אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק בשא 531/07

החלטה בתיק בשא 531/07

תאריך פרסום : 27/07/2009 | גרסת הדפסה
בש"א, ע"ע
בית דין ארצי לעבודה ירושלים
531-07,428-07
07/08/2007
בפני השופט:
1. הנשיא סטיב אדלר
2. ורדה וירט-ליבנה
3. רונית רוזנפלד


- נגד -
התובע:
אוניברסיטת תל-אביב
הנתבע:
דינה מנקין
החלטה

 

השופטת ורדה וירט-ליבנה

1.         לפנינו בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי בתל-אביב (השופטת סיגל דוידוב-מוטולה ונציגי הציבור מר אביגדור הדר ומר חיים זהבי; עב 5290/02), בו חויבה המבקשת לשלם למשיבה פיצוי בגין הפגם שנפל בפיטוריה, בסך של    108,500 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הפסקת עבודתה של המשיבה          (1.9.01) ועד יום תשלום בפועל, וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך של 10,000 ש"ח.

2.         החל מחודש ספטמבר 1995 הועסקה המשיבה כמנהלת החטיבה התיכונית בבית הספר להנדסאים אשר בבעלות המבקשת (להלן - בית הספר). המשיבה הוחתמה על חוזה אישי לתקופה קצובה אשר חודש מעת לעת (להלן - הסכם העבודה). בהסכם העבודה נקבע, בין היתר, כי ההסכם הקיבוצי לסגל המינהלי לא יחול על המשיבה. לאור פניית המשיבה, במהלך שנת 1997, לעבור להעסקה לפי דירוג עובדי ההוראה, תוקן הסכם העבודה. השינוי בתנאי ההעסקה הביא לשיפור משמעותי בשכרה של המשיבה. גם לאחר השינוי בתנאי ההעסקה, המשיכה המבקשת לחדש את הסכם העבודה של המשיבה מדי שנה. במהלך חודש מרץ 2001 הודיע מנהל בית הספר למשיבה, במהלך פגישה בין השניים, כי בכוונתו להמליץ למבקשת שלא לחדש את ההסכם עימה בשנת הלימודים הבאה. לאחר הודעת מנהל בית הספר למנהל משאבי אנוש במבקשת (להלן - מנהל משאבי אנוש), על תוכן ההודעה שנמסרה למשיבה, שלח מנהל משאבי אנוש, ביום  16.4.01, מכתב פורמאלי למשיבה המודיע על אי הארכת תוקף הסכם העסקתה. בהמשך, ביום 10.5.01, העביר מנהל בית הספר למנהל משאבי אנוש את פירוט העילות לפיטורי המשיבה. לאור תגובת המשיבה כי אין ממש בטענות נגדה, זומנה המשיבה לפגישה עם מנהל משאבי אנוש, ביום 24.5.01, בנוכחות מנהל בית הספר. לאחר הפגישה נשלחה הודעה נוספת למשיבה, על ידי מנהל משאבי אנוש, המודיעה על סיום העסקתה. העסקתה של המשיבה במבקשת הסתיימה ביום 31.8.01.

3.         בשנת 2001 הגישה המשיבה תביעה ראשונה כנגד אי חידוש חוזה העסקתה ובמסגרתה בקשה לצו זמני לביטול פיטוריה. בהסכמת הצדדים, ניתן פסק דין הדוחה את התביעה. בשנת 2002 הגישה המשיבה תביעה נוספת לבית הדין במסגרתה טענה כי פוטרה שלא כדין ובניגוד להסכמים קיבוצים מחייבים. בתביעה זו עתרה המשיבה לסעדים כספיים הנובעים מאי חידוש חוזה העבודה עימה וכן לפיצוי בשל העדר אפשרות לניצול ימי מחלה, עובדה אשר נתגלתה לה כתשעה חודשים לאחר סיומם של יחסי העבודה. בשנת 2002 המציאה המשיבה למבקשת אישור רפואי כי אינה מסוגלת לעבוד. בהתאם להמלצת המבקשת פנתה המשיבה לקרן הפנסיה וזו הכירה בה כנכה מלאה.

4.         בית הדין האזורי קיבל את תביעת המשיבה בחלקה. בית הדין קבע כי המשיבה הועסקה מכוח חוזה אישי לתקופה קצובה ללא כפיפות להסכמים קיבוציים כלשהם, ומבלי שהוכיחה מעמד "קבוע" מכוח מקור חוקי או הסכמי כלשהו. כן קבע בית הדין כי לא היתה פרוצדורה מוגדרת, מכוח דין או הסכם, לפיטורים ועל כן המבקשת רשאית היתה לפטרה, תוך מתן זכות שימוע, בתום לב ובהגינות, מתוך שיקולים עניינים וסבירים וללא הפליה.

