המשיבה בבקשתה לצו העיקול, "הכבדה"  על ביצוע פסק הדין, כאמור בהוראות תקנה 374 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, אין פירושה אך כוונה להברחת נכסם אלא גם מקום שהמבקש מראה כי לנתבע אין אמצעים - כספיים מספיקים לעמוד בתשלום החוב הנטען ודי בחשש סביר לשם כך (ראה רע"א 7513/06 גור-ארי פיתוח והשקעות בע"מ נ.  אברהם וסילווה גייר).

4.     המבקשת, פירטה בבקשתה לביטול צו העיקול, כי במסגרת הבוררות המתנהלת לפני כב' השופט (בדימוס) ו' זיילר, מתנהל גם סיכסוך בין המבקשים ומנהלה, מר י' סאסי,לבין מר ע' יונה, מנהל המשיבה, זאת בנוגע עם זכויות  בקבוצת כדור-הרגל "הפועל ירושלים". הליך הבוררות בנושא זה הסתיים וניתן פסק בורר עוד ביום 11.1.206 לפיו, בין היתר, חוייב מר יונה, מנהל המשיבה, בחיוב כספי בסך 1,900,000 ש"ח (בערכים נומינליים). בקשת הזוכים  באותו פסק בורר, למתן סעדים זמניים במסגרת הבקשה לאישור פסק בורר,  שהוגשה לבית משפט זה, לרבות צווי עיקול על זכויות מר יונה - נענתה בחיוב, וניתן צו עיקול. לאחר מכן, ניתן צו עיקול נוסף כנגד מר יונה. לפיכך, כך נטען, הגישה המשיבה בקשתה למתן צווי עיקול על מנת שיהא בכך משום משקל נגד לצווים שניתנו כנגד מר יונה. עוד נטען כי המשיבה הנה חדלת פרעון ואין להסתפק בהתחייבותה, שכן זו התחייבות נטולת משמעות. בנוסף, התייחסה המבקשת לטענות המשיבה בדבר חובותיה של המבקשת לצדדים שלישיים ובא פירוט מטעם המבקשת בנוגע עם כל חוב שייחסה לה המשיבה, ובהתאם לאותו פירוט ביקשה המבקשת להבהיר כי אין ממש בחובות אותם מייחסת לה המשיבה  (ר' סעיף 18 ואילך לבקשה).

5.     ניתן לאמר, בהקשר זה, כי אכן, לאחר עיון בתצהירי הצדדים ובמסמכים שצורפו אליהם, התמונה המתקבלת הנה כי המשיבה הציגה את מצבה הכלכלי של המבקשת, לרבות בנושא היקף חובותיה, שלא כפי שמצבה זה משתקף מהנתונים והמסמכים אותם הציגה המבקשת, לרבות יכולותיה הכלכליות של המבקשת אשר, לדוגמא, זכתה לאחרונה במכרז לבניית 44 יחידות ידור בנגב בהיקף של כ - 20,000,000 ש"ח והפקידה ערבות בסך  2,000,000 ש"ח. (ר' נספח ח' לבקשה ונספח ט' בנוגע עם פרוייקט נוסף).

6.     לגופו של עניין, טענה המבקשת כי המשיבה ידעה מראש כי התחייבות המבקשת שלא למכור שלוש דירות כפופה לזכויות הבנק לטובתו שועבדו הדירות ולזכויות חברת המניף, והתחייבויות המבקשת כלפי המשיבה כפופות לזכויות הבנק וחב' המניף, עובדה לה הסכימה המשיבה, והמבקשת הודיעה במכתב מיום 22.5.05 כי הבנק וחב' המניף הורו לה למבקשת למכור את כל הדירות בפרוייקט ואף צורף מכתבו של הבנק לחב' המניף המורה למבקשת לעשות כן (ראה נספח י' לבקשה). עוד הוסיפה המבקשת כי היות שפסק הבורר שניתן על ידי עורך הדין ע' פולמן בוטל, לא  קיימת ראייה לעניין חבותה ויש להמתין לתוצאות הבוררות החדשה.

7.     בדיון שהתקיים בנוגע עם הבקשה לבטול צו העיקול, הסכימו הצדדים כי ההחלטה תינתן בהתאם למסמכים שבתיק  ולאלה שיוגשו על ידי הצדדים, והצדדים סיכמו בהתאם.

