בפני בקשה למתן הוראות, שהוגשה ע"י כונס הנכסים הזמני שמונה לחברה (להלן: המבקש או הכונס), בענין כספים שהתקבלו אצל המשיב - עו"ד יובל שרביט - בא כוחה של החברה, בתביעה כספית שהוגשה על-ידה נגד קדח בע"מ ואח' (להלן: הנתבעת).
הרקע לבקשה
1. במסגרת בקשה שהגיש בנק דיסקונט לישראל בע"מ לאכיפת אגרת חוב שנחתמה ע"י החברה לטובתו, הורה ביה"מ, על פי החלטה מיום 5.2.04, על מינוי המבקש לכונס נכסים זמני על כלל נכסי החברה. עוד נקבע בהחלטה:
"הנני מורה על תפיסת כלל הציוד, המכונות, הרכבים והרכוש של המשיבה חברת פנחס כהן מתכות בע"מ, ח.פ. 4-143560-51, מרח' הסופה 10 א.ת. מישור אדומים, לרבות במפעלה ו/או בביתו של מנהלה מר עופר כהן ברח' הערבה 45 ביישוב מכבים רעות מישור אדומים ו/או בנמלי הים והאוויר ו/או במשאיות של חברת ההובלות גלובוס ו/או כל חברת הובלות אחרת לקבלו לרשותו, לאחסנו ולבטחו".
2. במסגרת זו, ולאחר שסוכל ניסיון בריחתו מהארץ של מנהל החברה, ואף הועלו חששות כי הוא פועל על מנת לפגוע בפעילות החברה, הורה ביה"מ, לבקשת הכונס, על מכירת נכסי החברה.
3. בד בבד עם הליכי הכינוס, המשיך עו"ד שרביט (להלן: המשיב) בייצוג החברה בתביעה שזו הגישה נגד הנתבעת (ת"א 13208/02 בבימ"ש השלום בירושלים), ובמסגרת הסכם פשרה שהושג בין הצדדים לתובענה, שקיבל תוקף של פסק דין, הועברו לידיו הנאמנות של המשיב 60,000 ש"ח לסילוק החוב ע"פ התביעה.
4. מאחר שהן הכונס והן החברה טענו כי על המשיב להעביר הכספים שקיבל כאמור לידיהם, הוגשה על-ידו, ביום 1.9.05 - במסגרת התובענה דנן - בקשה על דרך של טען ביניים. דא עקא, לאחר שקויים דיון בבקשה וביה"מ הורה על הגשת סיכומים, הגיש הכונס הבקשה דנן למתן הוראות, במסגרתה הוא עותר כי בימ"ש זה יכריע בשתי שאלות:
האחת - למי על המשיב להעביר הכספים שנתקבלו לידיו - האם לחברה או לכונס.
והאחרת - הסכום אותו רשאי המשיב לקזז עבורו מהסך שקיבל כאמור.
5. בהתייחס למחלוקת שהתגלעה בין הכונס לחברה בשאלה למי מהם יועברו הכספים העלו הצדדים טענות בשלושה מישורים: מידת המעורבות האישית של כל אחד מהצדדים בהליכים בתיק האזרחי ובניהול החברה; סמכות הכונס לקבל לידיו את הכספים וסמכות מנהל החברה לייצגה. עוד הועלו טענות לענין השיהוי של הכונס בהגשת הבקשה לביה"מ, והגשתה שעה שקיימים הליכים המתנהלים בבימ"ש השלום ונמצאים בשלב הסיכומים.
6. יוער כי אכן - כטענת המשיב, לא קיימת יריבות בינו לבין הכונס בענין דנן, ואולם משהכספים מוחזקים בידי המשיב, לא היה מנוס מלצרפו כצד להליך, ולהטריחו, כלשונו, במתן תגובה; לא כל שכן נוכח העובדה שהוא ניהל ההליכים בבימ"ש השלום ויש בידו לשפוך אור על המחלוקת שנתגלעה בין הכונס לחברה.
