החלטה בתיק בשא 5399/05

1.         זוהי בקשה להטלת עיקול זמני על נכסי המשיבות 1-4 ו-7 וכספים בחשבונות שמצויים בידי צד ג'.

2.         רקע עובדתי

המשיבות 1-4 (להלן: "המוכרות") רכשו מגרש באזור הרצליה פיתוח והקימו עליו בניין משרדים ומסחר בשם "בית נולטון" הנמצא ברחוב שנקר 14 בהרצליה פיתוח (להלן: "הנכס").

עוד בטרם החלו לבנות את הבנין וכן במהלך הבניה עצמה מכרו המשיבות שטחים בבניין לרוכשים שונים וביניהם למבקשים, הן תובעות 2-6 (להלן: "הרוכשות).

המבקשים הם התובעים בתיק העיקרי תובעים סך של 5,000,000 ש"ח בטענה כי המשיבים מכרו להם בנוסף לשטחים שהם רכשו בבנין, שטחים ציבוריים בנכס המהווים רכוש משותף, במחיר מלא כשטח עיקרי (נטו) באופן שהם שילמו עבור אותם השטחים פעמיים. סגירת חלק מהמסדרונות המשותפים נסגרו ובכך מספר יחידות בבנין חסרות דרכי מילוט בהתאם לתקנות מכבי האש והג"א. עוד טוענים המבקשים כי קיימים בבניין ליקויי בניה חמורים.

המבקשים טוענים כי המשיבים הבריחו את רווחי המיזם שנצברו על ידי כך שחתמו עם קבלני המשנה על עסקאות "ברטר", על ידי כך שמכרו להם שטחים בבניין בהנחות ניכרות ובצורה זו הקטינו את הרווחים, ובכך שהעבירו לחברה נפרדת שבבעלותם (נתבעת 7) שטח בבניין.

עוד טוענים המבקשים כי בעלי המניות של המשיבים מכרו את אחזקותיהם לאחרים.

המשיבים טוענים כי לגבי השטחים המשותפים, צריכים להיות 28% מהשטחים משותפים בכל הבניין ובכך עומדות המוכרות בהסכמים.

לגבי ליקויי הבניה, הם תוקנו על פי הדרישה ולמקרים שלא פנו אליהם תוך שנה יש התיישנות.

לגבי פתחי המילוט, הצדדים הגיעו לפשרה עוד בשנת 2000, כאשר התובעים קיבלו בגינם כסף ואין הם יכולים כעת להעלות טענה חוזרת.

עוד טוענים הם כי אין להטיל את העיקול הזמני מאחר וליזמים נותרו נכסים בבניין.

3.         דיון ומסקנות

צו עיקול זמני יינתן על יסוד תקנה 374 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, כפי שתוקנו בתיקון תשס"א, אשר קובעת כדלקמן:

"בית המשפט או הרשם רשאי לתת צו עיקול זמני.. אם שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין".

לאחר קבלת חוקי היסוד והשינויים בגישת בית המשפט שקדמו לתיקון מספר 6 הפך יסוד ההכבדה לשיקול המרכזי במתן צו העיקול. כיום אין מטילים עיקול רק לשם ייחוד נכסים למימוש פסק הדין, שהרי אין מדובר בהליך מוקדם של הוצאה לפועל.

על המבקשת מוטל הנטל להראות כי במידה ויינתן פסק דין לטובתה, לא יהיה אפשרי, או שיתעורר קושי רב לבצע את פסק הדין (בש"א 4459/94 סלומונוב נ' שרבני, פ"ד מט(3) 483, 479).

המבקשת לא הצביעה על ראיה ממשית המלמדת כי אין ברשות המשיבות מקורות תשלום אחרים או שהיא מתכוונת להבריח נכסים. כך גם לא הובאו ראיות כי המשיבה 1 אינה חברה פעילה עם צפי להכנסות.

דווקא העובדה שהמבקשת ציינה כי המשיבות מוכרות שטחים מהבניין מצביעה על העובדה כי יהיו למשיבות די משאבים מהם ניתן יהיה להיפרע אם וכאשר תזכה המבקשת בתביעתה.

4.         בנסיבות העניין, המבקשת לא הוכיחה כי הסרת העיקול תביא להכבדה על ביצוע פסק הדין, אם יינתן לטובתה. מנגד, השארת העיקול הזמני שהוטל במעמד צד אחד בעינו, עלולה לגרום למשיבה נזק קשה ולפגוע בפעילותה העיסקית.