 תמצית טענות המשיבה הנה כי יש להותיר את צו העיקול על כנו שכן המבקשת הפרה את התחייבותה למתן בטוחות, לאחר שמכרה את מלוא הדירות בפרוייקט, זאת לצד קיומו של פסק בורר (שבוטל) שהכיר בטענות המשיבה.

מנגד, הציגה המבקשת את הטענה לפיה השאלה הנה האם יכבד על המשיבה לבצע את פסק הדין, מקום שיינתן פסק דין לטובתה. נטען, כי למשיבה היה ידוע בכל העת כי הבטוחה בדבר  אי מכירתן של שלוש דירות כפופה להתחייבויות אחרות, כמפורט לעיל, ולא רק זאת, אלא שצו העיקול התבקש לאחר הודעת המבקשת על דבר מכר מלוא היחידות בפרוייקט לאור הוראות הבנק וחב' המניף (ר'  נספח ד' עמ' 2, מכתבו של עו"ד בביוף). על כן, כך נטען, הבקשה למתן צו עיקול נולדה אך ורק על מנת להוות משקל נגד לעיקולים שהוטלו על מר יונה.

        דיון

8.     על-מנת שבית המשפט ישקול בחיוב מתן עיקול זמני, על המבקש להניח תשתית ראיות מהימנות  לכאורה לקיומה של עילת תביעה וקיומו של חשש סביר לכך שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין. למעשה,  עורך בית המשפט, שעה שהוא דן בבקשה במתן צו עיקול זמני, איזון אינטרסים, בין אינטרס התובע שהנתבע לא יכשיל בתקופה שעד למתן פסק הדין את ביצועו של פסק הדין, מקום שזה יהא לטובת התובע, לבין אינטרס הנתבע שזכות הקניין שלו לא תיפגע יתר על המידה על יסוד תשתית ראייתית בלתי מלאה. מטרתו של העיקול הזמני, כמו גם מטרתם של הסעדים הזמניים האחרים, היא לשמר את הנסיבות הקיימות בעת הגשת התובענה (או הבקשה) עד למתן פסק הדין. בעניין זה הודגש לא אחת, לאחר חקיקתו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, אשר הכיר בזכות הקניין כזכות חוקתית,  כי הדגש  במתן צו עיקול זמני הועתק מהצורך לייחוד נכסים לשם ביצוע עתידי של פסק הדין, לצורך למנוע שינוי לרעה במצבו של המבקש עד למועד הינתן פסק הדין. לפיכך, צו העיקול ינתן מקום שבו הוכח כי הנתבע עומד להבריח את נכסיו או עומד לסכל אפשרות למימוש הסעד הסופי שיינתן לתובע (ר' רע"א  8420/96 דן מרגליות נ. משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ, פ"ד נא (3) 789, רע"א 1641/01 בוטנר ואח' נ. קיבוץ חפציבה, מיום 24.7.01). במסגרת זו, על בית המשפט לערוך איזון בין האינטרס של התובע שהנתבע לא יכשיל, בתקופת הביניים, את ביצוע פסק הדין, לבין האינטרס של הנתבע שזכות קניינו לא תיפגע יתר על המידה, על יסוד תשתית ראייתית בלתי מלאה. בהקשר זה יצויין כי כבר נקבע, לאור ההכרה בזכות הקניין כזכות חוקתית, כי על בית המשפט לייחס חשיבות רבה יותר, מאשר  היה בעבר,  לאיכותן של הראיות האמורות לתמוך בבקשת העיקול (ר' ע"א 5935/97 רוני סיני נ. יעקב גלנץ ואח', פ"ד נב' (1), 193).

