אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק בשא 5568/04

החלטה בתיק בשא 5568/04

תאריך פרסום : 11/10/2007 | גרסת הדפסה
בש"א
בית המשפט המחוזי באר שבע
5568-04
27/02/2006
בפני השופט:
רחל ברקאי

- נגד -
התובע:
עו"ד רונן מנור
הנתבע:
1. אליהו אברהם - החייבים
2. אליהו מרים - החייבים
3. כונס הנכסים הרשמי - הדרום
4. עו"ד רשף אהרון
5. פרחי מנגול בע"מ
6. פלגריני סנדרו
7. פרחי מנגול בע"מ מושב יד נתן

עו"ד גבאי ציון
עו"ד שוורצמן
החלטה
  1. בפני מונחת בקשת הנאמן על נכסי החייבים להורות לו לתפוס חזקה, להשכירו/או למכור ו/או לממש את הנכסים המפורטים להלן: 2 מבני חממות בשטח כולל של     כ-7,000 מ"ר המצויים על מגרש מס' 28 במושב שחר, בית אריזה קירור ובית קירור בשטח כולל של כ-380 מ"ר המצויים על מגרש מס' 28 במושב שחר. כמו כן, ביקש הנאמן להורות לחייבים, להעביר לקופת הנאמן, את כל הכספים אשר קיבלו בתמורה להשכרת הנכסים, לרבות שיקים מעותדים, וזאת החל ממועד מתן צו הכינוס נגד החייבים ואילך.
  1. העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת :

ביום 18.8.03 ניתן צו לכינוס נכסי החייבים, לפי בקשתם, לאחר שהצהירו על חובות נטענים בסך של   כ-1.5 מיליון ש"ח.  ביום 1.2.04 הכריז בית המשפט על החייבים כפושטי רגל ומינה את עו"ד מנור כנאמן לנכסיהם וכן חייב אותם לשלם במשותף סך של 500ש"ח מדי חודש לקופת הנאמן. נגד החייב הוגשו 11 תביעות חוב ע"ס כולל של 1,615,636ש"ח. נגד החייבת הוגשה תביעת חוב אחת על סך 438,520ש"ח, החופפת בחלקה לחוב של החייב.

עובר להגשת הבקשה היו החייבים בעלי זכויות במשק מס' 44 במושב שחר (להלן:            " המשק").

  1. טוען הנאמן כי החייבים העבירו את זכויותיהם במשק לאחותו של החייב ובעלה ה"ה שנער בדרך של הברחת נכסים ובעניין זה פנה בבקשה נפרדת. מציין הנאמן כי הנכסים  המהותיים היחידים אשר נותרו לחייבים הנם שני מבני חממות בשטח כולל של כ- 7,000 ש"ח על מגרש מס' 28 במושב שחר וכן בית אריזה ובית קירור בשטח כולל של 380 מ"ר המצויים על מגרש מס' 28 במושב שחר. לטענת הנאמן שני הנכסים הנ"ל אינם חלק מן המשק אשר נמכר ועל כן לפי מיטב ידיעתו ניתן לממשם. עוד ציין הנאמן כי  החייבים משכירים את הנכסים הנ"ל ונהנים מדמי שכירות אותם משלשלים הם לכיסם מבלי להעבירם לקופת הנושים.
  1. החייבים בתגובתם טענו כנגד תפקודו של הנאמן אשר אינו בודק את תביעות החוב, בטרם הליך של מימוש נכסים, שמא לא יהא כל צורך לממש את נכסי החייבים. עוד ובנוסף טענו החייבים כי השכרת החממות מהווה עבורם מקור הכנסה לנוכח העובדה כי למעט החייבת המשתכרת סך של 3,200 ש"ח לחודש אין להם כל מקור הכנסה אחר.

בתגובה השיב הנאמן, כי לאור היקף החובות ולנוכח העובדה כי בקופת הנאמן טרם הצטברו סכומי כסף מהותיים, מעכב הוא  את הליך בדיקת תביעות החוב עד למיצוי ההליכים נגד החייבים ובהתאם פנה הוא לכונס הרשמי לקבלת אורכה בהתאם להוראות תקנה 93 לתקנות פשיטות הרגל.