            אשר להפסקת עבודתה של המשיבה - בית הדין קבע כי לא נערך למשיבה שימוע אמיתי, כנדרש בפסיקה, טרם שהתקבלה ההחלטה לפטרה. בית הדין קבע כי אומנם להודעת הפיטורים שנמסרה למשיבה קדמו שיחות בינה לבין הממונה הישיר שלה, מנהל בית הספר, אך לא הובהר למשיבה כי נשקלת אפשרות של פיטוריה. כן נקבע כי טרם הישיבה, בה נמסר למשיבה על החלטת הפיטורים, לא נמסר למשיבה מה יהא תוכן הפגישה ולא נמסרו לה העילות והסיבות לפיטוריה, וממילא המשיבה לא יכלה להתכונן להשמעת עמדתה בצורה מסודרת. אשר לעילות הפיטורים, בית הדין נתן אמון בעדות מנהל בית הספר לפיה, המנהל חש, במשך תקופה ארוכה, בעוינות ובהעדר שיתוף פעולה מצד המשיבה, דבר שפגע בהכרח בניהולו השוטף של בית הספר. הטענות כנגד המשיבה נגעו להעדר לויאליות ואי קבלת מרותו של מנהל בית הספר, ולא דנו בכישוריה המקצועיים של המשיבה. כפועל יוצא מהאמור, הגיע בית הדין למסקנה, כי המשיבה פוטרה מתוך נימוקים עניינים ובתום לב, אך נפל פגם בפיטוריה בכך שלא ניתנה לה זכות טיעון מלאה. באשר לגובה הפיצוי הראוי, בהתחשב בסוג הפגם ומשמעותו, בנסיבות העניין, פסק בית הדין למשיבה פיצוי בשיעור חמישה חודשי שכר, בסכום נומינלי של 108,500 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הפסקת עבודתה          (1.9.01) ועד יום התשלום בפועל. כמו כן חייב בית הדין את המבקשת לשלם למשיבה הוצאות משפט, לרבות שכר טרחת עו"ד, בסך של 10,000 ש"ח. תביעת המשיבה לפיצוי בשל אי פדיון ימי המחלה - נדחתה.                 

5.         המבקשת הגישה ערעור על פסק הדין ובמקביל, הגישה לבית הדין האזורי בקשה לעיכוב ביצועו. בקשה זו נדחתה בהחלטה מיום 16.7.07, ומכאן הבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה לנו.

6.          המבקשת טוענת, כי סיכוייה בערעור טובים מאוד וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתה. בעניין סיכויי הערעור, טוענת המבקשת, כי בשלושה עניינים נפלו טעויות משפטיות הדורשות התערבות ערכאת הערעור. ראשית, טוענת המבקשת כי היא קיימה את חובת השימוע כלפי המשיבה, במועד סביר, בטרם נכנסו הפיטורים לתוקף ובכך ניתנה למשיבה זכות הטיעון במלואה. שנית, גם אם נפל פגם בהליך השימוע, הרי שנוכח הקביעה העובדתית לפיה, הפגם לא יורד לשורשו של עניין וכי לא היה בו כדי להשפיע על תוצאות ההליך, לא היה מקום לפסוק פיצוי כלשהו למשיבה ובוודאי לא בשיעור שנפסק. שלישית, טוענת המבקשת, כי לא היה מקום לפסוק לזכות המשיבה הוצאות משפט כלשהן, לא כל שכן בשיעור כה משמעותי, ללא כל הנמקה. אשר למאזן נוחות, המבקשת טוענת כי משנת 2001 המשיבה מקבלת פנסיית נכות בסך 4,752 ש"ח ואינה עובדת. לטענתה, בהתחשב בשיעור הגבוה של סכום הפיצוי, למעלה מ- 160,000 ש"ח, ושיעור הכנסתה של המשיבה כגמלאית, הרי שאין זה בלתי סביר להניח, כי היה והמבקשת תזכה בערעורה, לא ניתן יהיה לגבות סכומים אלו חזרה במלואם. המבקשת מפנה לסיכומי המשיבה בבית הדין האזורי מהם ניתן ללמוד, לטענתה, על מצבה הכלכלי של המשיבה. המבקשת טוענת כי הנזק שייגרם לה על ידי ביצוע פסק הדין לאלתר עולה לאין שיעור על הנזק שעלול להיגרם למשיבה, אם בכלל, מעיכוב ביצועו. לטענת המבקשת, ניתן לסמוך על כך שתוכל לפרוע את חובה במידה ותפסיד בערעור וכי היא נמצאת כיום בעצומם של תהליכי הבראה. עוד טוענת המבקשת כי יש להתחשב בעובדה שאין המדובר בתשלום זכויות מכוח חוקי מגן וכן בכך שהכספים שעיכוב תשלומם מתבקש הינם כספי ציבור. בנסיבות אלו, כך טוענת המבקשת, יש להיעתר לבקשתה לעיכוב ביצוע פסק הדין. לחלופין מבקשת המבקשת להורות על הפקדת הסכום הפסוק לטובת המשיבה בקופת בית הדין עד להכרעה בערעורה או להורות על קביעת בטוחות להבטחת השבת החיוב הכספי, במקרה בו יתקבל הערעור.