9.     אם אבקש ליישם את האמור לעיל לענייננו, יש לציין, בשלב זה, כי מדובר בסיטואציה ייחודית למדי ואין מדובר בבקשת עיקול זמני רגילה. בפני המשיבה, כמבקשת לשמר את הצו הזמני שניתן לטובתה, עומדים קשיים משתי חזיתות: הן בשאלת קיומה של עילת תביעה והן בשאלת קיום "בסיס ראיות מהימנות לכאורה כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין". הקושי, יש לציין  מצוי בעיקרו בשדה התנאי השני. באשר לתנאי הראשון, נסמכת המשיבה על פסק הבורר אשר ניתן על ידי עורך הדין ע' פולמן במסגרתו נפסק לטובתה סכום כסף נכבד. אולם, פסק זה בוטל ואינו עומד עוד. יחד עם זאת, יש לזכור כי הפסק בוטל שלא בשל פגם או טענות שהתגלו במהותו של הפסק, אלא בשל נסיבות חיצוניות הקשורות לקשרי משרדו של הבורר עם בנק לאומי כאשר גם בנוגע עם קשרים אלה לא נאמר כי היה בהם להביא לפגם בפסק הבורר אלא מדובר במראית עין ובצורך למנוע טענות שווא. אשר על כן, לוא הייתה עומדת שאלה זו לכשעצמה, יתכן שהיה מקום לקבל את עמדת המשיבה. אולם, הקושי מצוי בתנאי השני הנחוץ למתן צו עיקול זמני, והוא בשאלת ההכבדה. מהאמור בסעיף 18 ואילך לתצהיר התומך בבקשת המבקשת, עולה תמונה שונה כאשר למצבה הכלכלי של המבקשת מאשר זה שצוייר על ידי המשיבה: הובהר (לכאורה) כי לא קיים חוב פסוק  לעירית ירושלים בסך 430,000 ש"ח אלא קיימת תביעה בגין ארנונה על סך של כ - 285,000 ש"ח. לעניין תיק ההוצאה לפועל לטובת דביר גל בגין חוב בסך של 60,000 ש"ח - תיק זה נסגר לבקשת הזוכה ביום 14.5.07 (ר' נספח ו' לתצהיר מר י' סאסי). גם החוב על סך 710,000 ש"ח לחברת א.י.ל.ס  לקיומו טענה המשיבה, אינו קיים, ככל הנראה, זאת לאור המסמכים נספח ז' לתצהיר מר י' סאסי. השעבודים הרשומים אצל רשם המשכונות ורשם החברות אליהם הפנתה המשיבה, הנם, כנראה, שעבודים ישנים (שנעשו בין השנים 97 ועד 2002, טרם נולד הסכם הבוררות). מנגד,  הובאו פרטים באשר למצבה הכלכלי  האיתן יחסית של המבקשת (סעיף 20 לתצהיר מר י' סאסי, ר' נספחים ח' ו - ט' לתצהירו).

        המסקנההנה, אם כן, שטענות המשיבה בדבר קיום חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין נסדקו באופן ממשי ומשמעותי, ולא ניתן לאמר כי אכן קיים חשש כזה, שכן החשש הושתת על נתונים אשר הופרכו.