לענין טרוניות כאלה ואחרות שהועלו בין הצדדים אינני רואה מקום להתייחס, ככל שאינן נוגעות למחלוקות שהועלו בבקשה למתן הוראות, כדלעיל.
7. ב"כ הצדדים העלו טענות רבות בענין מעורבות הכונס וכן מנהל החברה בניהול ההליך בבימ"ש השלום ובניהול החברה, כשלטענת הכונס הוא זה שניהל למעשה את ענייני החברה מאז מונה לתפקיד והוא שהיה מעורב בהליכים בכל הנוגע לתביעה שהוגשה והפשרה שהושגה. מנגד טוענת החברה כי לא רק שאין לכונס כל חלק בניהול החברה אלא שהוא נטל על עצמו תפקידים שאינם בסמכותו.
8. אין בידי לקבל טענות החברה לפיהן מעמדו של הכונס ככונס נכסים זמני בלבד - אינו מעניק לו סמכות של מפרק, וממילא משמונה הכונס ע"מ לממש את הציוד שמושכן על ידה לטובת הבנק, והציוד אמנם מומש, תם תפקידו ואין הוא רשאי לקבל לידיו הכספים.
9. ההחלטה מיום 5.2.04 (כפי שצוטטה לעיל) מסמיכה את הכונס לתפוש את נכסי החברה באשר הם, ואינה מוגבלת לציוד החברה בלבד. כך הדבר לענין ההחלטה מיום 1.3.05, שלא ברור לי כיצד ניתן לבסס עליה הטענה לענין הפסקת הליכי הכינוס. החברה גם לא הצביעה על כל הוראת דין או על מעשה שיפוטי המסיים את הליכי כינוס הנכסים. מכאן שסמכותו של הכונס חולשת גם על תפישת הכספים שבידי המשיב.
יצויין כי לא מצאתי ממש בחשש שהועלה ע"י החברה לפיו הכונס יעשה בנכסים התפושים כבשלו - ויעבירם לבנק, זאת לאור העובדה כי ההחלטה שניתנה בענין תפישת הנכסים הוגבלה במטרה למנוע הברחתם, וממילא לכל פעולה בנכסי החברה יידרש הכונס לאישור ביה"מ.
10. באשר לטענת החברה, עליה חזר גם המשיב, כי דין הבקשה להידחות, עקב השיהוי הרב בהגשתה:
מהבקשה ותשובות הצדדים עולה שהמחלוקת בשאלה למי יועברו הכספים שבידי המשיב החלה זמן רב בטרם הוגשה על-ידו הבקשה לטען ביניים, ואולם אף כי דרך המלך הסלולה לכונס נכסים המבקש לקבל לידיו נכסים השייכים לחברה, היא לפנות לביה"מ של פירוק בבקשה למתן הוראות, הכונס התמהמה זמן רב עד שהמשיב נאלץ להגיש הבקשה לטען הביניים. יתר על כן, אף לאחר שהוגשה הבקשה לא העלה הכונס טענה כלשהי בענין ואיפשר קיום דיון לגופו, עד סמוך לשלב הסיכומים, עת מצא לנכון להפנות הענין להכרעתו של ביה"מ של פירוק.
אמנם אינני סבורה כי כטענת המשיב, הכונס המתין עד לשלב הסיכומים, והגיש בקשתו לבימ"ש זה רק משחש כי סיכוייו שההחלטה שתינתן בבימ"ש השלום אינם טובים, ואולם, בכך אין כדי להצדיק הגשת הבקשה בשלב כה מאוחר.
11. השאלה היחידה שטענת השיהוי מעלה היא, האם ראוי שביה"מ של פירוק, יתערב בשלב זה בהליך הנמצא לקראת סופו בבימ"ש אחר. אכן יש פסול בניהול הליכים כפולים ובזבוז זמן שיפוטי. יחד עם זאת, הערכאה המתאימה לדון בשאלות שעניינן תפיסת כספים בהליך של פירוק היא ביה"מ של פירוק. בפרט לאור העובדה שלבימ"ש זה התמונה השלמה אודות הליכי הפירוק.