7.         המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענת המשיבה, המבקשת לא עמדה בדרישות הסף להוכחת קשיים כלכליים אצל המשיבה ומשכך דין הבקשה להידחות. המשיבה טוענת, באמצעות בא כוחה, כי המבקשת ציטטה באופן מקוטע ומעוות את דבריה ואת דברי הגב' יריב, לפיהם נמצאת המשיבה במצב כלכלי קשה ואילו המבקשת נמצאת בהליכי הבראה. לטענת המשיבה ברשותה דירה, נקייה מכל שעבוד ו/ או משכנתא וכי שוויה עולה מונים רבים על הסכום הנפסק לזכותה. עוד מוסיפה המשיבה כי מצבה הכלכלי/ בנקאי תקין וכי בעלה עובד ומשתכר. המשיבה טוענת כי טענה בדבר מצבו הכלכלי של זוכה וחוסר יכולתו להשיב את אשר זכה בו אם יפסיד בערעורו אינה יכולה להיטען בעלמא ועליה להיות מבוססת כדבעי. המשיבה טוענת כי סיכויי הערעור להתקבל - קלושים.

8.         הלכה פסוקה היא כי מי שזכה בדינו, זכאי לממש את פרי זכייתו, ועיכוב ביצועו של פסק דין הוא בבחינת החריג, במיוחד כן כשהמדובר בחיוב כספי. הסעד של עיכוב ביצוע פסק דין יינתן בכפוף לכך שיתקיימו שני תנאים מצטברים אלה: האחד, סיכויי הערעור להתקבל אינם משוללי יסוד והשני, שהנזק היחסי שייגרם למבקש מאי היענות לבקשה גדול מן הנזק הצפוי למשיב אם יעוכב הביצוע והערעור בסופו של עניין יידחה (ראו: ע"א 7221/01 י.ג. רובינשטיין יצור וסחר בע"מ נ' שובל (נ.י.ב) שווק מוצרים והפצתם בע"מ ואח', פ"ד נב(4), 178, 181). יתר על כן, חשש בלבד שמעלה המבקש ביחס למצבו הקשה של המשיב מבחינה כלכלית - אין בו כדי לעכב ביצועו של פסק דין (ראו ב"ש 978/84 שיכון עובדים בע"מ נ' דבורה ושמעון מלובנציק, פ"ד לח(4), 572 וגם ע"א 7221/01 י.ג.רובינשטיין יצור וסחר בע"מ נ' שובל (נ.י.ב) שווק מוצרים והפצתם, פ"ד נו(4) 178).

9.         לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, לרבות פסק דינו של בית הדין האזורי, הגענו לכלל מסקנה כי יש להיעתר לבקשה בחלקה. המשיבה זכאית לממש את פרי זכייתה. כל שכן נוכח משך התקופה הארוכה ממועד תום העסקתה ועד למועד מתן פסק הדין. עם זאת יש ליתן את הדעת לגובה הסכום הפסוק ולחשש האפשרי לגביית מלוא הסכומים שנפסקו, במידה ויתקבל ערעורה של המבקשת. לאור האמור, נחה דעתנו, כי האיזון הראוי בין האינטרסים של הצדדים, בשלב זה, הינו לעכב את מחצית הסכום, אשר נפסק בגין הפגם שנפל בפיטורי המשיבה, עד להכרעה בערעור שהגישה המבקשת. זאת בכפוף להפקדת הסכום המעוכב, תוך 21 יום מיום המצאת ההחלטה למבקשת, בקופת בית דין זה, עד למתן הכרעה בערעור לגופו. לא יופקד הסכום כאמור, יעמוד החיוב שבפסק הדין בעינו ולטובת המשיבה. אין אנו מוצאים מקום לעכב הביצוע באשר לתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך של 10,000 ש"ח.

10.       סוף דבר - הבקשה מתקבלת כאמור בסעיף 9 לעיל. הוצאות הבקשה יובאו בחשבון במסגרת פסק הדין בערעור.

ניתן היום כ"ג באב תשס"ז (7 באוגוסט 2007) בהעדר הצדדים.

השופטת רונית רוזנפלד

 

השופטת ורדה וירט ליבנה

 

הנשיא סטיב אדלר

נציג מעבידים מר חיים קמיניץ

 

נציג עובדים מר אליהו בן גרא

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