10.    נותר לדון בטענתה הבסיסית של המשיבה, היא הטענה שבמסגרת הסכם הבוררות הוסכם על מתן בטוחה בדמותן של  שלוש יחידות דיור אשר לא תמכרנה על ידי המבקשת, והוברר כי המבקשת מכרה את מלוא היחידות. השאלה היא, האם יש בכך כדי להטות את הכף לזכות המשיבה. לכאורה, במכר דירות אשר הוקצו ויוחדו לשמש בטוחה, יש משום להעיד על "אופיה" של המבקשת ועל מסוגלותה שלא לעמוד בהתחייבויותיה, לרבות הברחת רכוש. יודגש, אין מדובר בהפרת התחייבות חוזית אשר לגביה ניתן לאמר כי עומדות למשיבה תרופות אחרות אלא מדובר בהפרת התחייבות ספציפית  אשר יש בכוחה לשמש בסיס למתן צו עיקול זמני שכן התחייבות זו, שהופרה כנטען, נועדה לשמש תחליף לצו עיקול שיפוטי. אולם, בפועל, מדובר במצב דברים שונה: ראשית, בגוף ההסכם, שם עוגנה הבטוחה, נאמר: "כבטחון וערובה נוספת למימוש פסק הבורר אשר יינתן לטובת פאלו מתחייבת סאדר שלא למכור ולבצע דיספוזיציה ב - 3 (שלוש) דירות בפרוייקט ואשר טרם נמכרו על ידי סאדר. מובהר בזאת, כי ידוע לפאלו שהדירות משועבדות לבנק במסגרת הליווי הבנקאי  לפרוייקט ואין לראות באי מכירתן משום פגיעה בזכויות הבנק וחברת המניף והתחייבות סאדר כפופה להוראות של האחרונות". דהיינו, למשיבה היה ידוע מלכתחילה כי קיים לה "שותף" בכיר בנוגע עם אותן דירות אשר אמורות היו לשמש כבטוחה, ולא רק זאת, אלא מדובר בשותף  שלו שעבוד קודם. לכך יש להוסיף את העובדות הבאות: ביום 22.5.05 נשלח מכתב מאת באי כח המבקשת לבאי כח המשיבה שבו נאמר, בין היתר, "הננו להודיעך כי האחרונות (בנק טפחות וחברת המניף - ר.כ.) הורו לסאדר למכור את כל הדירות הבנויות בפרוייקט, המשועבדות להן, עד לכיסוי יתרת חוב סאדר, וכך ייעשה על ידה". מכתב זה, הוא נספח ד' לבקשת המשיבה עצמה  בבקשתה לצו העיקול. אישור לקבלתו של מכתב זה, בזמן אמת, בידי המשיבה, מצוי במכתב באי כח המשיבה, שנשלח למחרת, ב - 23.5.05, ונאמר בו, בין היתר, שיהא על המבקשת להמציא בטוחה אחרת. ביום 8.6.06, נשלח מכתב מאת באי-כח המבקשת לבאי-כח המשיבה , מכתב המצרף את הוראות חברת המניף למכר כל היחידות, ונאמר בו כי המבקשת  "מתכוונת להמשיך ולפעול על פי הוראות חברת המניף והבנק..." (מכתב חברת המניף צורף אף הוא לבקשת המשיבה עצמה כחלק מנספח ד'). כן צורף מכתב המבקשת (ללא תאריך, אולם לפי התאריכים של משלוחו באמצעות הפקסימיליה, מדובר במכתב שנולד בתחילת שנת 2006), והמיועד לבנק טפחות ולחברת המניף, שבו מאשרת המבקשת כי קיבלה את הוראת שני הגופים הנ"ל למכור, "מוקדם ככל הניתן", יחידות הדיור בפרוייקט הרלבנטי עד לכיסוי מלוא התחייבויותיה.

11.    הנה-כי-כן, מכירת שלוש הדירות לא באה בהפתעה למשיבה ואין מדובר בפעולה שנעשתה מאחורי גבן ואשר על ביצועה נודע לה באקראי. המבקשת  הודיעה על  הכוונה למכור את היחידות בזמן אמת, הבהירה כי הדבר נעשה לאור האמור בהסכם הבוררות בהקשר זה, וכי באה דרישת המוטבים האחרים לעשות כן. למרות זאת, יתכן שאף בנסיבות אלה, ניתן היה, אולי, לאמר כי על המבקשת לדאוג לבטוחה חלופית, אף שלא נאמר דבר בקשר עם כך בהסכם הבוררות. אולם, המבקשת העמידה את המשיבה על כוונתה וחובתה  למכור את היחידות כבר לפני למעלה משנתיים והודיעה על המכר עצמו, הלכה למעשה, לפני למעלה משנה. המשיבה לא פעלה מאומה בכל פרק הזמן שחלף והשתהתה שיהוי ממשי וניכר. אין לשכוח כי מדובר בסעד זמני ושיהוי הוא שיקול חשוב במערכת השיקולים שעה ששוקלים מתן סעד זה. בעניין הנדון מדובר בשיהוי רב משקל כאשר, לצד זאת, לא התרחש כל אירוע אחר, נוסף, אשר היה בו לזעזע את המערכת בו  היו הצדדים נתונים. ר'  בהקשר זה ע"א 5240/92 חלמיש חברה ממשלתית עירונית לשיקום הדיור בת"א יפו בע"מ נ. אשרז עבוד נתונים בע"מ, פ"ד מז (1) 45, רע"א 8630/05, ניר שיתופי אגודה ארצית להתיישבות עובדים נ. עירית הוד השרון, פורסם במאגר נבו, ורע"א  6872/05 אברהם קייזמן נ. בנק המזרחי המאוחד בע"מ (פורסם במאגר נבו), שם אומר כב' השופט א' גרוניס, בין היתר: "שיהוי זה בהגשת הבקשה לסעדים זמני מצביע על העדר החיוניות של הסעד הזמני מבחינתו של המבקש עצמו". דברים אלה יפים גם לענייננו.

12.    לפיכך, התוצאה היא כי דין הבקשה לביטול העיקול הזמני להתקבל - וכך אני מורה. צו העיקול הזמני מיום 28.5.07 - מבוטל.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