  1. לעניין החממות

מציין הנאמן כי נכסים אלו, אינם מצויים במשק ולא מומשו ע"י הבנק ומכאן שהם מהווים, לאחר מימוש המשק, את הרכוש העיקרי היחיד של החייבים. לדבריו, החייבים בבקשתם לכינוס נכסים והכרזתם כפושטי רגל, לא הצהירו על הכנסות משכירות הנכסים הנדונים וכי רק במסגרת החקירה שנערכה באסיפת הנושים נתגלה מקור הכנסה זה. מציין הנאמן כי החייבים הוזהרו שלא לעשות כל דיספוזיציה בנכסיהם. אולם, למרות האמור לעיל, ממשיכים הם להשכיר את החממות לתקופות שכירות מתחדשות, תוך נטילת הכספים לכיסם בהתעלם מדרישות הנאמן. מציין הנאמן כי מחקירת החייבים וממסמכים שקיבל לידיו עולה כי בחודש 12/02 הושכרו החממות למשך שנה לשוכר בשם יוסי דהן בתמורה לסך של 40,000 ש"ח אשר הועברו ישירות ל"מימי הנגב" לשם כיסוי חוב מים. בחודש 12/03 השכירו החייבים את החממות למשך שנה נוספת לשוכר בשם אשר בן שושן בתמורה לסך של 19,500 ש"ח, אשר שולמו ב-12 תשלומים חודשיים ע"ס 1,625 ש"ח שנמסרו בשיקים מעותדים לחייב. כמו כן, בחודש 8/04 שלח החייב מכתב לנאמן ובו הודיע כי הסכם השכירות עם מר בן שושן הופסק בהסכמה ביום 30.5.04 ומיום 1.7.04 הושכרו החממות למשיבה 3, פרחי מנגול בע"מ לתקופה של שישה חודשים. כשבהתאם להסכם הנ"ל, התחייבה המשיבה 3 לשלם לחייב סך של 10,000 ש"ח ב-6 תשלומים חודשיים ע"ס 1,666 ש"ח החל מיום 15.7.04 ואילך. מוסיף ומדגיש הנאמן כי לא ברור לו מדוע מושכרות החממות בתמורה לדמי שכירות בשווי מחצית מדמי השכירות אשר לטענת החייב קיבל בשנת 2002. טוען הנאמן כי בהתאם להסכמים שהציג החייב עולה כי מאז מועד מתן צו הכינוס (8/03 ) ועד לחודש 12/04 נמנעו החייבים להעביר לקופת הנאמן דמי שכירות בגין החממות בסך של כ- 33,000 ש"ח.

אין חולק כי בהתאם להוראת סעיף 42 לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם - 1980 עת הוכרזו החייבים כפושטי רגל יהיו נכסיהם מוקנים לנאמן. ובלשון הוראת הפקודה:

"ניתן על חייב צו כינוס והחליטו הנושים באסיפתם בהחלטה רגילה שהחייב יוכרז פושט רגל... יכריז בית המשפט בצו שהחייב פושט רגל , ומשעשה כך יהיו נכסי פושט הרגל ניתנים לחלוקה בין נושיו ויוקנו לנאמן."

"נכסים", על פי סעיף 1 לפקודה- כוללים " מקרקעין ומיטלטלין מכל הגדר שהוא ובכלל זה כספים ונשיים,בין בישראל ובין מחוצה לה, ולרבות חיוב, זיקת הנאה, זכות, ריווח וזיקה מכל הגדר שהוא, בין הווים ובין עתידים, בין מוקנים ובין מותנים, הנובעים מנכסים כאמור או כרוכים בהם".

החייבים הטוענים כי דיווחו על כל תשלום ותשלום שקיבלו בגין השכרת מבני החממות הן לכונס והן לנאמן, לא צירפו  כל אסמכתא התומכת בטענתם. התנהלותם של החייבים בתיק זה מעוררת חשד ממשי כי אין הם מנהלים את עניניהם בתום לב ומעלימים הם מעיני הנאמן הכנסות שיש להם מן הנכסים האמורים ואולי אף אינם מנהלים את עסקיהם כראוי.

  1. לפיכך, הנני מורה כי הנאמן רשאי לתפוס חזקה  בחממות על מנת שבשלב ראשון יוכל להמשיך ולהשכיר את החממות  כעסק חי. הנאמן יבדוק מקרוב את תקופת השכירות המתקיימת כיום באופן אשר יבטיח כי ההכנסות מדמי השכירות יועברו במידת האפשר לאלתר לקופת הנושים.
  1. לעניין בית האריזה

טען הנאמן כי הסכם השכירות עליו חתמו לכאורה החייבים אל מול המשיב 6 הנו בבחינת העדפת נושים ועל כן יש להורות על ביטולו ולאפשר לו לתפוס חזקה במקום באופן אשר יאפשר לו להשכיר את הנכס במחיר שוק ראלי או למוכרו.

החייבים הצהירו כי בית האריזה הושכר על ידם לחתנם, מר סנדרו פלגריני המשיב 6 מסבירים החייבים כי בהתאם להסכם שנערך בינם לבין המשיב 6,  הושכרו המבנה והציוד של בית האריזה בחודש 6/02 לתקופה של 6 שנים ועד לחודש 6/08, כאשר על פי ההסכם הוסכם בין הצדדים כי דמי השכירות יקוזזו מהלוואה שנתן השוכר לחייבים. כך שבפועל לא משולמים להם דמי שכירות כלל.

הצהיר המשיב 6 בחקירתו בבית המשפט כי: " המשיב (הכוונה לחייב - הבהרה שלי ר.ב. ) שילם לי חלק מההלוואה בכל חודש ... מתי שהפסיק להחזיר את ההלוואה אני חתמתי איתו על חוזה שאני מקבל את בית האריזה ואת דמי השכירות שאני צריך לשלם מתקזזים מהחוב שלי כלפיו..."

מקום שהוכח לכאורה כי הסכם השכירות נחתם בחודש 6/02, יותר משנה לפני שניתן צו לכינוס נכסי החייבים, אין לומר כי הנסיבות מלמדות על העדפת  נושים, כלשון הוראת סעיף 98 לפקודת פשיטת הרגל, באופן המצדיק לכאורה את ביטול ההתחייבות של החייבים אל מול המשיב 6. אולם, מיום מתן צו הכינוס מוענקים הנכסים לנאמן לרבות התחייבויות חוזיות של החייבים אל מול צדדים שלישיים בקשר לנכסים. משמע, כי מיום מתן צו הכינוס הסכם שכזה מהווה העדפת נושים בבחינת פגיעה באושיות שוויון הנושים עליו מעוגן הליך פשיטת הרגל. 

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